מעולם לא אהבתי שמישהו מרים יד על כלב, מעולם לא אהבתי את השיטה של לדחוף את האף של הכלב לצרכים, חנק, דוקרנים, חשמל (לעזאזל) וכל הדברים האלה...

הדבר שהיה הכי חשוב לי שהכלב לא יהיה רכושני לדברים שלו ובמיוחד לאוכל שלו,
תמיד, אבל תמיד דאגתי שכולם ישחקו באוכל של הכלב כשהוא עוד גור, תמיד הכניסו לו ידיים לקערה, האכילו אותו מהידיים, זרקתי לו על הריצפה אוכל, הזזתי למקום אחר (אף פעם לא לקחתי את האוכל ממנו, רק מזיז ומחזיר), כמובן שכל המשפחה השתתפה בזה, ילדים קטנים, גדולים... (כן, בשלב מסוים המשפחה התרחקה ממני כי נמאס להם חחחח).

בעבר היה נהוג להתחיל לאלף בגיל חצי שנה, האמת שלא ממש הקשבתי לזה, התחלתי ישר בפקודות מאוד בסיסיות מגיל קטן,

ה""שיטה"" שבחרתי מאוד פשוטה, לדוגמא, הייתי מתחיל עם הפקודה שב, כל יום במשך 10 דקות הייתי מלמד אותו את הפקודה בבית, במשך שלושה ארבעה ימים.
אחרי זה יורד איתו לגינה בשכונה ומלמד אותו שם (גם, עשר דקות, במשך 3-4 יום), אחרי זה כבר עובר לפארק הגדול...
כל פעם שהוא היה יושב הוא היה מקבל חטיף, כאשר הוא הגיע למצב שהוא יושב מבלי לקבל פקודה, הוא היה מקבל חטיף, וכמובן עם הזמן הוא היה מקבל פעם חטיף פעם ליטוף, עד שהייתי בטוח שהוא יושב מבלי לחשוב פעמיים.

ואז עוברים לפקודה מורכבת יותר, כמו ארצה, אחריה לא לזוז, אחריה אלי, רגלי וככה מעלים את הקושי וגם לשלב כמה ביחד (כמו ארצה מרחוק, או אלי עם שב אוטומטי).. (אם תרצה, אני בכייף אפרט את הדרך של כל אחת ואחת)...

ואז מגיעות הפקודות היותר קשות, לא לגעת באוכל, לעזוב, לזרוק את מה שיש לו בפה, להביא, לחפש, וכדומה...

האמת? מעולם לא לימדתי את הכלבים שלי להביא יד, לשחק אותה מתים, "לדבר", לעמוד על שתיים וכאלה... תמיד ראיתי את זה כדבר מפגר שרק אמור להצחיק את הבעלים ולא תורם לכלום..

לגבי כמות העבודה?
בגדול 4-5 חודשים, כל יום עשר דקות... (למרות שהוא כבר ידע את כל הפקודות המשכתי עם זה, אפילו עם הבסיסיות ביותר)...
גם היום, כשאני משחק איתו בפארק, אני לא מוותר על הפקודות, הוא רוצה לשחק? בכייף, לפני שאתה רץ להביא את הכדור, אתה תשב, תעשה ארצה, לא תזוז, יעזוב את הכדור (כל פעם דוחף לו פקודה אחרת במשחק)...