שם אנגלי: Sun conure

שם לטיני: Aratinga (auricapillus) solstitialis

תאור: הצבע הכללי הוא כתום-צהוב, הראש צהוב עם כתמים כתומים, החזה צהוב, בטן התחתונה כתומה, הכנפיים צהובות בחלק העליון ובחלק התחתון ירוקות עם גוונים של צהוב וכחול. המקור שחור והרגליים אפורות. הצעירים הרבה יותר ירוקים ודומים יותר לקוניור ג'נדיה וכשהם מתבגרים הם מקבלים את צבעי הקוניור הבוגר. המשקל שלהם הוא כ-130 ג' בממוצע ואורכם כ-30 ס"מ.

מוצא: צפון מזרח ברזיל באזורי סוואנה עם הרבה עצים ושיחים.

מצב בטבע: נפוצים, מסתובבים בלהקות בגודל של 4-35 פרטים.

תזונה: תערובת זרעים מועשרת לתוכים בינוניים/גדולים שכוללת הרבה שומנים יחסית, תערובת השרייה, כופתיות לתוכים בינוניים, פירות וירקות, ביצה קשה מפוררת (עם הקליפה), זרעים של עשבים, פרחים וחרקים קטנים.

אופי: הסאן הוא תוכי שובב, סקרן, עליז ואקטיבי. הוא נקשר בקלות לבעליו. הוא אוהב מאוד ליטופים ומשחקים, עם הבגרות הם הופכים להיות רעשניים מאוד.

תנאי גידול מומלצים: כלוב כלוב גדול עם ענפים עבים ותא הטלה מתאים, הכי חשוב לתת להם מים טריים ולהקפיד על תזונה טובה.

רבייה: קוניורי השמש מגיעים לבגרות בגיל שנה וחצי, בד"כ ההטלה הראשונה לא תהיה מוצלחת. הקוניורים אוהבים תאי הטלה לחים וחשוכים, גודל תא ההטלה המומלץ הוא 30 על 30 ס"מ עם גובה של 40 ס"מ. בהטלה ממוצעת הנקבה מטילה 4-5 ביצים ודוגרת אליהם כ-24 ימים, במשך זמן זה הזכר מאכיל את הנקבה. בתקופת הרבייה יש להאכיל את ההורים במזון עשיר במינרלים ובחלבונים כגון זרעי אספסת וביצה קשה

מידע נוסף: קיים הייבריד בינו לבין קוניור ג'נדיה. הם מתרבים בקלות יחסית. קוניור השמש הוא תוכי מאוד מוצלח בהאכלת יד ויוכל ללמוד לחקות כמה מילים. לעיתים זוגות קוניורי השמש ישנים בתוך תא ההטלה

עכשיו תמונות

שם עברי: ארה ארגונית

שם אנגלי: Scarlet Macaw

שם לטיני: Ara macao

תאור: הצבע הכללי אדום. האזור הלבן שמתחיל מהמקור התחתון ונמשך עד ללחיים (כולל) נחצה ע"י פסים (לפעמים כמעט ובלתי נראים) של נוצות אדומות בהירות. לחלק מהציפורים יש נוצות הצבועות בצהוב בקצותיהן בגב הראש. החלק הקיצוני של הכנף כחול והחלק הקרוב יותר לגוף צהוב עם קצוות ירוקים. הנוצות בבסיס הזנב כחולות בהירות. חלקו העליון של הזנב אדום עם קצוות כחולים עמומים. חלקו התחתון של הזנב ושל הכנפיים – אדום. המקור העליון בצבע קרן וצדדיו שחרחרים. המקור התחתון שחרחר. העיניים בצבע צהוב בהיר. הרגליים אפורות כהות. לא ניתן להבדיל בין זכר לנקבה. לצעירים זנב קצר יותר, מקור תחתון בהיר יותר ועיניים חומות. אורך של סקרלט בוגר – כ-85 ס"מ. משקל – 900-1100 גרם. מטת כנפיים – 1-1.20 מ'.

מוצא: מזרח פנמה, מצפון אמריקה המרכזית ועד מקסיקו, צפון-מזרח עד מזרח קולומביה, ונצואלה, גינאה, סורינם, גינאה הצרפתית, אקוודור, פרו, ברזיל, בוליביה. אזור מחייה: יערות גשם, יערות פתוחים, סוואנות מיוערות. באמריקה המרכזית גם בשפלות יבשות, בשטח הררי של חוף הפסיפי, באזורים המכוסים בשיחים נמוכים וסבוכים ואזורים מעובדים עם קטעי יערות.

מצב בטבע: נפוץ בעיקר אזורים עם עצים, אך עדיין לא כמו הבלו אנד גולד. נעלם מרוב איזורי המחייה, ובעיקר מאמריקה המרכזית, בעקבות הרס סביבת המחייה הטבעית, לכידה וסחר בלתי-חוקיים וצייד למטרות מכירה.

תזונה: בטבע - מגוון של פירות בשלים ולא בשלים, מנגו, אגוזים, זרעים, פירות קטנים (ענבים, אוכמניות וכד'), פרחים וחומרים ירוקים הנמצאים בעצים. קרוב לוודאי שגם חרקים וזחליהם. כמעט כל יום עף בבוקר ובערב לקירות טיט, המשמשים מקור עשיר של מינרלים. בנוסף, מנטרל הטיט את החומרים הרעילים שנמצאים בפירות לא בשלים. בשבי – מגוון פירות וירקות (בעיקר אגסים, תפוחים, שזיפים, בננות, מלפפונים, תירס, גזר). כמויות קטנות של אגוזי מלך, בוטנים, אגוזי לוז וכד'. תערובת זרעים המורכבת מזרעי חמניות, חריע, קנביס, חיטה, שיבולת שועל וסוגי דוחן שונים. בקיץ – זרעים מונבטים, מזון יונים מושרה, מזונות ירוקים. יש לדאוג לתוספת מינרלים קבועה. לחם לבן ומזון ביצים חיוניים לגדילה. אוהב דייסה וביסקוויטים כפינוק.

אופי: בטבע – בד"כ נצפים בזוגות, משפחות או להקות קטנות של עד 30 פריטים. בולטים בעיקר בזמן תעופה, שמלווה בקריאות קבועות ותכופות. ניתן לראות התקבצויות גדולות (לפעמים 100 פריטים ואף יותר) באזורי קינון ומזון, כמו גם באזורים המנוצלים לליקוק טין. ניתן לזהות בקלות את הזוגות בתוך כל קבוצה. הרבה פעמים נראים באזורים המיועדים לאיסוף מזון וקירות טיט יחד עם זני ארות נוספים – בלו אנד גולד וירוקת-כנף. מאוד זהירים כאשר נמצאים במקומות אלו, ומחכים עד שהם בטוחים שאין שום טורף בסביבה. כאשר הם נמצאים ביער קשה מאוד למצוא אותם, בגלל שהם יושבים מאוד בשקט על הענפים הגבוהים. ניתן לזהות את מקומם ע"י שיירי פירות הנמצאים מתחת לעצים עליהם הם יושבים. אם יחוש בסכנה – הסקרלט יעוף תוך כדי צרחות רמות. ביישנים ליד אזורים מיושבים. עפים כל בוקר וערב מעצי הקינון למקורות המזון ובחזרה. התעופה די מהירה וישירה, ומאופיינת במטות כנפיים חזקות וקבועות. הצעקות בעלי טון גס ("ררהה-אה"), כמו גם הקרקורים האופניים להם. בשבי - תוכי עליז ובד"כ רועש. מסתגל לבעליו במהירות. סקרן. נחשב ליותר "חריף" מחבריו הבלו אנד גולד והארה ירוקת-הכנף. הוא גם יותר רגיש לתנועות חדות הנעשות לידו. אין הדבר פוגע מאיכותו כחיית מחמד, אך הדבר מחייב את הבעלים להיות עם ניסיון בגידול ופסיכולוגיית תוכים. לעסן כבד ולכן דורש אספקה קבועה של ענפים קשים וגזעים ללעיסה. כאשר התאקלם הוא נועז, חסון ובריא. ניתן להחזיקו עם ארות אחרות מחוץ לעונת הרבייה. בעונת הרבייה ניתן להחזיקו עם פארקיטים (תוכים) קטנים יותר. אוהב להתקלח בקיץ, או להיות מרוסס בזמן תעופה מחוץ לכלוב.
תנאי גידול מומלצים: כלוב התעופה האידיאלי – 8*3*2 מ' עם מגן קבוע בגודל של 3*2*2 מ'. מבנה כלוב מתכתי עם רשת עבה וחזקה – חובה!. טמפ' מינימאלית - 10°C. תא הטלה מעץ עבה קשה, מידות 55*70*100 ס"מ, עם כניסה בקוטר של 22 ס"מ. יש לאפשר כניסה גם בחורף.

רבייה: בטבע – מגיעים לבגרות מינית בגיל 3-4 שנים. עונת הרבייה בדרום אמריקה ופנמה היא בין אוקטובר למרץ, ובאמריקה המרכזית בין פברואר למאי. מקננים בעצי דקל חיים ומתים, ומשתמשים באותו הקן כל שנה, למרות שבאזורים רבים הזוגות אינם מתרבים כל שנה. שיעור הילודה נמוך. גוזלים וביצים רבים נטרפים ע"י טורפים, טובעים/נסחפים ע"י מים גבוהים, מתים ממחלות או נשדדים. 1-2 ביצים להטלה. זמן הדגירה הוא 26-28 יום. 90-100 יום אחרי בקיעתם מתכסים הגוזלים בנוצות. הצעירים נשארים עם הוריהם עד שנתיים לאחר עזיבת הקן. גודל הביצה – 47*33.9 מ"מ. בשבי – רבייה בשבי מושגת בקלות ובקביעות ואינה קשה. עונת הרבייה מתחילה באפריל. בתקופה זו נהיים הארות אגרסיביים מאוד ויתקפו את בעליהן. 1-3 ביצים להטלה, אם כי בד"כ חלקן אינן מופרות. זמן הדגירה 25-27 יום. 12 שבועות לאחר הבקיעה מתכסים הגוזלים בנוצות. יש להיזהר בבקרה על תאי ההטלה – יש להוציאם רק כאשר ההורים אינם שם מחשש שהם יתרגשו ויפגעו בביצים/גוזלים. יש להשאיר את הצעירים עם הוריהם זמן-מה לאחר שעזבו את הקן. יש למקם את תא ההטלה בצורה שניתן יהיה לצפות במתרחש בו מחוץ לכלוב. בארצות קרות, הרבייה מוצלחת יותר בתוך הבית מאשר מחוצה לו. הערה: גוזלים רבים מגלים עניין רב בצביטת בעליהם בגיל 3-5 חודשים. אם לא מטפלים בבעיה כאשר היא מתחילה, הצביטות עלולות להפוך עם הזמן לנשיכות.

מידע נוסף: ישנם שני סוגי ארות ארגוניות, אחד מבוליביה ואחד מהונדורס. הדעות אם הם שני תתי מינים שונים חלוקות, שכן יש הטוענים שאין מספיק הבדלים ביניהן. בכל מקרה, ההבדלים המדוברים הם גודל (הבוליבי יותר גדול) וצבע (לבוליבי צבע אדום כהה יותר). הבדל נוסף ביניהם הוא שאצל הסקרלט ההונדורסי אין צבע צהוב בקצה נוצותיו הצהובות. הסקרלט ההונדורסי נפוץ הרבה יותר מהבוליבי, אולם אצל רוב הסקרלטים כיום הם זיווג של השניים בשלב כלשהו בשושלת. לסקרלט יצא שם של תוכי יחסית אגרסיבי וצובט, אך הדבר עומד ביחס ישיר לאופן שבו גודל. בעל יכולת דיבור, אך אינו נחשב לדברן גדול

עכשיו קצת תמונות

שם עברי: ארה כחולה-צהובה

שם אנגלי: Blue and Yellow Macaw (blue and gold)

שם לטיני: Ara ararauna

תאור: הצבע הכללי הוא כחול עשיר. האזור שמתחיל מהמקור התחתון ונמשך עד ללחיים (כולל) צבוע בלבן ונחצה ע"י מספר פסים שחורים של נוצות, המתחברים לאזור הגרון וצובעים אותו בשחור. האוזניים, צידי הגרון, החזה העליון, הבטן, חלקו התחתון של הזנב וחלקן התחתון של הכנפיים - צבועים בצהוב-כתום. חלקו העליון של הזנב כחול, וחלקו התחתון צהוב-זית. המקור שחרחר, העין צהובה בהירה והרגליים אפורות כהות. הצבעים משתנים מפרט לפרט בהתאם להורים, התזונה והבריאות של אותו הפרט. גווני הכחול שבכנפיים ובגב נעים בין טורקיז לכחול מלכותי, ואילו גווני הצהוב שבחזה נעים בין צהוב לזהב (מכאן שמה באנגלית – ארה כחול-זהב). תוחלת החיים הממוצעת היא 80-100 שנים. אורך: 86 ס"מ (34 אינץ'). לצעירים זנב קצר יותר ועין חומה כהה. לא ניתן לקבוע את המין לפי סימנים חיצוניים, אם כי לעיתים לנקבה יש ראש צר יותר.

מוצא: מוצאו מדרום מזרח אמריקה – ממזרח קולומביה וונצואלה, דרך אקוודור ופרו, כמו גם גינאה, סורינאם (דרום אמריקה), גינאה הצרפתית, טרינידד, ברזיל, פרגוואי וצפון ארגנטינה. מזרח פנמה, מערב קולומביה, עמק מגדלנה (נהר), מזרח הרי האנדים. אזור מחייה: חיים ביערות הגשם, בצמחיה משנית גבוהה וצפופה, יערות פתוחים וגם ביצות וסוואנות עם דקלים גבוהים ועצים גבוהים אחרים (באזורים טרופיים – עד 500 מטר ובאזורים אחרים – עד 1500).
מצב בטבע: בד"כ זהו סוג הארה הנפוץ ביותר באזור מחייתו הטבעי. עם הזמן, זן זה כמעט ונעלם לחלוטין מברזיל, ונצואלה וקולומביה בעקבות הרס סביבת מחייתו הטבעית, לכידה, ציד וסחר בלתי חוקי.

תזונה: בטבע – מגוון של פירות בשלים ולא בשלים, מנגו, אגוזים, זרעים, פירות קטנים (ענבים, אוכמניות וכד'), פרחים וחומרים ירוקים הנמצאים בעצים. קרוב לוודאי שגם חרקים וזחליהם. כמעט כל יום עף בבוקר ובערב לקירות טיט, המשמשים מקור עשיר של מינרלים. בנוסף, מנטרל הטיט את החומרים הרעילים שנמצאים בפירות לא בשלים. בשבי – מגוון פירות וירקות (בעיקר אגסים, תפוחים, שזיפים, בננות, מלפפונים, תירס, גזר). כמויות קטנות של אגוזי מלך, בוטנים, אגוזי לוז וכד'. תערובת זרעים המורכבת מזרעי חמניות, חריע, קנביס, חיטה, שיבולת שועל וסוגי דוחן שונים. בקיץ – זרעים מונבטים, מזון יונים מושרה, מזונות ירוקים. יש לדאוג לתוספת מינרלים קבועה. לחם לבן ומזון ביצים חיוניים לגדילה. אוהב דייסה וביסקוויטים כפינוק.

אופי: בטבע – ארות אלה חיים בד"כ בזוגות, משפחות קטנות או קבוצות של עד 20 פריטים, אולם באזורי קינון ומזון, כמו גם באזורים המנוצלים לליקוק טין, מתקבצים מאות פריטים. הבלו אנד גולד נראים בעיקר בערב ובבוקר, בזמן שהם עפים מ- ואל עצי הקינון. בזמן זה, זוגות וקבוצות בולטים מאוד, בגלל הנוצות הבהירות והצעקות החוזרות בזמן התעופה. ניתן לזהות בבירור את הזוגות בתוך כל קבוצה. הרבה פעמים נראים על עצי מזון וקירות טיט יחד עם זני ארות נוספים – סקרלט ואדומת-כנף. מאוד זהירים, ומחכים עד שהם בטוחים שאין שום טורף בסביבה. קשה מאוד לראותם כאשר הם מסתתרים בעליהם של עצים גבוהים, שכן הם יושבים שם מאוד בשקט. נוכחותם מוסגרת בד"כ ע"י נפילת שיירי מזון מהעצים. אם הוא חש בסכנה – הארה מתעופף תוך כדי צרחות רמות. מתנהג בביישנות ליד יישובים. תעופתו די מהירה וישירה, בד"כ רק מטרים בודדים מעל צמרות העצים. מטות הכנפיים האופייניות איטיות וחזקות. צועק בקול גס "ררהה-אה", או מקרקר בקול מחוספס. בשבי - תוכי עליז ולפעמים רועש, בעיקר מוקדם בבוקר ובשעות אחה"צ המאוחרות. מסתגל לבעליו במהירות. סקרן. לעסן כבד ולכן דורש אספקה קבועה של ענפים קשים וגזעים ללעיסה. נועז. ניתן לגידול עם סוגי ארות גדולים אחרים ותוכים אחרים בכלל, כאשר אינו נמצא בעונת הרבייה. ניתן להחזיקו עם תוכים אחרים בעונת הרבייה בתנאי שהכלוב גדול מספיק. אוהב להתקלח או להיות מרוסס, בעיקר בקיץ.
תנאי גידול מומלצים: כלוב התעופה האידיאלי – 8*3*2 מ' עם מגן קבוע בגודל של 3*2*2 מ'. הכלוב חייב להיות ממתכת עם רשת מאוד חזקה. טמפ' מינימאלית - 10°C. חשוב שתא הטלה יהיה מעץ קשה, מידות 55*70*100 ס"מ, עם כניסה בקוטר של 22 ס"מ. יש למקם את התא גם בחורף.

רבייה: בטבע – עונת הרבייה בפנמה וצפון אמריקה הדרומית היא בין פברואר ליוני. באזורים דרומיים יותר בין אוגוסט לדצמבר. מקנן בעצי דקל חיים ומתים, כמו גם בעצים אחרים בעלי עלים רחבים. בד"כ משתמשים באון קבוע באותו אתר הקינון, אולם בד"כ זוגות אינם מתרבים כל שנה. שיעור הילודה נמוך, שכן הרבה הטלות וקנים עם גוזלים צעירים אינם צולחים - בגלל סיבות שנות - טורפים, מי הצפות, מחלות ולקיחות מהקן. מספר ביצים להטלה – בין 1 ל-3, בד"כ 2. זמן הדגירה עומד על 26-28 ימים. 90-100 יום אחרי הגוזלים כבר מכוסים בנוצות. הצעירים נשארים עם הוריהם תקופה מסוימת לאחר שעזבו את הקן. גודל ביצה – 46.4*35.9 מ"מ. בשבי – רבייה בשבי מושגת בקביעות ואינה קשה. עונת הרבייה מתחילה בד"כ באפריל, וניתן לזהות את תחילתה ע"פ עליית רמת האגרסיה אצל ציפורים אלו, עד כי יש סכנה לתקיפת הבעלים. אין הצגות חיזור. בכל הטלה 1-3 ביצים, לעיתים נדירות 4, פעמים רבות לא כולן מופרות. זמן הדגירה 25-27 יום. זמן הצמחת הנוצות – 12 שבועות. יש לאפשר לצעירים להיות עם הוריהם תקופה מסוימת לאחר עזיבת הקן. יש למקם את תא ההטלה בצורה שניתן יהיה לצפות במתרחש בו מחוץ לכלוב. בארצות קרות, הרבייה מוצלחת יותר בפנים מאשר בחוץ. לפעמים יש 2 הטלות בשנה אחת.

מידע נוסף: ישנו תת-מין בוליבי, הגדול יותר מהבלו אנד גולד הרגיל. גודלו בד"כ מגיע לגודלה של ארה יקינטונית (100 ס"מ) ואף יותר. הצבע הכחול של תת-מין זה עמוק יותר (יותר כחול), אולם האופי מאוד דומה לאופיו של בן-דודו הקטן. בעל יכולת דיבור, אם כי לא נחשב לחקיין טוב. דורש הרבה תשומת לב. מאוד דורש ובעל נטייה להפוך לאגרסיבי ולמרוט נוצות .

עכשיו קצת תמונות

שם עברי: אמזונה כחולת מצח צהובת כנף (או אמזונה צהובת כנף)

שם אנגלי: Yellow-winged Amazon

שם לטיני: Amazona a. xanthopteryx

תאור: כמו aestiva, אולם עיקול הכנף צהוב, עם נוצות אדומות (לפעמים הצבע האדום חזק מאוד) המפוזרות בצורה שונה מפרט לפרט. ארוך: 37 ס"מ. משקל: 450-520 גרם. תוחלת חיים: 60-80 שנה.

מוצא: אמריקה הדרומית – דרום מערב מטו גרוסו, ברזיל, צפון ומזרח בוליביה, פורוגוואי וצפון ארגנטינה.

אזור מחייה: יערות, חורשות דקלים, סוואנות פתוחות עם יערות, אזורים מנוקים ומתורבתים עד 1600 מטר.
מצב בטבע: נפוץ, אך במקומות מסוימים עדיין נמצא בסכנת הכחדה בעקבות צייד לא חוקי.

תזונה: בטבע – פירות, גרגירים (פירות יער), זרעים, אגוזים, פרחים וניצנים. בשבי - תערובת זרעי חריע, חיטה, שיבולת שועל, מזון יונים, חשיש, כוסמת. זרעי חמנייה מונבטים, מעט צנוברים. מגוון פירות וירקות, תירס חצי בשל (תירס צעיר), ורד הבר, מזונות ירוקים. דרושה תוספת מינרלים קבועה.

אופי: : בטבע – חיים בזוגות או להקות קטנות. במהלך היום נצפו כאשר הם אוכלים או נחים בצמרות העצים, אם כי שם הם מאוד שקטים וניתנים לזיהוי רק לפי שאריות האוכל הנופלות על הקרקע. אינם ביישנים ולפעמים אפילו נגישים. אם חשים בסכנה, עפים תוך כדי צווחות רמות. בולטים ורועשים בזמן התעופה. ניתן לזהות את הזוגות בזמן התעופה – הם עפים קרוב אחד לשני. לפעמים להקות גדולות מתאספות לקראת ערב בעצי הקינון. נודדים בהתאם לעונות השנה. מידי פעם ניזונים במטעים וגורמים נזק ניכר למטעים אלה. צעקתם מחוספסת וחזקה. בשבי – מידת הרעש בינונית, בעיקר מוקדם בבוקר ובערב. אינם ביישנים ונותנים אמון במהרה בבעליהם, אולם בזמן ההסתגלות רגישים לזיהומים פטרייתיים. לאחר תקופת ההסתגלות חזקים. אוהבים ללעוס ולהתקלח.
תנאי גידול מומלצים: כלוב תעופה 4*1.5*2 מ' עם גגון מתוכנן 1*1.5*2 מ'. מומלץ להשתמש ברשת ממתכת. להחזיק בטמפ' לא נמוכה מ - 5°C.

רבייה:זהו תוכי מונוגאמי – בוחר ונשאר עם בן-זוג אחד לכל החיים. בטבע – עונת הרבייה היא בין אוקטובר למרץ. מקננים בעצים בוגרים ומיוסדים. מקננים באותו הקן כל שנה. גודל ביצה: 38.1*29.6 מ"מ. מגיעים לבגרות מינית בגיל 3-5 שנים. בשבי - מושגת בקביעות. יש לבודד את הזוג, הכי טוב קצת לפני אפריל – החודש שבו מתחילה עונת הרבייה. ניתן גם להרבות אותם בתוך הבית עם רוצים להרבותם בחורף. יש לשמור על טמפ' של 20C לזירוז הרבייה. 3-4 ביצים להטלה, לפעמים אפילו 5. זמן הדגירה 26 יום, ניצוי הגוזלים אורך 60 יום. גודל תא הטלה – 30*30*80 ס"מ.
מידע נוסף: החלוקה לשני תתי המינים נתונה לחלוקי דעות, שכן הצבע הצהוב בעיקול הכנף של צהובת הכנף מופיע לפעמים גם אצל כחולת המצח הרגילה, גם אם לא בעקביות. מגדלים של כחולות מצח נוטים לטעות בזיהוי תת המין, כאשר הם מתייחסים רק להיקף הצבע בעיקול הכנף. מוטציות – לוטינו, כחול עם צבע לבן במקום הצהוב, כחול עם צהוב בהיר במקום צהוב רגיל, קינמון, מנוקד. מוטציות אלה נדירות ביותר אשר מגדלים מעטים הצליחו להשיג. בשנת 98' בצפון מזרח ברזיל בקעו 3 גוזלי אלבינו. בעלי יכולת דיבור מעולה.

עכשיו קצת תמונות

שם עברי: ארה ירוקת-כנף

שם אנגלי: Green-winged Macaw

שם לטיני: Ara chloroptera

תאור: הצבע הכללי אדום. האיזור הלבן שמתחיל מהמקור התחתון ונמשך עד ללחיים (כולל) נחצה ע"י פסים (לפעמים כמעט ובלתי נראים) של נוצות אדומות. לחלק מהזכרים יש נוצות הצבועות בירוק בקצוותיהן בגב הראש. הכנף באיזור הכתף אדומה, במרכזה ירוקה ובנוצותיה הקיצוניות כחולה. הגב התחתון, הישבן וכיסוי הזנב התחתן והעליון – כחולים. חלקו העליון של הזנב אדום כהה עם קצוות כחולים. חלקו התחתון של הזנב והכנפיים אדומים כהים גם כן. המקור החזק צבוע בצבע קרן עם צדדים חרחרים. המקור התחתון שחור. העיניים צהובות בהירות והרגליים אפורות כהות. לצעירים זנב קצר יותר, עיניים חומות ומקור תחתון בהיר יותר. אין הבדלים חיצוניים בין זכר לנקבה. אורך: 90 ס"מ. משקל: 1200-1500 גרם. תוחלת חיים: 70-90 שנה.

מוצא: אמריקה הדרומית - מזרח פנמה, צפון מערב קולומביה, מזרח הרי האנדים – ממזרח קולומביה ועד ונצואלה. אקוודור, פרו, גינאה, גינאה הצרפתית, סורינם, צפון ומזרח בוליביה, פורוגוואי, ברזיל. אזור מחייה: יערות טרופיים עד 450 מטר. מידי פעם 1400 מטר.

מצב בטבע: נפוצים באיזורים מיוערים, אבל הרבה פחות מהארה הכחולה-צהובה או הסקרלט (ארגונית). כיום נכחד זן זה מרוב אזורי התפוצה בעקבות הרס הסביבה הטבעית, ציד וסחר לא חוקי.

תזונה: בטבע – פירות בשלים ולא בשלים, אגוזים, זרעים, פירות יער והחלק הירוק של העץ. בעזרת מקורו החזק יכול הארה לפצח אגוזים חזקים במיוחד. עף כמעט כל יום מוקדם בבוקר ואחה"צ למקורות טין, המשמשים כמקור מינרלים והמנטרלים את השפעת הרעילה של פירות שאינם בשלים. בשבי - מגוון פירות וירקות (בעיקר אגסים, תפוחים, שזיפים, בננות, מלפפונים, תירס, גזר). כמויות קטנות של אגוזי מלך, בוטנים, אגוזי לוז וכד'. תערובת זרעים המורכבת מזרעי חמניות, חריע, קנביס, חיטה, שיבולת שועל וסוגי דוחן שונים. בקיץ – זרעים מונבטים, מזון יונים מושרה, מזונות ירוקים. יש לדאוג לתוספת ויטמינים קבועה. לחם לבן ומזון ביצים חיוניים לגדילה. אוהב דייסה וביסקוויטים כפינוק.

אופי: בטבע – לרוב נצפים בזוגות או משפחות קטנות. לעיתים נדירות יותר ניתן לראותם בלהקות קטנות של 6-12 פריטים. ניתן לראות התקבצויות גדולות יותר (לפעמים 100 פריטים) באיזורי מזון ובאיזורים המנוצלים לליקוק טין. הרבה פעמים נראים באיזורים אלה יחד עם זני ארות נוספים – בלו אנד גולד וסקרלט. באיזורים אלה הם מאוד זהירים ומוודאים תמיד שאין שום טורף בסביבה. ניתן לזהות בקלות את הזוגות בתוך כל קבוצה. לרוב נשמעים אך ורק בתוך היערות, אולם קשים לזיהוי בין עלי העצים. ניזונים בשקט רב, עד כי הדבר היחיד שמסגיר את נוכחותם הינו הימצאות שאריות מזון לרגלי העצים. כאשר חשים בסכנה, מתעופפים ממקומם תוך כדי צעקות רמות. ביישנים. התעופה מהירה וישירה, המאופיינת במטות כנפיים קבועות ועוצמתיות. הצעקות והקירקורים בעלי טון גס. בשבי – יכולים להיות רועשים, אולם אינם כה עליזים כמו סוגים גדולים אחרים של ארות. ציפורים חדשות מרוחקות בהתחלה, אולם מתרגלות במהרה לבעליהן. לעסנים כבדים מאוד, ולכן דורשים אספקה קבועה של ענפים טריים. חזקים לאחר תקופת התסגלות מסויימת. מחוץ לעונת הרבייה ניתן להחזיקם עם סוגי ארות נוספים, ועם תוכים קטנים ופארקיטים ניתן להחזיקם גם בעונת הרבייה עצמה. אוהבים להתקלח, בעיקר בקיץ.
תנאי גידול מומלצים: כלוב התעופה האידאלי – 8*3*2 מ' עם מגן קבוע בגודל של 3*2*2 מ'. מבנה כלוב מתכתי עם רשת עבה וחזקה – חובה! טמפ' מינימלית - 10°C.

רבייה: בטבע – עונת הרבייה בין נובמבר לתחילת מאי. מגיעים לבגרות מינית בגיל 3-5 שנים. מקננים בעצי דקל חיים ומתים, ולפעמים גם בחורים או בקעים עמוקים בצוקים. הזוגות אינם מתרבים כל שנה. שיעור הילודה נמוך, שכן גוזלים וביצים רבים נטרפים, טובעים/נסחפים ע"י מים גבהוים או מתים ממחלות. מטילים 1-3 ביצים להטלה, לרוב 2. זמן הדגירה 26-28 יום, הניצוי אורך 90-100 יום. הצעירים נשארים עם הוריהם זמן מה לאחר שהתכסו לחלוטין בנוצות. מידות ביצה: 50.0*35.4. בשבי – מושגת הרבה פעמים, אולם פחות מאשר אצל ארות סקרלט וכחולה-צהובה, שכן ירוקת-הכנף הרבה יותר בררנית בהסתגלותה לכלוב, לבן הזוג ולתא ההטלה. הרבייה מתחילה לרוב באפריל, וניתן לזהותה ע"י עלייה ברמת האגרסיביות אצל הבוגרים. קיימת סכנה תמידית לתקיפת הבעלים, שבד"כ מתממשת. 1-3 ביצים להטלה, כאשר בד"כ לא כולן פוריות. אם לא מפריעים להם, הבוגרים מאוד שקטים בזמן הרבייה. זמן הדגירה 25-27 יום, הניצוי אורך 12 שבועות. אין לבדוק את תא ההטלה כאשר ההורים נמצאים בו, אחרת הביצים/הגוזלים עלולים להיפגע ע"י ההורים המודאגים. יש להשאיר את הגוזלים עם ההורים זמן מסויים לאחר שהתכסו בנוצות. תא הטלה מעץ עבה קשה, מידות 55*70*100 ס"מ, עם כניסה בקוטר של 22 ס"מ. חשוב למקם את תא ההטלה בצורה כזאת שאפשר יהיה לבדוק אותו מחוץ לכלוב.

מידע נוסף: יכולת דיבור – בינונית עד נמוכה. רבים מתבלבלים בין ארה ירוקת כנף לארה ארגונית. ההבדלים העיקריים הם שלירוקת הכנף אין נוצות צהובות והפסים האדומים על הפנים הרבה יותר בולטים. לא ידוע על מוטציות צבע.

עכשיו קצת תמונות

שם עברי:ארה כחולת גרון

שם אנגלי: Blue-throated Macaw (Caninde Macaw)

שם לטיני: Ara glaucogularis
תאור: הצבע הכללי הוא כחול, בהיר יותר מהארה הכחולה-צהובה (בלו אנד גולד). איזור העור החשוף שמסביב למקור, על הלחי ומסביב לעין, נחצה ע"י פסים של נוצות כחולות בהירות, אשר מתחברים לכתם כחול באזור הגרון. כיסויי האוזניים, צידי הצוואר, החזה העליון, הבטן, כיסוי הזנב התחתון וכיסוי הכנפיים התחתון - צהובים כתומים. חלקו העליון של הזנב כחול, וחלקו התחתון צהוב-זית. המקור שחרחר, העיניים צהובות בהירות, הרגליים אפורות כהות. אין הבדלים חיצוניים בין זכר נקבה. לצעירים זנב קצר יותר ועיניים חומות כהות. אורך: 85 ס"מ. משקל: 600-800 גרם. תוחלת החיים אינה ידועה, ככל הנראה כ-50 שנה, בשבי – 30 .

מוצא: אמריקה הדרומית – מזרח בוליביה, צפון ארגנטינה. אזור מחייה: סוואנות עם דקלים ועצים בקו הטרופי, ככל הנראה גם באזורים פתוחים ומיוערים ויערות גשם .
מצב בטבע: נדירים, ניתן למוצאם רק באזורי התפוצה (בוליביה). כ-20 פעם יותר נדיר מהארה בלו אנד גולד, נמצא בסכנת הכחדה בעקבות סחר לא חוקי וציד, אפילו שהוכרז כמין בסכנת הכחדה.

תזונה: בטבע – ניזון בעיקר מחלקו הפנימי הדביק והמתוק של קוקוס בוסרי, לפעמים גם מהחלב. פירות בשלים ולא בשלים אחרים, זרעים, פירות יער, פרחים, ירקות, חרקים וזחליהם. בשבי – מגוון פירות וירקות (בעיקר אגס, תפוח, שזיף, בננה, מלפפון, תירס צעיר, גזר, ורד הבר), אגוזים בכמות קטנה, תערובת זרעי חמנייה, חריע, חשיש, חיטה, שיבולת שועל, דשא כנריות וסוגי דוחן שונים (בקיץ – גם מונבטים). מזון יונים מרוכך, מזונות ירוקים. לחם לבן ומזון ביצים לגדילה. אוהב ביסקוויטים ופורמולה בטעם פירות. חובה לתת תוספת ויטמינים ומינרלים קבועה.

אופי: בטבע – לרוב חיים בזוגות, משפחות או קבוצות קטנות. בולטים בעיקר בזמן התעופה, המלווה בצעקות קבועות. לפעמים ניתן לראות ארה זו חוברת יחד עם ארה בלו אנד גולד במקורות המזון. תוכים זהירים ולא נגישים במיוחד. מוקדם בבוקר ובשעות אחה"צ המאוחרות עפים מעצי הקינון למקורות המזון וחזרה. התעופה די מהירה וישירה, ומאופיינת במטות כנפיים חזקות וקבועות. הצעקה חדה ומהירה, אך פחות מתכתית משל הארה בלו אנד גולד. בשבי – תוכי פעיל, סקרן, ובמידת מה רועש. מסתגל לבעליו במהרה. פריטים צעירים או כאלה שהתאקלמו חזקים יותר וחסרי דאגות. אוהב להתקלח או להיות מרוסס בכלוב מרווח או מחוצה לו. לעסן כבד ולכן דורש אספקה קבועה של עץ טרי ללעיסה. מחוץ לעונת הרבייה ניתן להחזיקו עם סוגי ארות אחרים, ובעונה יכול להסתדר גם עם תוכי קטנים.
תנאי גידול מומלצים: כלוב התעופה האידיאלי – 8*3*2 מ' עם מגן קבוע בגודל של 3*2*2 מ'. מבנה כלוב מתכתי עם רשת עבה וחזקה – חובה! טמפ' מינימאלית - 10°C. תא הטלה מעץ עבה קשה, מידות 55*70*100 ס"מ, עם כניסה בקוטר של 22 ס"מ, אשר נמצא בכלוב כל השנה.

רבייה: בטבע – מגיעים לבגרות מינית בגיל 3-6 שנים. עונת הרבייה היא בין אוגוסט לאוקטובר. מקננים בעצי דקל מתים וחיים. 1-3 ביצים להטלה, לרוב 2. ניתן להבחין בצעירים מפתח התא כמה ימים לפני שהם עוזבים את הקן. הצעירים נשארים עם ההורים זמן מה לאחר עזיבת הקן. גודל ביצה: 45*35 מ"מ. בשבי – מושגת פעמים תכופות ואינה קשה. יש להפריד את הזוגות, או להציבם בכלוב גדול מאוד, שכן הם מאוד אגרסיביים בעונת הרבייה, ויכולים לתקוף ציפורים אחרים ואת הבעלים. העונה עצמה מתחילה בפברואר. 1-3 ביצים להטלה, 26-28 ימי דגירה. ניצוי הגוזלים אורך 90 יום. את תא ההטלה אפשר לבדוק רק כאשר ההורים אינם נמצאים בו, מחשש לפגיעה בביצים או בגוזלים ע"י ההורים. יש להתיר לצעירים להישאר עם הוריהם זמן מה לאחר שעזבו את תא ההטלה. אפשריים שני מחזורים בשנה, והרבייה מוצלחת יותר בארצות עם חורפים קרים.

מידע נוסף: כאשר תוכי זה מתרגש, ניתן ליראות זאת על עורות החשוף – שכן ממש כמונו, הוא מסמיק. הוא דורש מגוון התנסויות, אם לא הוא הופך להיות לפחדן מכל דבר חדש

עכשיו קצת תמונות

שם עברי:פסיפיק פרוטלט

שם אנגלי: Pacific Parrotlet

שם לטיני: Forpus coelestis

תאור: הצבע הכללי ירוק. המצח, הכתר, הלחיים, כיסויי האוזניים והגרון – ירוקים צהובים. העורף וחלקו האחורי של הראש כחולים-ירוקים עם פס כחול בהיר מאחורי העין. החזה והבטן צהובים-ירוקים. הגב ובסיס הכנף ירוקים-אפורים. הגב התחתון, כיסוי הזנב העליון, סוככות הכנפיים התחתונות והישבן בצבע קובלט. סוככות הכנף הראשיות והמשניות – סגולות-כחולות. חלקן התחתון של נוצות התעופה כחול ירוק. המקור בצבע קרן בהיר. מסביב לעין טבעת עור צרה בצבע אפור, והעין עצמה חומה כהה. הרגליים בצבע עור. לנקבות צבע כחול רק על העורף והגב פחות אפור. לצעירים צבעים דהויים יותר, אך אין זה מונע להבדיל בין הזכר לנקבה.אורך: 13 ס"מ.

מוצא: אמריקה הדרומית – דרום מערב פרו, הצד הפסיפי של הי האנדים, מערב אקוודור. אזור מחייה: סוואנות עם שיחים, שטחים פתוחים, אזורים נדירים עם עצים משירי עלים הממוקמים באזורים נמוכים של הקו הטרופי היבש.
מצב בטבע: נפוץ.

תזונה: בטבע – זרעי דשא חצי בשלים ויבשים, פירות יער ופירות הקקטוס. בשבי – תערובת זרעים המורכבת מזרעי חיטה, שיבולת-שועל, דשא כנריות, סוגי דוחן שונים, עשבים ומעט זרעי חמנייה. מגוון פירות וירקות (גזר, אגס, תפוח, תירס צעיר וכו'), זרעים מונבטים, ורד הבר, פירות יער הרריים. מזונות ירוקים, מזון חרקים מרוכך חיוני לגדילה. נוטה לאכול זרעים בלבד ולסרב למזונות אחרים.

אופי: בטבע – מחוץ לעונת הרבייה חיים בלהקות של 4-10 פריטים. אפשריות גם התקבצויות של כמה מאות פריטים במקורות המזון. בולט בזמן התעופה בגלל שצבעו הירוק אז בהיר מאוד. ניזון מהקרקע. צבעיו מעניקים לו הסוואה מצוינת על הקרקע, כמו גם בין ענפי העצים והשיחים. אם מופרע, עף ולרוב מתיישב על עץ או שיח כ-20-30 מטר ליד. הלהקות רועשות מאוד, ולרוב נגישות – לפעמים ניתן להתקרב אליהן למרחק של מטרים ספורים בלבד. בשעות הצהריים החמות נחים בשיחים ועצים נמוכים ואינם פעילים. מתקשר בעזרת ציוצים רכים וגבוהים. תעופתו אינה מהירה וישירה. בשבי – תוכי יחסית שקט, פעיל וביישן בהתחלה. נותן אמון במהרה. אגרסיבי כלפי פרוטלטים אחרים. דורש בן-זוג כדי לא להשתעמם. יש צורך להגדיר לתוכי זה את מושג האמבטיה, אם כי פריטים רבים נהנים מאוד להתקלח בקערת מים. כמו כן אוהב ללעוס ענפים טריים. אם גדל בכלוב קטן, נוטה להיות קודר. בריא וחזק לאחר שהתאקלם.
תנאי גידול מומלצים: כלוב תעופה 2*1*2 מ'. כלוב ביתי בגודל מינימאלי של 120*40*50 ס"מ אפשרי גם כן. יש לדאוג שיהיה מספיק מקום לתעופה חופשית של הציפור. טמפ' מינימאלית - 10°C, בתקופת ההתאקלמות - 20°C. יש להציב תא הטלה במשך כל השנה, שכן הם ישנים בו.

רבייה: : בטבע – עונת הרבייה מתחילה אחרי העונה הגשומה מינואר עד סוף מאי. כמעט כל חור מנוצל לקינון – חורים בקקטוסים, ענפים, עצים, עמודי טלפון, גדרות, מבנים בשדות נפט, קצוות פתוחים של צינורות למיניהם וגם קיני-בוץ ישנים של ציפורים אחרות. 4-6 ביצים להטלה, כאשר כל ביצה מוטלת במרווח של 36-48 שעות מקודמתה. מתחילים לדגור מהביצה השנייה. זמן הדגירה הוא 17 יום. כל הביצים בוקעות תוך 3 ימים. הניצוי אורך כ-40 יום. אפשריים 2 מחזורי דגירה בשנה, כאשר השני עשוי להתרחש כמה ימים אחרי הראשון. גודל ביצה – 19.4*16.0 מ"מ. בשבי – הרבייה בשבי מושגת בקביעות ואינה קשה. חובה לבודד את הזוגות. מומלץ להציב תא הטלה של תוכונים במשך כל השנה, שכן זוגות רבים מתרבים בחורף. לרוב עונת הרבייה היא באביב אך יכולה להתרחש כל השנה. 4-6 ביצים להטלה, זמן הדגירה 20-22 יום. הניצוי אורך 4-5 שבועות. ההורים ממשיכים להאכיל את הגוזלים שבוע בלבד לאחר שעזבו את הקן. יש להפריד את הצעירים מהבוגרים זמן קצר לאחר מכן, שכן הבוגרים עלולים להיות אגרסיביים כלפיהם אם יחליטו להתרבות שוב. מגיעים לבגרות מינית בגיל 10 חודשים, אולם לרוב אינם מתרבים לפני השנה השנייה לחייהם.

מידע נוסף:מוטציות קיימות – צהוב (אירופאי או אמריקאי, פייד), כחול, איזבל, לוטינו, אפור-ירוק, פסטל, אלבינו, לבן, כחול פייד, כחול פסטל, ירוק-ישבן, מנוקד, צהוב ראש, לבן ראש

עכשיו קצת תמונות

שם עברי: קוואקר מנדוזה (אפור-חזה מנדוזה)
שם אנגלי: Mendoza Grey-breasted Parakeet
שם לטיני: Myiopsitta m. Monachus
תאור: הצבע הכללי ירוק. המצח כחול-אפור. הלחיים והגרון לבנים-אפורים. החזה חום-אפור, כאשר לכל נוצה קצה אפור בהיר. הבטן העליונה בצבע זית-צהוב. הבטן התחתונה, הישבן, הירכיים וכיסוי הזנב העליון צהובים-ירוקים. הקרום החיצוני של נוצות התעופה כחול. חחחלקו התחתון של הזנב ירוק עם צבע כחול מתחת לאמצע. הההחלק התחתון של הזנב ירוק בהיר עם בסיס אפור-כחול. מסביב לעין טבעת כחולה, המקור חום-קרן, העיניים חומות כהות והרגליים אפורות. אין הבדל חיצוני בין זכר לנקבה. אצל הצעירים המצח ירוק. אורך: 30 ס"מ. אורך כנפיים: 145-160 מ"מ.
מוצא: אמריקה הדרומית – דרום מזרח ברזיל, אורוגוואי, צפון מזרח ארגנטינה, סנטה פה, קורדובה ובואנוס איירס.

תאור: כמו monachus, אבל המצח והכתר אפורים-לבנים. הגרון והחזה אפורים בהירים ללא שינוי צבע בקצוות. הפס על הבטן צהוב. אורך: 30 ס"מ. אורך

כנפיים: 145-165 מ"מ.

מוצא: אמריקה הדרומית – בוליביה.

אזור מחייה: אזורים פתוחים, סוואנות עם עצים, יערות פתוחים, אזורי מרעה כמו גם איזורים מתורבתים.
מצב בטבע: נפוץ ברוב איזורי התפוצה. באיזורים מסויימים נרדף, ולכן הפך שם לנדיר – ככל הנראה אוכלוסיית הקוואקרים הבוליביים הצטמצמה לאיזורים מוגבלים בקוצ'במבה.

תזונה: בטבע – פירות, זרעים, גרגרים (פירות יער), שבולת שועל, פרחים, חרקים וזחליהם. כככמו כן ניזונים במטעי פירות, תירס וחיטה באיזורים מיושבים. בשבי – תערובת של זרעי חריע, חיטה, שבולת שועל, זרעי כנריות, אורז מפורר, כוסמת, קנביס, חמניה ומגוון סוגי דוחן. מגוון פירות וירקות, בעיקר תפוחים, תירס חצי בשל. ורד הבר, מזונות ירוקים למיניהם. יש לדאוג לתוספת מינרלים קבועה. יש להוסיף מזון ביצים וחסילונים מיובשים לצעירים, שכן טובים לגדילה. מומלץ גם לפזר זרעים קטנים על רצפת הכלוב שהקוואקר יוכל לחפש.

אופי: בטבע – חיים בלהקות גדולות מאוד. ערניים וחסרי מנוחה, אך אינם פעילים במיוחד. גר בקנים משותפים כל השנה. תרים אחר מזון בשדות מזרע בלהקות של 20 ויותר פריטים, ובכך גורמים נזק ניכר לתבואה – לכן פעמים רבות בעלי השדות מציתים את קיניהם. חוץ מכך, הקוואקרים ניזונים מהקרקע. תעופתם מהירה ועם מטות כנפיים מהירות, המלווה בצרחות קבועות. צעקתם מזכירה צווחה חדה או תקתוק ממושך. בשבי – מידת הרעש – בינונית. ניתן להגדיר את הקוואקר כדי רועש, ועם קול חריקה לא נעים. יצירתי ושובב. חברותי ולכן ניתן להחזיקו בלהקה. לעסן כבד ביותר – דורש אספקה קבועה של עץ שיוכל ללעוס (עץ הערבה מצויין לצורך העניין). עומד בזקיפות על הענפים, בעל אופי חזק, אינו ביישן ואוהב להתקלח. מסתדר עם סוגי תוכים אחרים מחוץ לעונת הרבייה, אך לא תמיד שכן הוא מאוד טריטוריאלי. ניתן להחזיקו חופשי אם יש עצים גדולים בסביבה.
תנאי גידול מומלצים: כלוב תעפה 4*2*2.5 מטר עם מחסה סמוך המספיק ל-3 זוגות. יתרון למבנה מתכת. יייש לוודא לפני הקמת הקן שיהיה מוכן לפני תחילת החורף – יש למקם רשת בגודל 1 מ"ר במקום מוגן והרבה ענפים טריים שמהם הוא יבנה את הקן.

רבייה: בטבע – עונת הרבייה היא בין נובמבר למרץ. מקננים במושבות. יוצרים קנים משותפים של עד 12 זוגות בכל קן, לפעמים מספר קנים כאלה בעץ אחד. הכניסה לקן ממוקמת בחלקו התחתון עם "מרפסת" כדי להרתיע טורפים כגון אופוסומים. הקן מורכב מ"חדר כניסה" ו"חדר דגירה". 6-8 ביצים להטלה, גודל

ביצה: 28.1*21.5 מ"מ. בשבי – מושגת בקביעות ואינה קשה. מומלץ להרבות להקה שלמה, שכן הזוגות מעודדים אחד את השני להתרבות, וזוג אחד יכול לסחוף אחריו את כל הלהקה. דרושה כמות גדולה של ענפים לצורך בניית הקן. אם הכמות אינה מספיקה, הזוגות יפרקו את הכן ויבנו אותו מחדש כל הזמן, או יקחו ענפים מקנים של זוגות אחרים ובכך יפרקו את קניהם. לרוב הרבייה מתחילה באפריל אך יכולה להתרחש כל השנה. יש לתת זמן לבניית הקן ולא להאיץ בהם. לאחר שהביצים הוטלו יש לספק מעט מאוד ענפים (רק כמה בודדים) שכן הביצים או הגוזלים עלולים להיקבר מתחת לענפים ע"י הוריהם.4-8 ביצים להטלה, זמן הדגירה 22-24 יום. ניצוי הגוזלים אורך 42-45 יום. אפשריים מספר מחזורי דגירה בשנה. אינם רגישים לבדיקות של הקן. אפשרית רבייה בתאי הטלה רגילים, אך היא אינה מומלצת.

מידע נוסף: מוטציות קיימות – כחול, קינמון, לוטינו, מנוקד. בעל יכולת דיבור מעולה, ובין התוכים היחידים שבונים את קיניהם בעצמם. טוב בהאכלת יד

עכשיו קצת תמונות

שם עברי: קוניור אדום כתר

שם אנגלי: Rose-crowned conure

שם לטיני: Pyrrhura rhodocephala

תאור: צבעי הצעירים: הראש ורוב הגוף ירוק. לגוזלים מצח וראש כחלחל להבדיל מהבוגרים. צבע הנוצות שמכסות את האוזן אינו כה בולט כמו אצל הבוגרים. הזנב ירוק בבסיסו גם כן. צבעי הבוגרים: רוב הגוף ירוק. המצח, הכתר, והחלק האחורי של הראש הינם בצבע אדום.הגרון והחזה בצבע ירקרק-צהבהב. על הבטן יש קבוצה קטנה של נוצות בצבע חום-ערמוני. נוצות התעופה הראשונות הינן בצבע לבן, חלקן בצבע צהוב. חלק מהנוצות הצהובות מסתיימות בצבע כחול. שאר נוצות התעופה הינן בצבע כחול-סגול. העיניים חומות, המקור בצבע שנהב, והרגליים כמו גם הציפורניים צבועות בצבע קינמון. מסביב לעין טבעת לבנה. אורכם הוא כ-24 סמ' ומשקלם נע בין 75 ל-85 גרם.

מוצא: ברזיל, צפון ומזרח בוליביה, אורוגוואי, פאראגוואי, ונצואלה וצפון-מערב ארגנטינה. קוניורים אלה חיים בעיקר ביערות ובשולי היערות, אך גם חורשות למיניהן מתקבלות. הם חיים בלהקות בינוניות - נצפו להקות של אפילו 30 פריטים. הם מעדיפים את צמרות העצים, כאשר את המזון הם אוספים בחלקים הנמוכים יותר בקרבת הקרקע. כאשר קוניורים אלה נמצאים בתעופה הם נעשים די רעשנים, אולם עדיין הם נחשבים לאחד מתתי-המינים השקטים יותר.
מצב בטבע: נפוצים באזורי המחייה הטבעיים.
תזונה: זרעים, גרגרים, פירות, ופרחים.

אופי: יחסית שקט, מלא מרץ, חברותי ועדין. אוהב מקלחות תכופות וחומר לעיסה, לכן תמיד זקוק לענפים טריים או צעצועים ללעיסה.
תנאי גידול מומלצים: : ווליר או כלוב מרווחה.

רבייה: זן פורה, המסוגל להעמיד צאצאים פעמיים ואפילו שלוש בכל עונת רבייה. גודל תא ההטלה המומלץ הוא 25x25x30 ס"מ. מספר הביצים נע בין 5 ל-7זמן הדגירה הוא כ-23 יום. הגוזלים עוזבים את הקן בגיל 7 שבועות. עונת הרבייה – בין אפריל ליוני.

עכשיו קצת תמונות

שם עברי: קוניור כחול כתר

שם אנגלי: Sharp-tailed or Blue-crowned Conure

שם לטיני: Aratinga acuticaudata

תאור: ירוק עם ראש כחול, נוצות הזנב אדמדמות, לא ניתן להבחין בין הזכרים לנקבות, אורכם כ-38 ס"מ.

מוצא: דרום אמריקה: ברזיל, בוליביה, אורוגוואי וארגנטינה.
מצב בטבע: נפוצים ומשגשגים.
תזונה: תערובת גרעינים לתוכים גדולים, דוחן, תערובת השרייה, מזון ביצים, פירות, ירקות, אגוזים ובוטנים.

אופי: בעלי קול צווחני, בני הזוג עסוקים הרבה בפעולות חיבה, תוכים עם רמת אינטליגנציה גבוהה, חקרנים ומעניינים.
תנאי גידול מומלצים: כלוב גדול, הרבה מקלות וענפים, תזונה טובה, רצוי להוסיף לכלוב כלי גדול עם מים על מנת שהתוכים יתרעננו.

רבייה: מתבגרים מינית בגיל שנתיים, תא הטלה מומלץ-30 על 30 ס"מ עם גובה של 50 ס"מ התקינו סולם מפתח תא ההטלה לרצפתו, הנקבה מטילה 2-5 ביצים ודוגרת אליהם כ-23 ימים, 2-3 מחזורי דגירה בשנה.

מידע נוסף: גדולים ומרשימים מומלצים מאוד בהאכלת יד, זוג קוניורים מגנים אחד על השני ועל ביציהם/גוזליהם באופן מפתיע, רצוי להיזהר.קיימים שני סוגים של קוניור ראש כחול, (גדול וקטן).

עכשיו קצת תמונות

שם עברי: קוניור דאסקי

שם אנגלי: Dusky-headed Counre

שם לטיני: Aratinga weddellii

תאור: הצבע הכללי ירוק, הבטן ירוקה בהירה, המקור שחור וכפות הרגליים אפורות (כמו שאר הארטינגות הקטנות), הצוואר והגב ירוק כהה או בהיר, הזנב בירוק כהה או שחור. יתכנו גוונים של כחול בזנב, בצוואר ובבטן. הגובה הממוצע הוא 28 ס"מ והמשקל הממוצע 116 גרם.

מוצא: אמריקה בנהר האמזונה, ליד גדות נחלים ונהרות.
מצב בטבע: נפוצים ומשגשגים.

תזונה: תערובת זרעים מועשרת לתוכים בינוניים/גדולים שכוללת הרבה שומנים יחסית, תערובת השרייה, כופתיות לתוכים בינוניים, פירות וירקות, ביצה קשה מפוררת (עם הקליפה), זרעים של עשבים, פרחים וחרקים קטנים.

אופי: בעלי חביב, נקשר בקלות יחסית לבעליו, שקט יחסית לשאר הקוניורים, שובב מאוד ומבצע טריקים טוב, פעיל מאוד ומסתדר טוב יחד עם עוד קוניורים בגודלו כמו סאן קוניור.
תנאי גידול מומלצים: כלוב גדול עם ענפים עבים ותא הטלה מתאים, הכי חשוב לתת להם מים טריים ולהקפיד על תזונה טובה.

רבייה: הדאסקים מונומורפים, כלומר לא ניתן להבדיל בין הזכר לנקבה בצורה וויזואלית. הבגרות המינית בד"כ בגיל שנתיים, מספר ביצים בהטלה ממוצעת הוא 3-4 ביצים, בד"כ בהטלה הראשונה הביצים לא תהיינה פוריות. הביצים בוקעות לאחר 24 יום בממוצע, והדסקים הם הורים טובים בד"כ ומאוד נלהבים. גודל תא ההטלה המומלץ הוא 30 על 30 ס"מ עם גובה של 45 ס"מ. הגוזלים עוזבים את הקן בגיל 55 יום.

מידע נוסף: קיימת מוטציה כחולה אך היא נדירה בארץ ומאוד יקרה וקיימת גם מוטציה צהובה שפותחה ע"י מגדל בריו דה ז'נרו, הדאסקים הם בעלי יכולת דיבור מסוימת.

עכשיו קצת תמונות

זהו תהנו ו..תזכרו תודה היא לא מילה גסה

כל הכבוד על ההשקעה !
אחלה של מידע מכילים הסיקורים האלה !