עקרונית, מובן שחשיפה לאדם אחד פחות (למשל, מורה) בוודאי מצמצמת סיכון.
העניין הוא, שהתלמידים ממילא נפגשים איתו. והשאלה אם התחסן או לא - כלל לא נוגעת לעניין.
אלא אם פספסתי משהו. והרי זו הסיבה לפתיחת האשכול

שלא לדבר על כך, שהורים רבים ממילא לא מתחסנים. ולפחות לטעמי (כמובן שזה לא מגובה בשום מחקר), הסיכוי של ילד להידבק מילד אחר שהוריו לא התחסנו - גדול בהרבה מהסיכוי שלו להידבק ממורה. ולו רק מפני שהם מבלים יותר זמן, הרבה יותר קרוב ולא פעם גם מקפידים פחות על ההנחיות (מחיבוקים ועד צ'אפחות ).

תכלית האשכול לנסות ולהבין (מעבר לפן הפופוליסטי ולרצון של אינספור בעלי עניין לגזור קופון, ערב בחירות) מדוע שאלת חיסונם של המורים מעוררת עיסוק כה נרחב, נוכח כל מה שהוסבר בראשיתו?

אגב יש אינדיקציות שהחיסון מגן לפחות במידה מסויימת גם מהידבקות.

אם זה טוב או לא זו כבר שאלה אחרת, אבל אין ספק שזה ימנע בידודים בהיקף גדול.

זו בדיוק הסיבה, בגללה שבים ומבהירים לנו, שחובת השימוש במסכות בתוך הכתה - לא הולכת להיעלם בקרוב.
מה שמחזיר אותי לשאלה המקורית: מה רוצים מן המורים (המעטים) שלא מתחסנים?

אני רק תוהה כמה הוא רלוונטי למקרה של מורה המתיצב מול כתה:
הלא כולנו משתעלים, מעת לעת. ומבחינה זו, כנראה שחולים אסימפטומטים לא שונים משמעותית מבריאים.
שיעולים תכופים הם סימפטום, שעשוי לאפיין (בין השאר) כל מני מחלות מחלות ריאה/דרכי אוויר עליונות. אבל מי שסובל מהם - ממילא לא אמור להימצא בכתה, בין שמדובר בקורונה ובין שמדובר בשפעת, באנגינה, בדלקת ריאות חידקית/ויראלית או בכל מחלה אחרת.
יתרה מכך, מסכה מספקת הגנה מפני מחלות כאלה, בתוך הכתה ומחוצה לה. ומאחר ואפילו במשרד הבריאות מבהירים, שאנחנו לא הולכים להיפרד מן המסכות - מדוע זה רלוונטי להורי התלמידים אם המורה חוסן או לא?
נראה כי ההורים היחידים שצריכים להיות מוטרדים מכך הם הוריו של אותו/ה מורה

כאמור, אני לא נגד חיסונים למורים ובכלל. פשוט נראה לי שזו היטפלות מיותרת אליהם.