לאיש אחד הייתה חנות בדים במרכז העיר. למרות שמכר ממיטב הסחורה כמעט ולא
היו לאו קונים, כיוון שתמיד היה עצבני, צעק וקילל וככה ברחו כל הקליינטים
עד שירד לעוני. יום אחד אישתו באה אליו ואמרה לו "תקשיב, אתה לא יודע מה
היא תרבות שירות! אני רוצה שתלך לסדנא לשליטה בכעסים". האיש חשב קצת
ולבסוף הסכים. לאחר חודשיים שלמים אותו אחד חוזר לחנות שלו, והחליט לנסות וליישם את מה שלמד.
דיבר אל הלקוחות יפה.. בירך את כולם.. חייך יפה.. ובאמת זה עבד! קנו אצלו
יותר ויותר.
יום אחד נכנס אליו לחנות מישהו ואמר "שלום! אני רוצה לקנות בד אפור!"
המוכר כרגיל שנעם, הלך והביא לו את מה שביקש.. הקונה מישש אותו מעט ואמר
"לא! זה מחוספס מדי.. תביא לי את זה ששם על המדף למעלה!" והצביע על המדף
הגבוה ביותר. המוכר מחזיר את הגליל למקום, עלה לאותו מדף, ניסה להוריד את
הגליל וכמעט שמעד.. ירד איתו למטה, והגיש לקונה ושוב "לא.. זה דק מדי...
תן לי לנסות את זה!" וכך חוזר חלילה.. תביא לי משם.. תן לי את זה..
המוכר נאלץ לרדת למרתף כמה פעמים.. לבסוף הקונה בא על סיפוקו ואמר "הו!
את זה אני רוצה! תן לי בבקשה 10 סמ"ר מזה!" המוכר מסתכל עליו המום ושואל
"כל הבלאגן הזה בשביל 10 סמ"ר?! מה אתה נורמלי?! מה תעשה עם זה?!!?"
והקונה משיב "תיראה, בחורף קר לי אז אני אוהב לתפור לי מין גרב כזאת
לביצים כדי לחמם אותם.." המוכר מסתכל עליו המום וגוזר לו 2 חתיכות של 10
סמ"ר ומגיש לקונה, ששואל בתמיהה "למה נתת לי 2 חתיכות?"
"עם השניה תעשה ווילון לכושלהאמא שלך!!"