זה יום קשה מאוד פיזית,
אני אעתיק לך מאמר שמישהו מפורום אחר כתב על היום סיירות שלו:

אקספוזיציה:
טוב אז נתחיל כמה חודשים לפני(מוזיקת אוירה לפלאשבק), בערך בתחילת השנה החלו אט אט דיבורים בחבר'ה ומחשבות על הצבא, בכלל לא הייתי סגור על מה אני רוצה להיות בצבא והידע שלי
בנושאי הצבא, יום סיירות וכו' היה איפהשהו בין אפסי למצומצם ביותר("טוב מה הבעיה אני יבוא ביום הגיוס ויגיד שאני רוצה להיות טייס..").
אבל הגיעה אליי שמועה שכדי להגיע ליחידות המובחרות יש "יום סיירות" בינואר שקשור במאמץ פיזי וכ'ו.
אז מכיוון שלא עסקתי בכושר או בספורט באופן מסודר מקסימום כדורגל מידי פעם או רדיפה אחרי ילדות קטנות ברחוב.., התחלתי לרוץ בכיף בשכונה, פעם פעמיים בשבוע לפעמים עם חברים במטרה "להשאיר לעצמי את האופציות פתוחות".
עברו איזה חודשיים ככה ולאט לאט גדלה מעט תוכנית האימונים והורחבה גם לשכיבות סמיכה ובטן והגדלה של מרחק הריצה.
ויום אחד ללא כל התרעה מוקדמת הגיע לו בדואר בין השאר זימון ליום סיירות שיתקיים בעוד חודש.
לקראת המאורע הקרב החלטתי להצטרף למספר אימונים בקבוצת כושר קרבי בה התאמנו כמה מחבריי כדי להכיר יותר את אופי הפעילות- שקים,אלונקות ושאר דברים כיפיים.

היום הגדול(9.1.08):
קמים באיזה 5:30 לאחר לילה של התרגשות, לובשים את הבגדים שנבחרו בקפידה, מנקים את שאריות הפסטה מהשפתיים(מערב אתמול), אוכלים איזו פרוסת שוקולד ויוצאים לוינגייט עם חברי ג'.
מגיעים לוינגייט וצועדים יחד עם עוד איזה 481 (המספר הכי גבוה שראיתי על חולצה) ילדים נרגשים ועייפים כמונו לעבר איזור הפעילות.
מגיעים, מניחים את התיקים באוהל הציוד, מקבלים מספר (217- כבוד עוצמה וגאווה חח סתם), ממלאים שאלונים רפואיים נבדקים, מקבלים הרצאה קצרה מאת דובר מדור סיירות(במסגרתה גם תמלאו את שאלון ההעדפות שלכם ליחידות) וזהו עכשיו זה מתחיל.
*אין זמן מתאים מזה לגשת לנוחיות ולבצע את צרכיכם(במיוחד אם זה מספר 2 שלא יצא משום מה בבוקר).
יוצאים לחימום קל(מאוד) עם המדס הכריזמטי שלנו, הייתי מציע לעשות עוד קצת מתיחות, אה חח ואל תהיו מהטמבלים שדופקים ספרינט בחימום, תירגעו רוצו בניחותה ותתכוננו להמשך היום.
מתחיל הבראור- אוספים קבוצות של ילדים ועוברים בתחנות לפי הסדר- ידיים(53),בטן(70),אלפיים(הגעתי 29 מתוך איזה 60).
כמו שבטח כבר קראתם במאמרים שמעליי, הבראור לא לוקח חלק מרכזי בציונכם ביום ונועד בעיקר בשביל לחלק אתכם לקבוצות, עצה שלי- אל תקרעו לגמרי, אתם תצטרכו את הכוחות הללו.
אחרי הבראור יש מעט זמן לנוח(תלוי מתי נרשמתם- ככל שתגיעו לוינגייט יותר מוקדם כך תזכו ליותר זמן מנוחה יקר).
אחרי זה יושיבו את כולכם בח' ויקריאו קבוצות(טיפ שזכרתי בו- תביאו כבע מהבית, בשלב זה יחלקו לכל מי שלא הביא כובע צבאי מעאפן ומציק) כל קבוצה כ15-20 איש.
מתקבצים סביב המפקדים, מנסים לבחון את מידת ה"סוסיות" ואורך האיבר של כל אחד מחברי הקבוצה ועולים לדיונה עם הציוד(עזרו בסחיבה בלה בלה בלה).

כאן בעצם מתחיל המבחן האמיתי- שכחו מכל המחשבות והתרכזו אך ורק במשימה.

טרטורים וספרינטים:
נתמקם עם הציוד בדיוק בתחילתה של עלייה נכבדה ונתחיל במעט ספרינטים חסרי תכלית שמטרתם לעמוד בזמן קבוצתי בלתי הגיוני בעליל- המטרה כאן היא כמובן להתיש אתכם וליצור רושם ראשוני אצל המפקדים לכן הייתי מציע להגיע בין הראשונים(במידה ואתם יכולים) גם אם לא נרשמים סדרי הגעה.
לאחר כ10-15 ספרינטי התשה נתחיל בסדרי ההגעה, כאן חשוב ביותר לתת את כל כולכם והכי חשוב לא לוותר לעצמכם ואפילו לא לחשוב על לפרוש(טוב נו אתם בטוח תחשבו על זה אבל תתעשתו), תזכרו שלכולם קשה כמוכם(אפילו לשור שראיתם כשהתאספתם לקבוצה..), בכל מקרה זהו לדעתי הקטע ה"שובר" ביותר ביום ואם עברתם אותו סביר להניח שלא תפרשו(אצלנו פרשו רק בקטע הזה).
רק כדי להכניס אתכם לאוירה- אורך הדיונה כ15 מטר(30 הלוך חזור) ובסופה את חפירה כשהמפקד אומר "צא"(אתם תלמדו לשנוא את המילה הזו) כולם יוצאים ולאחר ההקפה מסתדרים לפי סדר ההגעה, מייד בסיום הרישום(שני המפקדים האחרים כותבים כל הזמן את סדר ההגעה ואולי גם דברים אחרים) תוזנקו לספרינט נוסף וחוזר חלילה.
טיפ שלי- נסו לעמוד זקוף ולהסתכל למפקדים בעיניים, להראות שאתם נחושים ומתים לצאת לספרינט הבא-לא יודע למה נראה לי שזה אחד הדברים שעזרו לי.

בדיוק כשהנקודות השחורות שהתחלתי לראות כבר מאמצע התרגיל התחליו להתרחב נשמע הקול הגואל המספר על הפסקה של 10 דקות שבה אנחנו חייבים לשתות 5 כוסות מים ולפתוח אלונקה שעליה 4 שקי חול מלאים (לאחר בדיקה של המפקדים), הייתי מציע להתאפק מעט עם המים(בזמן שרוב חבריכם לקבוצה יזנקו עליהם בשארית כוחותיהם) ולעזור בינתיים במטלות הקבוצתיות, אחרי שתרגע מעט ההמולה תוכלו לשתות בניחותא..
משהו שהגעיל אותי היה שהיו כמה מחברי הקבוצה שממש נלחמו מי יהיה זה שימזוג את המים לכולם, זה נראה ממש רע וכולם ראו שכל המטרה היא להרשים את המפקדים(ת'אמת אני לא מבין מה משנה מי מוזג לפחות שהיו רבים מי ימלא את השקים אבל לא משנה).

אלונקה סוציומטרית:
המשימה הבאה היא אלונקה סוציומטרית- לא אסביר איך התרגיל מתנהל כי בטח קראתם את זה מיליון פעם אבל אצלינו היו אלונקה ושני ג'ריקנים.
בתרגיל הזה תראו שכולם כבר גמורים מעייפות וזאת ההזדמנות שלכם להוכיח את עצמכם גם אם אתם לא משהו מבחינת כושר יחסית לקבוצה, תכריחו את עצמכם להגיע ואל תוותרו. האלונקה ,בנוסף לזה שמעלה לכם תציון, גם נותנת לכם סוג של מנוחה(אבל קורעת לכם תכתפיים!) כי בזמן שאתם הולכים עם האלונקה כל השאר עושים סיבוב ספרינט נוסף, כמובן שגם הגעה לג'ריקנים ולכלום היא מכובדת וגם אם לא הגעתם לכלום תנו הכל בסיבוב הנוסף, לדעתי זה מראה למפקדים על דבקות במטרה ונחישות.

חפירת בור:
(יש כאלו שחפירת הבור הייתה אצלם אחרי השקים)
תקבלו אתי חפירה היי טקיות במיוחד ולאחר מכן תידרשו לבצע משימת חפירה ללא הגבלת זמן- לנו היה לחפור תעלה ארוכה ככל האפשר עם רוחב ועומק של מטר, אבל היו משימות שונות ומגוונות כמו בור לעומק וכו'.
טיפ חשוב במיוחד הוא להקשיב טוב טוב להוראות המפקדים למרות שאתם קצת עייפים ולא מרוכזים, היה אצלנו אחד שחפר לא לפי הדרישות ובוא נגיד לא קינאתי בו כשהראה אותו למפקדים.
עוד עצה היא לפתח לעצמכם טכניקה יעילה- אני למשל "שברתי" את קצוות התעלה עם האת והעפתי את החול מהבור עם הידיים, חשוב מאד לא להפסיק לרגע למרות הפיתוי והזמן הלא ידוע.
בסוף המשימה המפקדים יעברו וישאלו חלק מכם אודות הבור שחפרו וישאלו כל מיני שאלות כמו מה נפח הבור ועוד כל מיני (אותי לא שאלו למרות שמתתי להציג את הבור..).
אצלנו התרגיל לקח כ 20 דקות.

שקים:
זהו הגעתם אל התחנה האחרונה, בהפסקה תתבקשו למלא שקים ולהגיש לבדיקה למפקדים שלא יהססו לשלוח אתכם חזרה למלא עוד.
חשוב לקשור את השק בצורה טובה כדי למנוע התפרקויות מעצבנות במהלך התרגיל, עצה שלי קשר מוט(פרטים אצל הצופיפניק הקרוב לביתכם).
גם התרגיל הזה אינו מוגבל בזמן, אצלנו המפקדים הגדילו את הסיבוב ובכל הקפה יש לומר את מספרכם ומספר ההקפה, כדאי מאד לא להתבלבל ולזכור את מספר ההקפה(אני כל הקפה שרתי שיר על המספר כדי לא לשכוח, נשמע מטומטם אבל היה יעיל ואף העלה לי את המוטיבציה).
אני ביצעתי את התרגיל בהליכה מהירה ורצתי בירידות, לי התרגיל היה מאד קשה בגלל הכאב הבלתי פוסק בכתפיים מהשק הממולא בבוץ עסיסי וכבד(להערכתי כ20 קילו) בתוספת לגופי הצנום.
אה שכחתי לציין שניתנה האפשרות לעצור, אבל אך ורק ליד המפקדים(כמובן שהכל נרשם)- אל אל תעצרו בשום אופן, התרגיל הוא לא ארוך מאוד ועדיף להוריד את קצב ההליכה אם ממש קשה מאשר לעצור.
בתרגיל הזה מסתבר שהגעתי שני למרות שהייתי בטוח שאני בין האחרונים..

סיום:
לאחר ריקון השקים תערכו שיחה קצרה בה כל אחד יספר על עצמו- מה הוא לומד, תחביבים, איך התכונן וכו'.
אחרי זה תחזרו עם הציוד לנקודת ההתכנסות, תמלאו סוציומטרי, תהנו מבופה קל ואז הרגע שכולם חיכו לו...
כולם יסתדרו בח' ויוקראו התוצאות.
אני קיבלתי מטכ"ל למרות שלא תמיד הייתי בין הראשונים ולא בכושר יוצא מגדר הרגיל אז אולי זה אומר שכושר זה לא הכל אבל לא יודע ולא רוצה להתעסק בזו.

הערות:
-החלק הפיזי של היום הוא קצר ומסתכם בכ3 שעות אינטנסיביות ביותר לכן תנו הכל מעצמכם בכל רגע, אל תשמרו כוחות או דברים בסגנון ותזכרו שכל ויתור קטן יכול לבוא לביטוי בתוצאות היום.

- מבחינה חברתית- תהיו בני אדם, עזרו במשימות הקבוצתיות,זרקו מילת עידוד למישהו שנראה שבור, ספרו איזה בדיחה באלונקה כדי להעביר את הכאב וכו' בסך הכל כולם שם מלשבים מורעלים כמוכם ויש לכם הרבה במשותף.
מה שכן אם אתם עושים את זה בשביל המפקדים או הסוציומטרי לדעתי זה צבוע ומגעיל(חח ראה מקרה "מכות על הג'ריקן").

-צפו ליום קשה מאד ואינטנסיבי מבחינה פיזית, לי אישית היה נורא ולא נראה לי שחוויתי קושי כזה בחיים..,לא פעם חשבתי על פרישה אבל תדחיקו את המחשבות האלו תחשבו על דברים שמחים,זמזמו שירים ותראו שזה יעבור.

-עדיף להתכונן ולבוא בכושר טוב או סביר אבל גם אם אתם לא בדיוק ארנולד שוורצנגר(בימיו הטובים) היום הוא אפשרי.
לדעתי יש משהו בביטוי "הכל בראש",הבוחנים לא מחפשים את האצנים אלא את אלו שלא מוותרים, נחושים, חברותיים וכו'