היום נפרדתי לאחר 13 שנה מאחד היקרים לי ללב,קליפורד.
וזה חונק.... ומציף בדמעות...
והרבה מכם יגידו "כולה מת לו הכלב",
אבל קליפורד היה בשבילי הרבה יותר מזה.
ולצערי, מה לעשות, הזמן עשה את שלו והגיע גם זמנו ללכת.
קליפורד היה יפה תואר, ועל זה אין בכלל ויכוח
ומעבר לכך,הוא היה משהו מאוד מיוחד
אני לא חושב שיש אדם שעמד בפני הקסם של קליפורד,
הוא היה כובש בכל צורה,
הוא היה כלב די אצילי אם אפשר לומר,
לא אחד שמת על משחקים וגם לא כלב
שמתערבב עם החבר'ה בסביבה.
כלב שקט שעומד על שלו ועל משמר הבית 24 שעות ביממה.
אבל זה היה קליפורד,הכלב השקט שלי,הכלב שלא עושה בעיות,
זה ששוכב שם כל היום ליד הבית ולא עושה כלום
שעות, בלי לזוז, לפעמים היינו חושבים שהוא אשכרה מת.
כן, זה פחות או יותר השלב שבו הוא התחיל להתבגר,
עוד אז, כולם כבר ידעו והסכימו, קליפורד היה הרהיט הכי יפה בבית!!
ואם כבר מדברים כשקליפורד הזדקן
ייצא לא רע שהבאנו לו את קרמבו,מאמן הכושר האידיאלי,
כלב שובב,צעיר ומלא אנרגיות שיעשה לו ת'מוות :P
ומן הילדות שלי ועד לבגרות הכלב הזה ליווה אותי
ברגעים הטובים והרעים הוא היה כלב שפשוט כייף להשוויץ ולהתגאות בו.

קליפורד היקר,
בנימה קצת יותר אישית,
הייתי נותן הרבה בכדי שתהיה איתי עכשיו,
רק בכדי להיפרד כמו שצריך,
כי זה מה שבסופו של דבר הכי שובר אותנו,
זה שהיית פה 13 שנה,יום יום
ואני לא חושב שממש ייצא לנו להביע את האהבה שיש לנו אלייך.
קברתי אותך במקום שתמיד יזכיר לי אותך,
במקום שידעתי עוד מזמן שאשים אותך, רק שם.
על גג העולם,
במקום הגבוהה ביותר באזורינו עם נוף יפיפה.
שם תוכל לנוח בשקט. אוהב אותך!!

כך מצאנו אותו הבוקר, כאשר קרמבו יושב לצידו.