סמור, הקטן בין הטורפים בישראל, סוג ממשפחת הסמוריים ובו מין אחד בלבד -Vormela peregusna.

מבנה גופו:
אורך הגוף כ-32 ס"מ, אורך הזנב כ-18 ס"מ, הגוף מוארך, גלילי וגמיש. פרוותו הסמיכה הינה חומה כהה, מנומרת בכתמים צהובים (לפעמים, בפרווה חדשה, ובעיקר אצל זכרים, הם כתומים). יש הבדלים אינדיבידואליים ניכרים בין פרטים, ולפיהם אפשר להבדיל ביניהם. הראש שחור, ופס לבן מתמשך בו מעל למצח לעבר הצוואר. גם השפתיים בהירות. צבעי הראש בולטים ונחשבים לצבעי אזהרה, אך משמשים גם סימן היכר בין בני המין. הזנב חום אפור בהיר, וקצהו כהה. הרגליים שחורות, וכן הגרון, החזה והבטן (בניגוד למקובל ברוב היונקים). צבעי הפרווה דוהים עם הגיל, והם בולטים מאד בפרווה חדשה ובצעירים. הרגליים קצרות והטפרים (ציפורניים ארוכות וחדות) מפותחים, בעיקר ברגליים הקדמיות. חושי הריח והשמיעה מפותחים יותר מחוש הראייה.

תפוצה בעולם:
מדרום מזרח אירופה, דרך קדמת אסיה ומרכז אסיה עד מונגוליה, ודרומה – עד ישראל. תפוצה בארץ: בכל האזור הים תיכוני, עם חדירה לנגב, עד דרומית לבאר שבע ועד לאזור ערד ונחל צאלים. הסמור חי בעיקר בנוף פתוח ונראה גם בפרדסים.

מידע כללי:
הסמור טורף בעיקר מכרסמים וחרקים, אך גם זוחלים וציפורים.
הוא פעיל בלילה, אם כי נראה לעיתים גם ביום (בייחוד נראים פרטים צעירים, בתקופת האביב). הוא חי במאורות שחפרו בעלי חיים אחרים (מריונים, למשל), וכן במחילות שחפר בעצמו, בטפריו הארוכים. ליד פי הטבעת של הסמור מצויות בלוטות, המפרישות הפרשה שריחה חריף ודוחה מאוד. בשעת התגוננות מפיץ הסמור את הריח החריף, כשהוא ניצב בתנוחה אופיינית: חלקו האחורי מופנה כלפי האויב, הראש מורם ומוטה לאחור (כדי לצפות באויב), השיניים חשופות, הגב מקומר, הזנב מונף כלפי מעלה ושערותיו סמורות כמברשת (מכאן שמו). כשנתפס הסמור ביד אדם, הוא צורח בקול. לעיתים קורה שהוא מקבל הלם ואז נראה שהוא מתחפש למת, ונותר בידי האוחז בו כסחבה רפויה. באופן בלתי צפוי הוא מתעורר, בורח או נושך ומפריש את הריח הדוחה האופייני.
בלוטות הריח משמשות גם לסימון תחום המחייה: הסמור מצמיד אותן לעצמים בולטים בשטח, כגון גזעי עצים או אבנים, והחומר הנפרש מהן נמרח על העצמים.

רבייה:
יש קינון מאוחר של הביציות ברחם. באפריל תופחים אשכי הזכר. ההזדווגות – בשליש הראשון של מאי, אולם הביצית משתרשת ברחם כנראה רק בדצמבר, וההיריון הפעיל נמשך 6-8 שבועות. יש המלטה אחת בשנה, בין סוף ינואר לסוף פברואר (בשביה – עד תחילת חודש מרס). בכל שגר (המלטה) בין 1 - 6 גורים. הגורים פוקחים את עיניהם מקץ ארבעה חודשים. הם גדלים במחילה, בקן עשוי עשבים, כשהאם לבדה מטפלת בהם. הגורים מתפזרים בחודש אפריל, ואז ניתן לראות סמורים יותר מאשר בעונות שנה אחרות, כי הצעירים משוטטים גם בשעות היום בחיפושיהם אחרי תחומי מחייה.

גידול בשביה:
סמורים שגודלו בשביה מגיל שבועיים לערך, מתרגלים היטב לבני אדם והופכים לחיות מחמד יפות. הם רגישים מאד למחלות מדבקות ולמזון לא טרי. תוחלת החיים בשבי – עד עשר שנים.

עכשיו
התמונות:

תהנו!!
השקעתי הרבה זמן