אוסטרליה
102 קרפדות קנים הובאו לאוסטרליה בשנת 1935 מהוואי, על-מנת להדביר שני מיני חיפושיות שזחליהם ניזונים מקנה הסוכר: חיפושית קנה אפורת-גב (Dermolepida albohirtum) וחיפושית קנה צרפתית (Lepidiota frenchi Blackburn). באוסטרליה התרבו הקרפדות באופן מיידי בשבייה, ובאוגוסט 1935 שוחררו לטבע למעלה מ-3,000 קרפדות צעירות באזורים שונים בקווינסלנד שבצפון-מזרח אוסטרליה. השחרור לטבע של קרפדות נוספות הושהה או צומצם בשל הדאגה לאיכות הסביבה המקומית, אך חודש באזורים אחרים בספטמבר 1936. מאז שחרורן שיגשגה אוכלוסיית הקרפדות וגדלה במהירות, וכיום היא מגיעה לכ-200 מיליון פרטים, הנושאים מחלות וזיהומים המזיקים לעולם החי המקומי.

הקרפדות התפשטו אל מעבר לקווינסלנד, והגיעו לניו סאות' ויילס בשנת 1978 ולטריטוריה הצפונית בשנת 1984. אוכלוסיות מסוימות של קרפדות פיתחו רגליים ארוכות יותר, וייתכן שהדבר קרה במקביל להתפשטות הקרפדות רחוק יותר ויותר. קרפדות הקנים נודדות בממוצע מרחק של כ-40 קילומטרים בשנה.

קשה לקבוע מהי ההשפעה לטווח הארוך של פלישת הקרפדות על הפאונה האוסטרלית המקומית. ירידות תלולות שחלו באוכלוסיות שונות של נמיית כיס (Dasyurus hallucatus) תועדו לאחר שקרפדות הקנים הגיעו למקום מחייתם ומיוחסות לפלישת הקרפדות. ישנם מספר דיווחים על צמצום שחל באוכלוסיית הכוחיים והנחשים המקומית לאחר בוא הקרפדות. דו"ח משנת 2002 העריך את הנזקים האקולוגיים שלהם יכולות לגרום הקרפדות בפארק הלאומי קקדו (Kakadu National Park), וקבע כי האפשרות שבעלי חיים מקומיים יטרפו את הקרפדות וימותו כתוצאה מרעלן היא הסכנה החמורה ביותר לעולם החי המקומי. סיכונים אחרים, דוגמת התחרות עם בעלי החיים המקומיים על מקורות מזון, והסכנה שהקרפדה תטרוף מינים מסוימים של עולם החי המקומי היוו, לדעת מחברי הדו"ח, סיכון נמוך הרבה יותר.

מכיוון שמערכות אקולוגיות קשורות זו בזו, גם לפגיעה בבעלי חיים שלכאורה אינם קשורים לבעלי חיים אחרים יכולה להיות השפעה מכרעת על בעלי חיים אלו ועל עולם החי המקומי כולו. אם בעל חיים כלשהו מת כתוצאה מאכילת הקרפדה, קיים סיכוי סביר שמי שיאכל את נבלתו יורעל אף הוא - וכך הלאה. כך, לדוגמה, בטריטוריה הצפונית העובדה שלטאות כוחיים רבות אכלו את הקרפדות ומתו כתוצאה מכך, נקשרה לעלייה במספר ביצי תנין הים שבקעו שלמות ולא נטרפו. ההשלכות לטווח הרחוק של עובדה זו על המערכת האקולוגית האוסטרלית עדיין אינן ידועות. מאידך, גם תנינים רבים מתים כתוצאה מאכילת הקרפדה.

בעלי חיים מקומיים רבים תועדו טורפים קרפדות קנים בהצלחה, מבלי להיפגע בצורה קשה מהרעלה. עופות מסוימים, דוגמת הדיה המצויה, למדו לתקוף את בטן הקרפדה, ובכך להימנע מלבוא במגע עם הרעל שמיוצר בבלוטות הממוקמות מעל העיניים ועל הגב. נראה כי צפרדע מקומית אחת בטריטוריה הצפונית, Litoria dahlii, מסוגלת לאכול את ראשני קרפדת הקנים ואת הפרטים הצעירים מבלי להיפגע מן הרעל שממית טורפים אחרים, ונראה שעובדה זו קשורה לקצב תטולה נמוך מהצפוי של קרפדות קנים מסוימות בטריטוריה הצפונית. נחשים מקומיים פיתחו מלתעות מעט קטנות יותר, וייתכן שהדבר התפתח על מנת שלא יהיו מסוגלים לטרוף קרפדות קנים גדולות שבגופן כמויות רעל גדולות. מחקרים אחרים מצביעים על כך שקרפדת הקנים מסתגלת לשטח תפוצה רחב יותר ושייתכן שבעתיד היא תתפשט לבתי גידול שכיום היא אינה מצויה בהם.

מבין בני האדם, האבוריג'ינים הם הנפגעים העיקריים מפלישת הקרפדה לאוסטרליה, מפני שחלק ניכר מהם עדיין מתבסס כלכלית על עבודות מסורתיות הכוללות ציד בעלי חיים, שחלקם נעשו נדירים בשטח מחייתם של האבוריג'ינים, כיוון שמתו מרעל הקרפדות. הרשויות משתמשות בקרינת על-סגול על-מנת לפתות קרפדות קנים, ללכוד אותן ולהשמידן. ביוני 2006 הודיעה אוניברסיטת קווינסלנד על מחקר שעוסק בגן שבעזרתו ניתן יהיה לשנות את מינן של נקבות קרפדות הקנים ולהפכן לזכרים. אם יעשה שימוש בכך, יכול הדבר להביא לאוכלוסייה המורכבת מזכרים בלבד, שסופה כליון.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A8%D7%A4%D7%93%D7%AA_%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%9D