מי שמתאמן דרך קבע במועדוני כושר, או בריצה
או הליכה בפארקים ובחוף הים, מוזמן לגוון
לעתיםגם בבריכת השחייה. מדובר בספורט בעל
מרכיבי תועלת מצוינים, כי הוא משפר את
סיבולת הלב והריאה בצורה משמעותית, לא פחות
מןהריצה. בנוסף לכך, הוא מענג הרבה יותר
מריצה,זאת יש להודות.

הסגנון האהוד ביותר על שוחים הוא חתירה או
חזה. מעטים אוהבים פרפר, בגלל הקושי הרב
בהפעלת שרירי השכמות. אחרים פחות אינם
יודעים לשחות פרפר. שריפת הקלוריות רבה, אם
כי לא כמו ריצה לאותו מרחק או הליכה. יכולת
ההתנגדות של המים, למי שאינו יודע, חזקה פי
13 מן האוויר.

כמוכן, המפרקים אינם כואבים לאחר האימון,
בגלל שהמים מנטרלים את החיכוך או ההתנגדות
שלהשריר. פוטנציאל הפציעה הוא מינימלי,
ואם בכלל, זה לא נובע מן השחייה עצמה, אלא
מתקלה אפשרית, או התנגשות עם שוחה אחר.
שחייה מסלקת סכנה של כאבי גב, ואם הם
קיימים,היא מקלה עליהם משמעותית. פעילות
גופנית היא עיסוק מרגיע מאוד, אבל בשחייה
יש לכך מרכיב נוסף: המגע עם המים והשקט
המונוטוני שאופף אותך שם מרגיע עוד יותר.
אחד החסרונות העיקריים של השחייה הוא
ההרעבה. מדובר בספורט "קר", הדורש מזון
לאחר העיסוק בו. לאור האמור לעיל, האידיאלי
הספורטיבי הוא גיוון: שלושה אימוני כושר
בשבוע,שני אימוני שחייה.