ברשותנו כלב רועה בלגי, מעורב, בערך בן 6. נמצא אצלנו כבר שנתיים וחצי.
לקחנו אותו מתנו לחיות לחיות בת"א. הוא היה שם קרוב לחודשיים.
לפני כן הוא היה בבית פרטי, שזאת שמסרה אותו טוענת שהסיבה למסירת הכלב זה כי יש לה גן ילדים בבית, ובשעות הגן הכלב היה קשור וכאב לה הנושא ולכן היא מסרה אותו. ולפני זה הוא גם היה בבית אבל היא לא יודעת מה הוא עבר שם.הסיפור של הכלב - בוב - התחיל לפני כשנה וחצי בערך, כאשר הבאנו הביתה כלב נוסף. הכלב החדש - פנקס - לא היה מחונך לצרכים וכדי שלא יעשה לנו צרכים במיטה החלטנו להתחיל לסגור את חדר השינה כאשר אנחנו לא בבית(המיטות של הכלבים בחדר השינה).
לאחר יום-יומיים שסגרנו את הדלת הכלב בוב החליט שלא מתאים לו לצאת מהחדר, נשכב על המיטה שלו ולא הסכים לזוז. כאשר אני או אישתי התקרבנו אליו הוא החל לחשוף שיניים ולנהום עלינו. כאשר נסינו לאחוז לו בקולר כדי למשוך אותו הוא כמעט נשך אותנו. ככה היה סיפור יום יום, שכאשר היינו נגשים אליו עם הרצועה הוא היה נרגע, מאפשר לקשור אותו, להוציא אותו מהחדר ולשחרר לו את הרצועה. מאותו שבוע התחלנו אני ואישתי בטריק חדש, פשוט בטיול הבוקר לפני שחוזרים הביתה, סוגרים את דלת חדר השינה מראש ובכך נמנעים מהסיטואציה.
לפני כשנה היינו אני ואישתי אצל אמא שלה. היו אמורים לבוא פועלים לבית ואמא שלה בקשה שנכניס את הכלב הביתה. כאשר ניגשנו אליו הוא שוב נכנס לאותו מצב של התוגננות ולא אפשר להתקרב אליו. כאשר אישתי נסתה הוא נסה לנשוך אותה ואף פצע אותה עם השיניים שלו. לאחר 2-3 דקות הוא נרגע, הבין מה שעשה ובא להתחנף אליה.
אני חייב לציין שמלבד חדר השינה, ואותה תקרית עם אישתי, הסיטואציה של הכלב המפוחד והותקפן לא מתייקמת.
לפני חודש עברנו דירה אני ואישתי, והכלבים איתנו. מסורת חדר השינה ממשיכה, למרות שנראה שהיא נרגעה, ובאחד הפעמים ששכחנו את הדלת פתוחה, הוא יצא בלי שום בעיה.
אתמול בערב יצאנו אישתי ואני מהבית. אחרי שיצאנו מהדלת שכחתי משהו בבית וחזרתי לקחת אותו. בוב ראה את הדלת הפתוחה וישר ברח החוצה (זה גם היה יחסית לא הרבה זמן אחרי הטיול ערב שלו(חצי שעה אחרי), הוא ברח למעלית, וכאשר אישתי אמרה לו לחזור הביתה הוא הלך לצד השני של הקומה. כאשר באתי אליו אני הוא ברח ממני, נכנס למעלית ושוב הגיע למצב שבו הוא נוהם וכמעט נושך אותי. הצלחתי להוציא אותו מהמעלית בדחיפה, והוא ברח לי לחדר המדרגות, ירד קומה עד שהצלחתי לאגף אותו, ברח חזרה למעלה ואישתי הצליחה לאגף אותו ובסופו של דבר הצלחנו להחזיר אותו הביתה.
אנחנו לא יודעים מה לעשות איתו. בכללי הוא כלב מחונך, מכיר פקודות, יודע מה אסור ומותר, וסה"כ כלב חכם. אבל מדי פעם יש לו את התקפיה הפרנויה האלה.
השאלה האם יש משהו שאפשר לעשות כדי לנסות להבין מאיפה זה מגיע ואיך לטפל בזה? אני ואישתי חושבים על להביא ילדים בעתיד ומאוד מפחדים עכשיו מה לעשות עם הכלב. האם אפשר לחנך אותו ולמנוע את המצב הזה? האם למסור אותו? להרדים אותו?
נשמח לעצה ולתשובה.
תודה.