אחת התעלומות הגדולות משחר האנושות המותשת היא תופעת הפיהוק המידבק. חוקרים רבים ניסו במהלך השנים לתהות מדוע כשמישהו מפהק - עד מהרה יפהקו גם הסובבים אותו.

אחת הסברות הייתה שמדובר בשריד אבולוציוני הקשור לאינסטינקטים פרימיטיביים - מנגנון המסייע למפהק לשמור על עירנות לקראת סכנה קרבה; סברה אחרת טענה שהפיהוק הוא סוג פרימיטיבי של הבעת אמפתיה בין בני האדם.

עד כה נחקרה התופעה בעיקר בקרב בני אדם וקופים, אך חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת "בירקבק" בלונדון, ביקשו לחקור האם הפיהוק האנושי מצליח להדביק גם את חברו הטוב של האדם - הכלב.

ד"ר אטסושי סנג'ו, שמוביל את המחקר, אמר שהמטרה היא להדגים כיצד הפיהוקים האנושיים עשויים להדביק גם את כלבי הבית. החוקרים משערים כי תופעה של פיהוק מידבק היא לא בלעדית רק לבני אדם ולמיני קופים כדוגמת השימפנזה, ועשויה לרמוז שהכלבים פיתחו סוג מסויים של אמפתיה בסיסית כלפי בני האדם.

במהלך הניסוי צפו 29 כלבים בבני אדם מפהקים או מבצעים תנועות באזור הפה שאינן פיהוק. בשלב הראשון צפה כל כלב כחמש דקות באדם זר שקרא לו בשמו. לאחר שנוצר קשר עין, האדם פיהק פעם אחת בלבד. בשלב השני, התהליך חזר על עצמו, אך האדם לא פיהק אלא פתח וסגר את פיו.

בסיום הבדיקה גילו החוקרים ש-21 מתוך 29 הכלבים פיהקו כאשר הבחינו באדם מפהק, ואילו תנועות הפה שלא היו פיהוק לא גררו פיהוק בקרב ההולכים על ארבע.

"הפיהוק ידוע כווסת לרמות עירנות ופיהוק מידבק עשוי לתאם בין התקשורת והאינטרקציה בין האדם לכלב", הסבירו החוקרים. לדבריהם, לכלבים יש יכולות ייחודיות המאפשרות להן לפענח סימנים חברתיים מבני אדם כתוצאה מתהליך הביות שלהם, שנמשך מזה אלפי שנה.

"יתכן שהכלבים רגישים יותר לפיהוק של בני אדם מאשר לפיהוק של כלבים אחרים בסביבה. הבנת המכניזם בנוסף לפונקציה של הפיהוק המידבק בין האדם לכלב דורשת מחקר נוסף", סיכמו החוקרים.

לסרטון:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3579006,00.html