זהו הסיפור העצוב על אילנה (שם בדוי), אישה קשת יום בת 54 המתגוררת באחת מערי הלווין של מדינת תל אביב. אישה שבמחי חתימה אחת הפכה להיות מאישה פעילה, נמרצת ושמחה לאישה ענייה המסתכלת כל רגע מעבר לכתפיה כדי לראות מה עוד ירצה הבנק לקחת ממנה.

בשנת 1990 לקח בעלה דאז, הלוואה על סך של 12,000 ש"ח לצורך מימון החברה העסקית שלו, תוך שהוא מערב את אילנה בחוב ללא ידיעתה וללא הסכמתה. אחרי זמן לא רב התפרקו הנישואים וכמו שקורה במקרים רבים כגון אלה, התברר לה כי גרושה סיבך אותה בחובות רבים וכבדים ביניהם גם החוב לבנק שבגינו נפתח תיק הוצאה לפועל.

במשך שנים ארוכות שילמה אילנה את חובה על פי צו התשלומים שקבע לה רשם ההוצאה לפועל. בתחילה, בשל מצבה הכלכלי הקשה, הועמד הסכום ע"ס של 100 ש"ח לחודש. במהלך אותן שנים היא גם חסכה, שקל לשקל כדי לערוך לבנה חגיגת בר מצווה, כאשר הגיע סכום החסכון ל- 14,000 (בשנת 1999) עיקלה אותו מערכת ההוצאה לפועל שאף הגדילה באותה הזדמנות את גובה התשלום החודשי ל- 300.

חגיגת בר המצווה לא התקיימה ואילו בחשבון פשוט תוכלו לראות כי בתיק ההוצאה לפועל הופקדו עד היום מעל ל- 65,000 ש"ח

בחודש מרץ השנה הגיעה אילנה לאחד ממרכזי הזכויות של "ידיד" וביקשה עזרה. כשהגיעה למרכז היא היתה נסערת ונרגשת. מתברר כי ביקשה לבדוק את היקף חובה לבנק ובמסמך שהוצא ממחשבי ההוצאה לפועל הופיע בצורה בולטת משהו המספר 905,591 אלף ש"ח. נחזור שוב – החוב המקורי עמד על 12,000 ש"ח. אילנה, שמעולם לא התחמקה מתשלום חובה החזירה למעלה מ- 65,000 ש"ח ועדיין, 25 שנה לאחר מכן היא חייבת יותר מ- 900 אלף ש"ח לבנק ולעורך דינו. לבקשת עורכת הדין של "ידיד" לפנות אל הבנק ולהציע תשלום קטן חד פעמי ואחרון לסגירת התיק, סירב עורך הדין. דרש תשלום גבוה ובלתי סביר. וזה הרגע שבו הבטן מתהפכת. הורידים בצוואר מתנפחים וכל מה שבא לך לעשות זה לצעוק.

התחלנו לעבוד. לא הבנו איך סיפורים מהסוג הזה לא מדליקים נורות אדומות במערכות המחשב של הבנקים. מערכות שיודעות להתריע בפני הפקיד על כל חריגה בחשבונו של בעל החשבון. מערכות אלה ואף מערכות ההוצאה לפועל ואפילו תוכנות ניהול המשרד אצל עורכי הדין, לא מתריעות על מצבים אבסורדים כגון אלה.

האמת היא שכן הבנו. לכולם זה מתאים שהדברים יתנהלו כך. שהריביות המטורפות ישתוללו להן, שהחובות ילכו ויצמחו. כי מה אכפת לו לעורך הדין שכבר מזמן לא עושה שום דבר בתיק ההוצאה לפועל של אילנה אם הוא ימשיך ויקבל את חלקו במשך שנים. מבחינתו זו עוד הוראת קבע המרפדת את חשבון הבנק שלו. ולבנק? גם לו זה לא ממש אכפת זה אפילו טוב לו בספרים ובדיווחים.

חוזרים לאילנה. כמו שאמרתי. התחלנו לעבוד. לא פשוט. די הרבה לחצים ונדנודים. והשבוע הגיעה התשובה. לפחות יש תשובה. וכך נאמר בה. "בבירור שערכנו עמם נמסר לנו, כי לפנים משורת הדין, הם יאותו להפטירה מהחוב הפסוק, תמורת תשלום בסך 10,000 ש"ח, סכום הנמוך משמעותית מגובה החוב".

כן כן. בתוך חודשיים התכווצו להם 900 אלף ש"ח לעשרת אלפים. אבל למה. למה בכלל עוד צריך לשלם. כשסיפרנו לאילנה, שכמובן אין בידיה עשרת אלפי ש"ח פנויים לתשלום, היא פרצה בבכי. בבכי על כך שסוף סוף מישהו הקשיב לה והסכים להפחית את החוב הבלתי הגיוני שהוטל עליה ובפעם השנייה שבכתה מהפחד על איך תוכל להשיג סכום שכזה ומה יקרה אם לא תצליח.

אנחנו התרגשנו קצת פחות. אנחנו חושבים שהסכום אותו דורש היום הבנק גם הוא מופרז. זה נכון, הבנק מודה שמשהו כאן לא בסדר, אנחנו אפילו מוכנים לקבל את זה שההסכמה שלו לסגור את החוב היא "לפנים משורת הדין". אבל בואו נוריד את שורת הדין לסכום נמוך יותר. נגיד. אפס שקלים. למה? כי אילנה כבר שילמה 65 אלף ש"ח על ערבות להלוואה שלא היא לקחה, היא כבר עשרים שנים נמצאת במערכת ההוצאה לפועל מבלי יכולת לפתוח דף חדש בחייה. מגיע לה."

http://www.amitit.co.il/#!%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A2%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%9F-%D7%92%D7%A0%D7%91-%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%95%D7%90%D7%A9%D7%9D-%D7%91%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%94/cjds/558dbd380cf20d45521f1559

http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:133jaz-JT0UJ:www.yedid.org.il/%3Fid%3D5608+&cd=1&hl=en&ct=clnk&gl=il