מדינות רבות בעולם היו ערות לבעיה קשה ולכן טיכסו עצה משותפת לפתרונה . הפתרון הנו סדרת אמנות בין לאומיות שאליהן הצטרפו אותן מדינות , ובהן מתחייבות כל מדנה כלפי המדינות החברות בה כך : "אני מדינת ישראל, אעניק הגנה בישראל לצילומים שמקורם במדינותיכן, ובתמורה אתן גנו בטרטוריה שלכן על צילומים שמקורם בישראל". מובן כי כל מדינה נאורה המבקשת להגן על זכויותיהם בחו"ל של הצלמים שלה, תהיה מוכנה לשלם את ה"מחיר" ובכך תעניק הגנה לצילומים שמקורם באותן מדינות.

צילומים "זרים" נהנים מתקופת הגנה קצרה יותר למול הצילומים "מקומיים" למשל צילום מקומי מוגן בישראל לתקופה של 50 שנה מיום ביצוע הצילום (בלשון החוק מיום עשיית הנגטיב בדיגיטאלית מיום צילום) ואילו צילום זר יזכה בישראל להגנה לתקופה קצרה יותר בכול תלוי כמה מדינת המקור של הצלם נותנת זכויות יוצרים . לדוגמה מדינה שנותנת 25 שנה תקבל 25 שנה של זכויות יוצרים וכו'

הכלל הוא כי צילום שפורסם לראשונה בישראל הוא צילום מקומי ואילו צילום שפורסם לראשונה מחוץ לישראל הוא צילום זר אם צלם ישראלי יציג תמונות שלו לראשונה בחו"ל הצילומים יהיו זרים ואם צלם אזרח מדינה אחרת יציג לראשונה תמונות בארץ אז התמונה היא מקומית.

ומה עם הצילום לא פורסם בכלל ? במקרה כזה הדבר יקבע לפי אזרחותו ומקום מושבו של בעל הנגטיב או כרטיס הזיכרון בעת ביצוע הצילום. אם בעל הצילום הוא אזרח או תושב ישראל אז הצילום יחשב כמקומי