סימנים מקדימים של מחלה בציפור לעתים קרובות אינם מזוהים ע"י בעל הציפור. בתור טקטיקת השרדות בפרא, ציפור חולה תשתדל לשמור על חזות רגילה לאורך זמן ארוך ככל האפשר, לכן כאשר מופיעים סימני המחלה יתכן שהציפור חולה כבר זמן מה. ציפור שמתה "בפתאומיות" עלולה להיות תוצאה של כשלון בעל הציפור לבצע אבחנות במראה או התנהגות הציפור קודם לכן.

התבוננות בלשלשת הנה שיטה פשוטה להשגחה על בריאות הציפור שלנו. מגבות נייר, עתונים או משטחים חלקים אחרים יכולים לשמש לריפוד תחתית הכלוב, כך שיהיה ניתן לשים לב לכמות, נפח, צבע ועקביות הלשלשת על בסיס יומיומי

קווים מנחים להערכת הלשלשת:

בלשלשת של ציפור מחמד בריאה שלושה מרכיבים:

1.

הצואה: שאריות המזון הנפלטות מתוך מערכת העיכול. צואה רגילה יכולה להשתנות במידת מה בצבע ובעקביות, כתלות בתפריט. תפריט עם תכולת זרעים גבוהה, יצור צואה הומוגנית בצבע שחור או ירוק כהה. ציפורים הניזונות מתפריט מאוזן (כופתיות) בדרך כלל יפיקו צואה רכה יותר בעלת גוון חום.
2.

שתן: החלק הנוזלי, בדרך כלל בהיר. תפריט העשיר בירקות ופירות יכול להגדיל את מרכיב השתן בלשלשת.
3.

אורט (מלח חומצת השתן): או פסולת בעלת מרקם קרמי לבן מהכליות, שרוי לעיתים בנוזל השתן או מופיע כמעטפת סביב הצואה.

סימני מחלה:

1. נשירה מתמשכת או נוכחות ממושכת של נוצות דם.
2. מריטת נוצות.
3. עמידה על רגל אחת "במשמרות".
4. פיסחות.
5. הופעת כתם חום בנוצות מעל הנחיריים.
6. הופעת קרום בנחיריים.
7. איבוד נוצות או נפיחות מסביב לעיניים.
8. גידול יתר של המקור והציפורניים.
9. קירחות.

הסימפטומים הבאים עלולים להצביע על בעיית בריאות רצינית הדורשות מעורבות וטרינרית!

1.

שינוי באופי הלשלשת: הפחתה בכמות או נפח הלשלשת, שינוי בצבע האורט או השתן, עליה בכמות המים של הצואה (diarrhoea), הפחתה בנפח הצואה עם כמות אורט מוגדלת, עליה בכמות היחסית של השתן בלשלשת (polyuria).
2. צריכה מופחתת או מופרזת של אוכל ומים.
3.

שינוי בגישה, אופי או התנהגות : פעילות מופחתת, דיבור ושירה מופחתים, ריבוי שינה, חוסר תגובה לתמריצים.
4.

שינוי במראה וביציבה : נוצות פרועות, חולשה, חוסר יכולת לעמוד, השארות בתחתית הכלוב, ישיבה נמוכה על המוט, כנפיים נפולות, פרכוסים.
5.

שינוי באופי או בנשימה : כל תנועת נשימה ניכרת (למשל: תזוזת הזנב) בזמן מנוחה, נשימות כבדות אחרי מאמץ, שינוי באיכות הקול, קולות נשימה כגון התעטשות, צפצוף או נקישות.
6.

שינוי במשקל או מצב גוף כללי : כפי שנקבע על פי משקל או ע"י מישוש; עצם חזה בולטת בגלל איבוד משקל רקמת שריר החזה הינה עניין רציני!
7. גידול או התנפחות הגוף.
8. פציעה או דימום.
9. הקאות
10. הפרשות מהנחיריים, העיניים או הפה.

מחלת הדררת (כלמידה)

דררת הינה המחלה הזואנטית (מחלה העוברת מחיה לאדם) הנפוצה ביותר בתוכיים וציפורי נוי. להלן התיחסויות לטעויות נפוצות הקשורות למחלת הדררת:

יש הסבורים כי דררת היא מחלה נדירה, אך האמת היא שהמחלה שכיחה מאד במינים מסוימים של ציפורים.
●

יש הסבורים כי ציפור שלקתה בדררת לעולם לא תחלים מהמחלה, אך האמת היא שכמעט כל ציפור תחלים מהמחלה בעזרת טיפול נכון.
● ציפור שנראית בריאה אינה בהכרח כזאת, שכן רוב הציפורים הנשאיות אינן מראות סימני מחלה.
●

יתכן שבכלוב אחד תהיה ציפור חולה, ואילו שאר הציפורים בכלוב לא תראינה סימני מחלה, אף שבדרך כלל הן תהינה נשאיות של המחלה.
●

יש הסבורים שלא יתכן שציפור נושאת את המחלה אם לא באה במגע עם ציפורים אחרות. אין הדבר נכון, שכן תקופת הדגירה של המחלה ארוכה ועשויה להגיע למספר שנים.
●

יש הסבורים כי ציפור שלקתה בדררת לא תטיל ביצים פוריות. הדבר נכון רק חלקית שכן ידועים מקרים של בקיעת גוזלים מביצים של ציפור נגועה, אך אלו לא שרדו עד הגיעם לבגרות.
● אף כי קימות מספר שיטות לגילוי המחלה, אף אחת מהן אינה מספקת תוצאה ודאית לחלוטין.
● אבחון ודאי של מחלה אחרת אינו שולל אפשרות שדררת היא הגורם הראשוני למחלה.
●

גם אם ציפור הגיבה לטיפול בתרופות שאינן מכילות דוקסיציקלין או כלורוטטרציקלין, עדיין יתכן שהיא נשאית של המחלה, משום שרק תרופות אלו נותנות מענה יעיל למחלה.
●

יתכן שציפור חולה שנרפאה על ידי טיפול בדוקסיציקלין או בכלורוטטרציקלין, לא סבלה מדררת, אלא מזיהום בקטריאלי אחר.
●

טיפול בדררת חייב להמשך לפחות 45 ימים, גם אם נראה שהציפור נרפאה מוקדם יותר, כי יתכן שעדיין היא נשאית של המחלה.

זהו...... מומלץ לקרוא את זה ....