ערכתי לאחרונה בתאריך 05.04.20 בשעה 19:02 בברכה, סאבלימינל
למרות שאני לא גר בארץ, אני מושפע בצורה עקיפה מההתנהלות חסרת האחראיות וחוסר האכפתיות כלפי האזרחים של הממשלה המכהנת ובראשם ראש הממשלה ושר הבריאות.אני לא אכנס לעניינים אישים ואכתוב על נושא הבחירות, וחוסר הדוגמה האישית משר הבריאות כי זה לא הנושא שאני רוצה להתמקד בו. אני כן רוצה לכתוב על חוסר האכפתיות כלפי האזרח הקטן, ובמיוחד כלפי עצמאיים שמנהלים עסקים קטנים ושכירים שהיו ראשונים להיפגע נוכח הגזרות במשק.
קודם כל, אני רוצה לציין לטובה שראש ממשלת ישראל, ביבי נתניהו, היה בין המנהיגים הראשונים בעולם שזיהה את הסכנה והכריז על סגר. לדעתי ההכרזה של נתניהו על סגר הייתה באיחור, אבל זה דורש הרבה אומץ להכריז על מדיניות עם השלכות חד צדדיות כלפי שאר מדינות העולם.
הבעיה עם ההכרזה היא לא התאריך, אלא הכניעה לגופים מסוימים במשק וחוסר היכולת לדרוש מדיניות שווה בין הזרמים במשק. אני אקח את אמא שלי לדוגמה, היא בעלת עסק קטן שאינו חיוני למשבר כמו הקורונה. את העסק שלה היא הייתה צריכה לסגור בתחילת חודש מרץ כמו הרבה מאוד עסקים קטנים אחרים. רוב העסקים הקטנים חיים מהיד לפה ללא חסכונות (אמא שלי תמיד אומרת שהילדים שלה הם הפנסייה/החסכון שלה).
כמה מילים על אמא שלי - היא אישה מאוד חזקה שקמה כל בוקר למלחמת קיום. ביום רגיל היא עוזבת את הבית ב-5 בבוקר וחוזרת בשעות הערב המאוחרות, לנקות, לבשל, ובעיקר לדאוג. היא מפרנסת יחידה ל-2 ילדים (אני ילד שלישי מנישואין ראשונים), ובעל נכה ללא הכנסה שגם לו יש 2 ילדים ולהם היא עוזרת. סה״כ היא דואגת ביום יום ל-6 נפשות כולל עצמה (מישהו אמר מענק של 6000 שקלים לעסקים קטנים שכנראה היא לא זכאית לו?). היא עושה את זה מעל 30 שנים כאשר באמצע היא גם הספיקה לעבור פשיטת רגל.
אין ספק שיש קשיים ועברנו הרבה משברים כמשפחה, אבל יצר ההישרדות של אמא שלי והרצון שלה לאפשר וליצור סביבת עבודה להצלחה עבור הילדים שלה הובילו אותי ואת אחי הקטן למסלול של קריירה טובה. ועכשיו המדינה זורקת אנשים כמו אמא שלי שנתנו את כל מה שיש להם לתת במשך שנים. השיא הגיע שלפני שבועיים היא הלכה בבהלה לרופא אחרי שהרגישה לחצים בחזה ובחילות. אחרי כמה בדיקות הרופא החליט שהיא חוותה חרדה, מה שמאוד לא אפיין אותה עד היום (אפילו לא בפשיטת רגל, שהייתה נוראית).
ניתן להבין שאני לא נגד הסגר, להפך, אני בעד. אבל אם החלטנו ללכת על סגר, אז למה לפגוע באוכלוסיות שגם ככה יותר חלשות? למה להשאיר את רוב השוק פתוח ולסגור רק את כל העסקים הקטנים והעובדים ״הלא חיוניים״?
אמא שלי הפסיקה לעבוד כאשר היו בסביבות ה-500 חולים בארץ, איך עכשיו יש מעל 8000 חולים (והיד עוד נטויה) אם היא לא עובדת כבר יותר מחודש? אם החליטו על סגר אז למה לא החליטו על סגר מלא? האם קל יותר לפגוע בשכבות החלשות מאשר לפגוע בעסקנים שקרובים לצלחת?
אמא שלי היא רק דוגמה אחת לעשרות אלפים אנשים במשק הישראלי שסובלים מאותה בעיה. למזלה של אמא שלי אני יכול לעזור לה ולמשפחה מבחינה כלכלית, אבל מה עם שאר האנשים? כואב לי הלב.