ערכתי לאחרונה בתאריך 09.05.16 בשעה 13:41 בברכה, Avi-Ron
אתחיל ואומר שתמיד אהבתי כלבים, וגם אישתי, אך בגלל שאנחנו קמים בשעות מוקדמות וגם ככה מתעצלים לקום – העניין של להוריד כלב למטה בשעות המוקדמות – היה לא רלוונטי מבחינתנו וכל הזמן שללנו את האופציה. אנחנו הבנו שיש להוריד את הכלב למטה לאיזה רבע שעה – 20 דק' גם לעשיית צרכים וגם לסיבוב קצר - אך בחודשיים האחרונים הבנו שלא כך הדבר, ואין שום חובה לעשות סיבוב בבוקר של 20 דק', ושבהחלט מספיק 5 דק' להוריד אותו לעשיית צרכים – ולחזור.
על כן החלטנו שאנו כן מעוניינים ללכת על זה, ולפני חודש ניגשנו למקום בו מאמצים כלבים בראשון –לציון.
ראינו שם מספר כלבים, חלקם חמודים יותר, חלקם פחות למען האמת – לא נקשרנו שם לשום כלב, מעט התבאסנו, והחלטנו לחזור הביתה.
איך שאנחנו מתארגנים ליציאה, מגיעים שני חבר'ה צעירים, עם כלב מהמם, יפיוף, גור בן 5 חודשים בערך – אך בגודל של כלב קטן בוגר, ממש סוס קטן ;)
הוא מעורב, ככל הנראה גולדן-רטריבר ודלמטי (שילוב מיוחד!) בצבעים שחור-לבן, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים! הבית שלנו מעוצב בצבעי שחור-לבן, ויש לנו גם נחש מסוג קינג קליפורניה גם כן בצבעי שחור-לבן.
אגב, לנחש קוראים וייפר (Viper), ולכן הוחלט לקרוא לכלב דודג' (Dodge) כמו הרכב Dodge Viper למי שלא מכיר
הבחורים החליטו למסור אותו לאימוץ, ואנחנו היינו שם בול בזמן, והחלטנו לקחת אותו.
הבנו שאין להם זמן לטפל בו, ולכן החליטו למסור לאימוץ.
הם כבר היו אצל וטרינר, עשו לו משושה, וכלבת, וגם נתנו לו משהו נגד פרעושים כי לטענתם היו לו פרעושים, והוא הספיק לפצוע את עצמו מרוב נשיכות באזור הרגל כדי להסיר את הפרעושים, ה'פציעה' הזו גורמת לו לצלוע מעט ברגל, וכשהוא יושב – הוא לא מקפל את הרגל הזו כפי שהוא מקפל את הרגל השניה, רואים שיש לו מגבלה מסויימת.הגענו אליהם הביתה, הם הביאו לנו שק אוכל, צעצועים, כלי אוכל, רצועה, קולר, מגבת שעליה הוא היה ישן, חטיפים לאילוף – ממש אירגנו לנו הכל, וגם נתנו לנו את הפרטים השל הוטרינר שאצלו טיפלו בכלב.
הגענו לוטרינר על מנת להמשיך את שאר החיסונים, כלבת, תילוע, תולעת הפארק, עשינו לו שבב, וגם ביקשנו שיציץ ברגל שלו שוב. הפעם הוא כבר החליט שלא מדובר בפציעה עקב נשיכה עצמית – אלא שמדובר במשהו אחר וצריך לבדוק.
הלכנו לעשות לו צילומים, ולצערי התגלה שהכלב עבר תאונה די קשה כשהיה יותר קטן, וקיימת מגבלת תזוזה של העצם כך שהוא לא יכול ליישר את הרגל כמו שצריך. אין לזה טיפול מיידי – צריך לחכות שיגדל, לראות אם זה מסתדר מעצמו עם הזמן – או לחלופין אם יחלוף הזמן ולא יסתדר – אפשרי לעשות ניתוח. כך או כך – הכלב לא סובל או מראה סימני קושי, הוא נמרץ מאוד, פעיל, רץ כל הזמן, משתולל, מקשקש בזנב – ממש לא נראה שזה מכאיב לו.
בכל אופן, התחלנו לחנך אותו לעשיית צרכים בחוץ. אני חייב לציין שהכלב מאוד חכם, הוא מבין שאסור לעשות צרכים בבית – ולכן הוא ברוב הפעמים מתאפק ועושה רק למטה. עדיין יש פעמים שהוא לא מצליח להתאפק ועושה פיפי בבית, זה קורה, לרוב כשאנחנו כועסים עליו ואז הוא מתרגש ונסער (לפעמים מרגיש שהוא עושה את זה 'דווקא'), והיו פעמים ממש בודדות שהוא עשה קקי במרפסת שמש, לדעתי 3 פעמים, אבל רק שם – הוא לא עושה קקי בתוך הבית בכלל. בכל הפעמים שהוא לא מצליח להתאפק - אנחנו כועסים עליו מעט באותו רגע, מקרבים אותו לצרכים אומרים לו שאסור, מורידים אותו למטה עם חטיף, וכשהוא עושה – מפנקים אותו ואומרים לו 'כלב טוב'. נראה שזה ממש עוזר. הגענו למצב שלאחרונה כשהוא רוצה לעשות צרכים הוא מרחרח ליד הדלת, או מתיישב לידה, או קופץ על הדלת – רומז לנו.. זה מאוד עוזר וממש נחמד!
דודג' מאוד אוהב את האמבטיה, ולא אני לא מדבר על מקלחת.. כשהוא משתין בבית – אני מנקה את הפיפי שלו עם סחבה של ספונג'ה, ואז לוקח אותה לאמבטיה, פורס אותה, ומפעיל את הברז של הטוש על לחץ חזק וישיר – והוא ממש אוהב את זה, הוא מגיע לאמבטיה, עולה עם רגליים קדמיות לדופן האמבטיה – ומתחיל לשתות מהמים חמודדד!! אתמול גילינו אותו בשלב מסויים בערב בתוך האמבטיה (נכנס לבד) והוא עשה שם פיפי.. האמת? רעיון לא רע חחחחחח
אגב – כמה פעמים ביום אני אמור לתת לו לאכול ולשתות? מספיק שלוש פעמים ביום? (למרות שבאוכל הוא נוגע רק פעמיים ביום, באמצע היום הוא לא אוכל משום מה.. יש מה לדאוג?)
הצלחנו ללמד אותו 'שב', הוא מתיישב, 'ארצה' הוא שוכב על הריצפה', אני שם לו חטיף על הרגל הקדמית שלו ואומר לו 'Stay' והוא לא זז ולא אוכל את החטיף עד שאני אומר לו 'חופשי' ורק אז הוא אוכל, לימדנו אותו לעשות 'גלגול' שאותו עדיין קשה לו קצת – אבל לאט לאט.. בכל אופן – דודג' מאוד חכם, פיקח, יודע לציית לפקודות לפעמים גם בלי שאני אומר את המילה, מספיק שאני עושה לו עם האצבע את הסימן 'שב' – הוא מתיישב מבלי לשמוע את הפקודה.. זה מדהים בעיני! אתמול היה שיר בטלויזיה, והוא היה ליידי, ואז עשיתי עם הידיים כאילו שר ורוקד כזה חחחח אז עשיתי את התנועה עם האצבע למעלה ולמטה – והוא התיישב חחחח זה היה ענק.. התגלגלנו מצחוק
יחד עם זאת – יש שני דברים שמשגעים אותי, אבל כמובן שזה קיים אצל כל גור:
1. הוא מנסה לנשוך כל הזמן
2. הוא עושה בלגאן מטורף כשהוא בחדר
לגבי הנשיכות, הכוונה שכל פעם שאני יבוא ללטף אותו, לשחק איתו, כל פעם שמקרבים אליו יד – הוא פותח את הפה בניסיון לנשוך, כמובן שהוא לא מנסה לנשוך לגמרי – אלא לשחק, אבל זה ברור שהנשיכות האלה לא נעימות לכולם, ואנחנו לא רוצים להרגיל אותו לזה, כי כשמגיעים אורחים – הוא רק מנסה לנשוך.. בדקתי מה אמורים לעשות במקרים כאלה, הבנתי שברגע שהוא מנסה לנשוך – ישר לתת לו משחק שהוא אוהב ונושך אותו, כך הוא אמור להבין שאותי לא נושכים – אלא רק את המשחקים שלו. מנגד לכך ראיתי במקום אחר שאני אמור לשבת איתו לשחק, ובשניה שהוא נושך לצעוק 'אאייי' ולהפסיק לשחק איתו לכמה דק' – כך הוא אמור להבין לאט לאט שלא לעשות זאת כי זה כואב. בינתיים – שתי האופציות לא עוזרות וזה ממש מחרפן אותי, וזה באסה – כי ממש בא לי לשחק איתו וללטף אותו – אבל כל נגיעה כזו נגררת לנשיכות לא נעימות במיוחד.
לגבי הבלגאן בחדר, בשעות היום כשאיננו בבית – הוא בממ"ד, קשור עם רצועה שיחסית ארוכה כדי שיוכל להגיע לרוב האזורים בחדר, לשחק, לישון, להסתובב – רק לא להגיע לאזור המחשב (נקודה רגישה אצלי חחח). קרו כבר מספר פעמים שהוא הצליח להגיע לכוננית או לפתוח מגירה של שידה – ופשוט לפרק משם הכל! כבלים של טעינה, אוזניות, תמונות רגילות, תמונות מגנטים, ניירות.. עזבו, שלא נדע.. הוא גם אוכל את הקופסא של המים שאני משאיר לו (הבנתי שאין צורך להשאיר לו את הקופסא של המים במהלך היום, אלא רק כשמביאים לו אוכל – זה נכון? כי כך הוא אמור לחכות עד הערב בשביל לשתות, לא בעייתי?), בכל אופן – בואו נגיד שאני לא יכול לסמוך עליו בחדר ולכן אני לא יכול לשחרר אותו במהלך היום שיהיה חופשי בחדר או בבית, וזה מבאס אותי, כי אני לא אוהב במיוחד את העניין שהוא קשור במהלך היום.. אבל מרגיש שאין לי ברירה :/ וזאת על אף שדווקא בחלק מהפעמים שהוא עשה את הבלגאן זה היה דווקא בפעמים שהוא היה בחדר ואנחנו היינו בבית.. רק פעם אחת הוא עשה ברדק כשלא היינו בבית..
בכל אופן, אני לא אשקר ואומר ששני הסעיפים האחרונים ממש מחרפנים את אישתי ואותי, וגרמו לנו לחשוב לאחרונה על למסור אותו :/ במיוחד מעצם הידיעה שהוא הולך להיות כלב גדול – ואני לא יודע עד כמה נצליח לחנך אותו לא לעשות בלגאן בבית. המצב בעייתי, אנחנו מאוד קשורים אליו (סך הכל חודש!), מאוד מאוד אוהבים אותו!! אבל אם להיות לרגע מציאותי? החיים שלנו כיום סובבים סביבו, אנחנו צריכים כל הזמן לתת לו תשומת לב, כל הזמן לעצור אותו מלעשות דברים, אי אפשר לשבת מול הטלויזיה ולראות תוכנית, עם נרגילה, לנשנש משהו – כי הוא גם רוצה שנשחק איתו, וגם רוצה לאכול ממה שאנחנו אוכלים, הוא נובח, שורט אותנו, נושך אותנו – כאילו לא נותן לנו שקט ורוגע, הוא מחייב אותנו לתת לו יחס – וכבר לא יודעים מה זה לשבת אחרי העבודה והמקלחת בסתלבט מול הטלויזיה..
זה בסך הכל הסיפור, אשמח לשמוע חוות דעת שלכם, ייעוץ, דרכי התמודדות, וכל מה שבא לכם שיכול לעזור לנו..
הנה דודג':
http://www.interload.co.il/upload/5984604.jpg
http://www.interload.co.il/upload/5132572.jpg
http://www.interload.co.il/upload/1468143.jpg
http://www.interload.co.il/upload/4269228.jpg
http://www.interload.co.il/upload/6716291.jpg
http://www.interload.co.il/upload/5937552.jpg
http://www.interload.co.il/upload/4762618.jpg
וזה חלק קטן מהברדק שהוא עשה השבוע:
http://www.interload.co.il/upload/7074452.jpg
http://www.interload.co.il/upload/2981915.jpg
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
