משהו טוב עובר על מנור חסן. נראה שאצל הקשר המחונן, שלדעת רבים נחשב לאחד
הכישרונות הגדולים שהצמיח הכדורגל הישראלי, מתרחש תהליך של מטמורפוזה. משחקן
בעייתי שאוהב יותר את הכדור מהטקטיקה ובעל רזומה של סכסוכים עם מאמנים, שחקנים ואוהדים, הוא הפך העונה לבורג מרכזי, שקט וחיובי בהצלחה הנוכחית של הפועל פ"ת.
היכולת הטובה שמפגין הקשר בן ה-27 התבטאה בינתיים בשבעה שערים, שני בישולים ובעיקר בהשראה שהוא מקרין על המשחק האטרקטיבי שמאפיין העונה את הכחולים ממלאבס. צמד השערים שכבש בתיקו 3:3 מול בית"ר ירושלים והשער והבישול בניצחון
1:2 על הפועל ב"ש, היו הברקות של גאונות שרק מעטים משחקני ליגת-העל יכולים להתגאות בהן. חסן מאותת שהוא בפורמה טובה ושאולי זה עדיין לא מאוחר מבחינתו לשדרג את הקריירה. מכיוונו של אברהם גרנט עדיין לא נרשמה תזוזה.

הקסם תמיד היה טמון ברגליו של מי שנחשב ל"אבי נמני הפתח-תקוואי", אלא שעכשיו, בניגוד לעבר, מתלווה לקסם גם ניחוח של מנהיגות, רצינות ואפילו צניעות. "היכולת הטובה של הפועל פ"ת במחזורים האחרונים היא תולדה של עבודה קשה באימונים ומשחק צוות", מדגיש חסן. "נכון שאני נמצא בתקופה טובה, אבל זה יהיה עוול אם אני אזקוף את ההצלחה של הקבוצה לעצמי".

קצת מפתיע לשמוע דברים ברוח זו מפיו של מי שתמיד הצטייר כשחקן שאוהב את עצמו כמעט כמו שהוא אוהב את הכדור. במקרים רבים, הרצון של חסן להוכיח את יכולתו האישית, בא על חשבון משחק קבוצתי. דריבלים מיותרים שהולידו איבודי כדור מעצבנים, לא בדיוק הסבו נחת למאמנים וליושבים ביציע. כשלאגואיזם התלוו גם חוסר משמעת טקטית וליקויים במשחק ההגנה, אפשר להבין מדוע אפילו כישרון כמו חסן מצא את עצמו פעמים רבות לאורך הקריירה יושב על הספסל, או מוחלף כשהבעה של חמיצות ואכזבה על פניו. זאת לא תהיה הגזמה לומר שחסן הוא אולי השחקן הישראלי הכי מפוספס שמשחק כיום בליגת-העל. "מבחינת כישרון נטו, מדובר בשחקן ברמה אירופית לכל דבר", טוען ניר לוין, מאמנו בעבר בהפועל פ"ת. "הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים שיש לנו בכל מה שקשור לטיפול בכדור ויכולת הבקעת שערים. הוא לבטח מהשחקנים המובילים בסטטיסטיקה של שערים לדקות משחק".

חסן הבקיע 62 שערים במהלך עשר שנות קריירה, כמות נכבדה בהתחשב בכך שמקומו בהרכב הפותח אף-פעם לא היה מובן מאליו, ומשחק של 90 דקות תמיד היה דבר די נדיר מבחינתו. בנוסף לצורת משחקו החופשית, שלא היתה חביבה במיוחד על מאמניו, נוטה חסן לסבול מפציעות טורדניות כמעט מדי עונה. החיסרון בדקות משחק הקשה עליו לשמור על יכולת עקבית. וכך, לצד הברקות של גאונות, הציג חסן לא מעט משחקים חלשים בהם הוא נעלם. בעונה הנוכחית אפשר לחוש שחל בחסן שינוי. למעט פציעה קלה בכף הרגל שגרמה לו להחמיץ את שלושה משחקים, מאמנו, פרדי דוד, הקפיד לתת בו אמון ודאג להכלילו בהרכב הפותח ב-13 משחקים והעלה אותו מהספסל רק בשלושה. חסן ממש קיבל לידיו את המושכות בתפקיד של עושה משחק בקבוצה, שהיא לעת עתה שנייה רק למכבי חיפה בכמות הבקעת השערים (30).

חסן פצח בקריירת הכדורגל שלו בקבוצת הנערים של הפועל קרית-אונו, ממנה הגיע לנוער
של הפועל פ"ת. שם פגש לצדו שחקנים צעירים ומוכשרים כדוגמת אלי אברבנל, מוטי קקון ויניב עופרי. יחד איתם הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בעונת 1994/95. הקבוצה הצעירה הלהיבה את הליגה עם משחק אטרקטיבי, משוחרר ונוטף כשרון. העונה המוצלחת סנוורה את השחקנים הצעירים, ויכול להיות דווקא היא זו שעמדה לרוע מבחינתם. קשה לומר שמישהו מהם באמת מימש לבסוף את כל הפוטנציאל שהיה גלום בו. "ההצלחה קצת עלתה להם לראש", מודה גיא לוי, המאמן דאז. "משחקנים אלמונים הם הפכו בין רגע לכוכבים, בשלב שהם עוד לא היו מלוטשים מספיק בכל האספקטים של המשחק".
אולי זו הסיבה לכך שיסודות כמו משחק קבוצתי ועבודת הגנה לא נטמעו בחסן, שהעדיף להתרכז רק בפעולות אישיות התקפיות ולא דאג להתאים את עצמו לסגנון המשחק המודרני. העובדה הזאת עדיין לא מנעה ממנו להיות מצרך מבוקש בקבוצות גדולות.

את הפועל פ"ת הוא עזב לראשונה בעונת 2000/01, כשהצטרף לסוללת הכוכבים של יענק'לה שחר, שהביא אותו למכבי חיפה בסכום גבוה של 600 אלף דולר. באותה עונה זכתה הקבוצה באליפות, אבל חסן פתח רק בשבעה משחקים, ולרוב נאלץ לצפות מהספסל בביצועים של ראובן עטר ויוסי בניון. נדמה היה שהמעבר לקבוצה הצפונית עצר במידה מסוימת את הקריירה של חסן, אבל הוא חושב אחרת: "התקופה
בחיפה עשתה לי רק טוב. היא חישלה אותי בכל האספקטים של המשחק. אני לוקח משם רק דברים טובים. זה הסביר לי מה זה אומר להיות שחקן חוץ, ולא יכולתי לוותר על החוויה שהיתה לי שם. זה עשה לי טוב לצאת החוצה מהחממה שהיתה לי בפ"ת".

את הדברים האלה אומר חסן בדיעבד. לא אחת הוא הביע בחיפה מרמור גלוי על כך שהוא לא משותף במשחקים, דבר שהתבטא בפניו הזועפות שניבטו מהספסל. בנוסף לכך, החיבור עם הקהל החיפני לא היה אידיאלי, והוא הרבה לשרוק בוז על פעולותיו גם בדקות המעטות בהן שותף הקשר. בסיומה של אותה עונה החליט שחר להוריד מעליו את הנטל הכלכלי של חסן ושחרר אותו מהקבוצה. הקשר המשיך בנדודיו ונחת בקבוצה המפורקת "פוסט-זאבי" של בית"ר ירושלים. "ידעתי מההתחלה שלא יהיה קל שם ושאנחנו צפויים למאבקי תחתית קשים, אבל זה רק נתן לי מוטיבציה", אומר חסן. הקהל הבית"רי דווקא אהב את שחקן הרכש שהיה הניצוץ העיקרי בקבוצה די אפורה. חסן נתן עונה מצוינת עם 11 שערים ותרם תרומה נכבדה להישארות של בית"ר בליגה. "היה לי נהדר בבית"ר, החיבור שלי עם האווירה והקהל היה מצוין", הוא נזכר. "הייתי בטוח שמצאתי שם את מקומי, אבל אלי כהן משום מה לא רצה אותי. אני עד היום לא מבין את זה".

אולי חסן לא מבין זאת, אבל זה די ברור מדוע אלי כהן, מאמן קפדן וקשוח, העדיף לשחרר את השחקן שעדיין היה נגוע בחוסר משמעת טקטית, שיכול לגרום לפעימות לב מואצות אצל מאמניו. באכזבה גלויה עזב חסן את הבירה ושוב נדד לקבוצה שהיתה צפויה להיאבק בתחתית. אלי אוחנה, ששחקנים כמו חסן ממש נבנו בצלמו, לא חשש מהרקורד הפרובלמטי, וצירף אותו לבני-יהודה. גם הפעם חסן לא ממש התחבר עם היושבים היציע. אוהדי בני-יהודה לא אהבו את העובדה שחסן הגיע עם מניירות של כוכב שלא מתאמץ באימונים. אולי לאוחנה זה לא הפריע, אבל לאוהדים כן. העניין הלחיץ את חסן שגילה יכולת חלשה במשחקים בהם שותף, מה שאילץ את אוחנה להוריד אותו לספסל. בהמשך העונה הוא גם נכנס לתאקל עם מגן הקבוצה, עמי אזולאי. עבור חסן זה היה יותר מדי, ולאחר 13 מחזורים הוא דרש מהבעלים, רוני שטן, להשתחרר מהקבוצה. בבני-יהודה לא בדיוק ניסו לשכנע אותו להישאר, וכך מצא את עצמו הקשר חוזר לחממת נעוריו בהפועל פ"ת. חסן טוען שאין לו משקעים מהתקופה שעבר בשכונה. "ניסיתי, לא הלך, ובסיטואציה שנוצרה העדפתי רק את הפועל פ"ת", הוא מסביר.

http://images.one.co.il/images/d/gg29255.jpg

חלק 2

http://images.one.co.il/images/d/gg29256.jpg

http://images.one.co.il/images/d/gg29262.jpg

לקבוצת הבית שלו הוא הגיע זמן קצר לאחר שדוד החליף את לוין בעמדת המאמן. דוד, שמכיר את חסן שנים רבות, שמח לצרף אותו לקבוצה, אך עשה לו סדרת חינוך לא פשוטה נוסח "גרשון-שאראס", והעדיף שלא לתת לו בתחילה דקות משחק מרובות. חסן נעלב מהמהלך, ובראיון שנתן ל"מעריב" הביע על כך תרעומת. בתגובה לדברים, דוד הראה מי בעל הבית, והשעה אותו מהמשחק מול בית"ר ירושלים. מאז אותו ראיון, חסן מעדיף להוריד פרופיל בכל מה שנוגע להתבטאויות בתקשורת. גם כשהדברים מסתדרים לו. זהו אולי הסממן הראשון לשינוי בגישה שעובר על חסן. "אני מניח שהוא הגיע לגיל שבו שחקן מבין שאם הוא ימשיך לעשות דברים כמו שהוא עשה, הוא לא יתקדם לשום מקום", אומר עליו לוין. "מעבר לכך שהוא נמנע מהתבטאויות לא ראויות בתקשורת והתנהגויות לא רצויות, הוא עכשיו גם התחיל להבין שצריך לעשות הגנה ויש גם עניין של משמעת טקטית בקבוצה".

יכול להיות שההתבגרות המנטלית שבאה יחד עם הגיל עושה את שלה, אבל חלק גדול מהשינוי בגישה של חסן, נעוץ בחיבור הטוב בינו לבין מאמנו. "משילוב כזה בין מאמן לשחקן יכול לצאת רק טוב", אומר גיא שמיר, חברו של חסן לקבוצה. "בין שניהם יש כבוד הדדי ושניהם מעריכים אחד את השני וזה חשוב מאוד לשחקן כמו מנור. התקרית שלכאורה התרחשה ביניהם בעונה שעברה היתה סתם ניפוח של התקשורת. הקשר ביניהם הוא דוגמא מעולה לאופן שבו צריכים להיות יחסים בין מאמן לשחקן".

גם מיכאל זנדברג, חברו של חסן המשחק במכבי חיפה, מחזיק בדעה דומה. "לפרדי בטוח שיש חלק בשינוי, אבל אני חושב שזה קודם כל בא ממנור. משהו השתנה אצלו בראש". חסן מעיד על עצמו שלא השתנה אצלו שום דבר: "מי שטוען שהיו לי בעיות משמעת והתנהגות פשוט לא מכיר אותי. הגישה שלי לא השתנתה. יכול להיות שפשוט נוח לי איפה שאני נמצא וזה מתבטא בכל דבר". דוד לא מוכן להרחיב את הדיבור על מערכת היחסים בינו לבין חסן, בטענה שהוא לא מתראיין בנוגע לשחקנים ספציפיים. מה שבטוח הוא שחסן מרוצה מאוד מהצורה בה מתנהלים כיום העניינים בהפועל פ"ת. הוא לא מכחיש שנוח לו שם, הרבה יותר ממקומות אחרים. "אין מה לעשות. זה הבית שלי, פה טוב לי ופה אני רוצה להישאר".

התנופה בה הפועל פ"ת נמצאת מקרבת אותה לצמרת הגבוהה, אבל עדיין אף-אחד לא
יצהיר שם כי המטרה היא אליפות (חוץ אולי מטומיסלב ארצג ). מבחינת תקציב וחומר השחקנים, הפועל פ"ת נחשבת לקבוצה בסדר גודל בינוני. נראה שעל פניו ולאור יכולתו, מעדיף חסן להסתפק בינתיים במועט ולא להסתכן שוב במעבר לקבוצה גדולה. "אני בטוח שלא מאוחר עבור מנור לשדרג את הקריירה שלו", אומר שמיר. "אבל זה לא אומר בהכרח לעבור לקבוצה אחרת. כיום ההבדלים בכדורגל הישראלי מבחינת תקציב ומשכורות לא כל-כך גבוהים. נכון שיש את מכבי חיפה שהיא מעל כולם, אבל שאר הקבוצות הן פחות או יותר באותו סדר גודל ואי-אפשר להגיד שלהישאר הפועל פ"ת זה נקרא להסתפק במועט".

לחסן עוד לא רשומה ולו הופעה אחת במדי נבחרת ישראל. למרות מגמת ההצערה בה דבק כיום גרנט, שחקן מסוגו של חסן יכול לעזור לנבחרת די משמימה ונטולת שחקנים יצירתיים. "זה עדיין לא מאוחר מבחינתו", מעריך לוין. "הפריצה של הקריירה שלי לדוגמא, היתה בשלב מאוחר בגיל 28 כשיצאתי לאירופה. אני לא חושב שבעניין של מנור צריך להסתכל על קריטריון הגיל. אבל בנבחרת מאוד חשובה המשמעת הטקטית ואני חושב שלמנור עדיין יש מה לשפר בנושא". גם גיא לוי חושב שזה עוד לא מאוחר מבחינת חסן לקדם את הקריירה שלו. "מנור מסוגל להתקדם ביכולת שלו בעוד 40-30 אחוז", מבהיר לוי, "אבל הוא חייב לשפר את המשחק הקבוצתי שלו זה מה שמפריד אותו לבין רמה של שחקן אירופי. מאמן שעובד אתו חייב לדרוש את זה ממנו". חסן עצמו לא מכחיש שהוא מצפה לשמוע משהו מהמאמן הלאומי: "למרות מה שקרה בחיפה, היחסים שלי עם גרנט בסדר גמור. פעמיים כבר זימנו אותי, אבל זה התפקשש בגלל פציעות. תמיד שאפתי להגיע לנבחרת ואני מצפה כמו כל שחקן שמציג יכולת טובה לקבל את הזימון".