כשהבן שלי עשה את המסע הזה הטמנתי לו בין הבגדים במזוודה מכתב
ממני וחלק מאותם דברים שכתבתי לו אעביר גם לך .אתה יוצא למסע שישפיע על חייך, מסע שיחצה את חייך מעתה לשניים .
החלק הראשון, החיים לפני המסע. החלק השני, החיים לאחריו .
אני יודעת , עכשו יתעוררו בך תהיות ומחשבות כאלה, שיעלו בפניך סימני שאלה רבים : על העם שלך,על זהותך האישית והלאומית ועל טבעו של האדם .
דווקא עצם קיומם של מחשבות/שאלות אלה , מחזקות בי את הידיעה שחשוב שכל נער יהודי באשר הוא ,ידרוך שם באדמה רווית האפר והדם .
בני,אני גאה בנוכחות שלך ושל כל נער ישראלי המגיע לשם, גאה בעובדה שמידי שנה נשלחים לשם מאות נערים ונערות ישראליים , יהודים שורשיים שעומדים שם, נושאים את דגל ישראל ואומרים "נזכור ולא נשכח "
אז בני , שיונף שם הדגל בפסי התכלת עם מגן דוד במרכזו תשיר במלוא הגרון גם בשבילי , את "התקווה" .
"עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון ירושלים ".
אז שמור על עצמך שם ,אנחנו פה נתגעגע .
http://img100.imageshack.us/img100/7581/animation29mn.gif