לשפות השונות יש אוסף טיפוסים, והיכולת שלי לעשות דברים
מוזרים כמו להציב משתנה מטיפוס אחד בתוך טיפוס לא מתאים
כמו להציב int בתוך char * או להכניס char * לתוך int*
זה למעשה מגדיר עד כדי כמה זה נוקשה.גם בC וגם בC++ אפשר לעשות הכל עם מתעקשים, אבל ב++C צריך
להתעקש קצת יותר בשביל לעשות דברים מוזרים כאלו,
גם כל הרעיון של casting הרבה יותר מורכב, יש static_cast
וreinterpret_cast וכמובן dynamic_cast. זה נותן ל++C מערכת
טיפוסים נוקשית יותר, מותר לי לעשות פחות.
binding זה הצורה בה מקשרים בין המילה בקוד מקוד לבין אלמנט
בזכרון, אני קצת אחדד דברים לא מדויקים שאמרתי קודם,
למעשה גם בC וגם ב++C יש static binding בשלב הקומפילציה נוצר
הקשר הזה, ואילו ב++C יש dynamic typing הטיפוס של משתנה מסוים
ברגע מסוים תלוי בריצת התוכנית, יש לי מצביע ואני לא בטוח
בזמן קומפילציה למה בדיוק הוא מצביע הוא יכול להצביע למספר
טיפוסים שונים, ואיזה בדיוק יקבע רק בזמן ריצה.
DRYICE