שלשום היה השיעור הראשון שלי עם כיתה חדשה (גילאי 16-17) שהתחלתי איתם קורס.ביקשו ממני שהפעם באופן מיוחד - לדבר איתם על דברים שקשורים להתחלה חדשה. עשיתי סבב של שיתופים מה כל תלמיד מאחל לעצמו להמשך השנה ודבר אחד שהיה להם בחלק הראשון של השנה שהם היו מעדיפים להשאיר מאחור.
התחיל הסבב, כל אחד שיתף. חלק שיתפו דברים מעניינים חלק פחות.
ואז הגיע תורה של ילדה שנראית אסייתית לגמרי (כנראה רק אחד ההורים יהודי. אם בכלל.)
התחילה למלמל משהו ואני כזה "what?" שוב התחילה למלמל משהו ואני
"excuse me, what did you say?"
ואז שוב מילמלה משהו ואני פאקינג לא מצליח להבין מה היא אומרת.
ואז בסוף חברה שלה שישבה לידה אמרה
"She is saying that she wishes for her new year to be more patient towards people who don't understand what she is saying."
זה היה רגע מאוד מצחיק ומביך. ניסיתי לתרץ את זה שאולי לא הבנתי בגלל שאני ישראלי אז הגבתי לה
"Ha! patience! Very important! by the way, you'll have to excuse my English. It is my second language and sometimes I will ask from you to repeat what you're saying"
כל התלמידים רצו לצחוק ואני גם התאפקתי. כאילו אם יש לך בעיה לדבר ואנשים לא מצליחים להבין מה את אומרת כנראה שמשהו אצלך לא בסדר. תרימי את הקול.
כלבה אסייתית.