יחידת "אגוז" - "אנטי גרילה ולוחמה זעירה" היא יחידת חיל רגלים נבחרת התנדבותית. היחידה נמצאת תחת פיקוד הצפון, וכחלק מחטיבת גולני.
במקור נועדה היחידה ללחום בטקטיקה של לוחמת גרילה כנגד ארגון החזבאללה ברצועת הביטחון שבדרום לבנון. היא מתמחה בלחימה בשטח סבוך, בשדאות ובהסוואה.
היחידה היא יחידה ניידת וכיום אין לה גזרה מיוחדת. נוכחותה מורגשת בעיקר בגזרת לבנון ובשטחים.

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/9/98/Egoz1.jpg

יחידת "אגוז" הוקמה מחדש בשנת 1995, כחלק מחטיבת גולני. היא הוקמה כיחידה ללחימת גרילה נגד ארגון החזבאללה ברצועת הביטחון שבדרום לבנון. מפקדה הראשון היה ארז צוקרמן, שאת רוב שירותו הצבאי עשה במסגרת שייטת 13, ומאוחר יותר פיקד גם עליה.
לאחר הנסיגה מלבנון בשנת 2000 המשיכה היחידה את פעילותה בגבול הצפון, והתמחתה גם בלוחמה בגזרת הר חרמון, אך בד בבד החל שילובה בפעילויות של סיכול טרור בשטחי יהודה והשומרון ורצועת עזה.

בשנת 2005 זכתה היחידה לצל"ש הרמטכ"ל על הפעילות המבצעית בשנת 2004.
ב-20 ביולי 2006 נהרגו חמישה מלוחמי יחידת אגוז ועוד 6 נפצעו, בקרב בגבול הצפון ליד היישוב אביבים. הכוחות עסקו בטיהור בונקרים של חזבאללה בכפר מרון א-ראס שבדרום לבנון. בקרב זה נהרגו, על פי דיווחי צה"ל, כ-20 מחבלים מארגון החזבאללה.

ב-9 באפריל 2008 נהרג סמ"ר סייף ביסאן, בן 21 מהיישוב הדרוזי ג'ת שבגליל המערבי. סייף נהרג אחרי שכוח מיחידת אגוז פעל בשטח הרצועה ליד מעבר כיסופים, ונתקל באש מחבלים. בחילופי האש נהרג סמ"ר סייף ביסאן ושני לוחמים נפצעו קל. סייף היה החלל הדרוזי הראשון ששוכלת היחידה והוא היה ההרוג הראשון ביחידה בפעילות מבצעית מתום מלחמת לבנון השנייה, שבה איבדה אגוז חמישה לוחמים.

היחידה ממיינת את לוחמיה מבין מסיימי גיבוש מטכ"ל (שלא התקבלו ועוברים ראיון) ומבין המתגייסים לחטיבת הצנחנים שעוברים גיבוש סיירות חטיבתי שאורכו 3 ימים (יומיים אימונים פיזיים ויום נוסף של ראיונות על ידי לוחמי היחידה) ולאחריו מסלול שנמשך שנה ושמונה חודשים לרכישת מיומנויות בהפעלת מערכות נשק ייעודיות. לחיילי היחידה נדרש פרופיל 82 לפחות.
במשך השנים פעלה היחידה בלבנון ובמהלך אינתיפאדת אל-אקצה הוסטה היחידה לפעילות ביהודה ושומרון, בעיקר בביצוע מעצרים של מבוקשים.

סמל ראשון יונתן עברון היה ההרוג הראשון של היחידה בפעילות מבצעית - בפעילות באזור ג'נין בנובמבר 2005 . ב1 בפברואר 2006 נהרג לוחם היחידה סמל ראשון יוסף גודמן בתאונת צניחה .

ב-19 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, נתקל כוח של יחידת מגלן בחוליית מחבלים מעבר לגדר המערכת צפונית לאביבים. במקום התפתחו חילופי אש כבדים. זו הייתה הפעם הראשונה נפגשו הלוחמים עם מה שנודע מאוחר יותר כ"שמורת טבע" - מערכת הבונקרים הנסתרת שחפרו חיילי חזבאללה. במהלך הלחימה נהרגו סמל-ראשון יונתן הדסי ויותם גלבוע. מאוחר יותר פעלה היחידה בגיזרה המערבית בדרום לבנון והשמידה כ-150 מטרות, ביניהן כ-40 משגרי רקטות . על פעילותה במלחמת לבנון השניה קיבלה היחידה ציון לשבח יחידתי מאלוף פיקוד המרכז.

מועמדים בעלי נתונים מתאימים שאותרו בגיבוש צנחנים כמתאימים ביותר יוגדרו כ"מאותרי דובדבן", יתגייסו לצנחנים ולאחר כשבוע יצאו לגיבוש דובדבן במקביל לגיבושי היחט"יות לצנחנים שאורכו 3 ימים פיזיים ובסוף היום השלישי ראיון על ידי לוחמי היחידה. בסיומו, המתאימים ביותר יתחילו את המסלול שמשכו כ-16 חודשים.

מסלול הכשרת הלוחמים בדובדבן כולל הכשרה בסיסית בקליעה, שדאות, כושר וביצוע תרגילים ברמת הפרט והחוליה, הכשרה של רובאי 07, קורס לוחמה בטרור הארוך ביותר בצה"ל, קרב מגע, והכשרה ייעודית בנושאי לחימה בטרור ונושאים רבים נוספים.

היחידה הוקמה באמצע שנת 1986 על ידי אלוף פיקוד המרכז דאז, אהוד ברק. היחידה הוקמה טרם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ומטרתה הייתה למנוע פעילות חבלנית עוינת בשטחי יהודה ושומרון. בתחילת דרכה, הורכבו הצוותים ביחידה מלוחמים מהקומנדו הימי ומסיירת צנחנים.
בשנות האינתיפאדה הראשונה פעלה היחידה ביהודה ושומרון ואילו ברצועת עזה פעלה יחידת שמשון (יחידה 367) אשר פורקה עם הקמת הרשות הפלסטינית ב־1994 וחלק מחייליה הועבר לדובדבן.

מאז הקמתה ביצעה היחידה אלפי מבצעים, חלקם באופן מסוערב (כלומר, חיילי היחידה התחזו לערבים) בגזרת יהודה ושומרון. היחידה קיבלה חיזוק משמעותי לאחר חתימת הסכמי אוסלו, שיצרו מציאות חדשה בה צה"ל לא יכול היה לשהות יותר במרכזי הערים הפלסטיניות והתהווה צורך בכוח איכותי בעל יכולת כניסה חשאית למרכזי אוכלוסייה. דובדבן נטלה על עצמה מידי השב"כ וצה"ל את המשימות המורכבות ביותר לאיתור מבוקשים בגדה, במיוחד אלו שלא היה די בלחסלם והיה צורך להביאם לחקירה בישראל על מנת לחשוף מחבלים אחרים שהוגדרו כ"פצצות מתקתקות" בשטחי הרשות.

בשנת 2000 נקלעה היחידה למשבר בעקבות תקלה מבצעית של ירי דו-צדדי (מצב בו לוחמים נפגעים מאש הכוח אליו הם שייכים). האירוע התרחש בעת ניסיון למעצרו של המהנדס מחמוד אבו הונוד, מי שהיה מוגדר אז כמבוקש מספר 1 בגדה המערבית והשתייך לזרוע הצבאית של החמאס גדודי עז א-דין אל-קסאם. במהלך המבצע שהתקיים בכפר א-סירה א-שמלייה, סברו בטעות שלושה מצלפי היחידה שחבריהם ששכבו על גג באזור המבצע הם למעשה מחבלים וירו בהם למוות. בעקבות הכשל המבצעי הוחלט להשעות את היחידה זמנית מפעילות מבצעית ולהדיח את מפקדה של דובדבן, מיקי אדלשטיין.

פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה כשלושה שבועות לאחר האסון טרף את הקלפים ודובדבן חזרה לפעילות מלאה. במהלך האינתיפאדה דובדבן חזרה להיות חוד החנית של צה"ל במאבק בטרור. צה"ל, שקיבל לפתע אישורים מדיניים לפעולות צבאיות, עשה שימוש נרחב ביכולותיה של דובדבן להרתיע מחבלים וארגוני טרור. ביצוע ההחלטה להחלפת מפקד היחידה עוכב בשנה ודובדבן שכאמור חזרה לפעילות מלאה שמה את ידה על מאות מבוקשים ולוחמיה ביצעו סיכולים ממוקדים במבוקשים הגדולים בגדה.

לבסוף הוחלף המפקד בסגן-אלוף אייל וייס, שתרם רבות להמשך פעילותה של היחידה ולשיקומה. ברם, ב-2002 אירע אסון כבד בו וייס מצא את מותו , לאחר שקרסה עליו חומה שפגע בה דחפור די-9 בזמן שהרס בית של מבוקש. גם לאחר אירוע זה ליחידה לא היה זמן רב להתאושש וזאת בעקבות מבצע חומת מגן. תחת פיקודו של נדב פדן המשיכה היחידה לבצע את תפקידה באופן אינטנסיבי ביותר הן בחומת מגן והן בתקופת מבצע דרך נחושה.

היחידה הוקמה בשנת 1974 בעקבות לקחי מלחמת יום הכיפורים, בה לא באו יכולותיה של סיירת מטכ"ל כיחידה מיוחדת לידי ביטוי. הלוחמים הגיעו מסיירת מטכ"ל ומסיירת שקד שפורקה באותה שנה. בראשית דרכה, תפקדה היחידה כפלוגת מילואים של סיירת מטכ"ל ומוקי בצר היה למפקדה הראשון. בהמשך, הפכה היחידה ליחידה מיוחדת ייעודית של חיל האוויר, לוחמי היחידה מבצעים משימות מיוחדות.

את אחד השינויים המשמעותיים ביחידה הוביל אליק רון, אשר הצליח לשכנע את צה"ל להעביר את היחידה לפיקודו של חיל האוויר (אחד המתנגדים הנחרצים לשינוי היה איציק מרדכי, אשר שימש אז כקצין צנחנים וחי"ר ראשי). עם זאת, גם לאחר המעבר המשיכו לוחמי היחידה ללבוש מדי א' ירוקים ולנעול נעליים אדומות (בדומה לשאר יחידות החי"ר). כאשר אביהו בן נון קיבל את הפיקוד על חיל האוויר, הוא הורה על מעבר למדי חיל האוויר ועל שינוי סיכת הלוחם וסמל היחידה, ובזאת הושלמה הפיכתה של היחידה ליחידה אורגנית בחיל האוויר.

העלאת יהודי אתיופיה
היחידה נטלה חלק מרכזי במבצע משה (1984-5) להעלאתם של יהודי אתיופיה ארצה, ופעלה רבות בתחום עד לחשיפת המבצע בעיתונות הישראלית, חשיפה שהובילה לפיצוצו של ההסכם בין ישראל לסודאן.

בספרו של ויקטור אוסטרובסקי מופיע תיאור של לילה דרמטי, בו חילצו לוחמי היחידה צוות של אנשי המוסד מסודאן בעקבות המהפך הפוליטי שעבר על המדינה ועליית שלטון מוסלמי קיצוני. לאחר שהתחדשה העלייה מאתיופיה, הוסיפו אנשי היחידה ואנשי חיל האוויר לתרום רבות למערך העלייה.

בראשית 1991 עמד שלטונו של מנגיסטו היילה מרים בפני התרסקות נוכח כוחות המורדים שהתקרבו לבירת אתיופיה, אדיס אבבה. הדחתו הקרובה של מנגיסטו עוררה את החשש כי גורלם של אלפי היהודים שהמתינו בעיר לעלייה ארצה נתון בסכנה. בהתאם לכך החלה ממשלת ישראל (בראשות יצחק שמיר) בניהול משא ומתן, בתיווך ארצות הברית, עם השליט האתיופי, במטרה לסכם על הוצאתם המהירה של היהודים מאתיופיה לישראל.
וכך, בתוך 34 שעות (ב-24 וב-25 במאי 1991) הועלו ארצה כ-14,400 יהודים במבצע אשר נשא את השם "מבצע שלמה".

המלחמה בלבנון
היחידה לקחה חלק במבצעי צה"ל דין וחשבון וענבי זעם. על פעילותה במבצע "ענבי זעם" קיבלה היחידה את צל"ש הרמטכ"ל.
היחידה הואשמה בכשלון באבטחת האלוף יקותיאל אדם, סגן הרמטכ"ל, שנהרג במלחמת שלום הגליל.

אינתיפאדת אל אקצה
היחידה נטלה חלק במספר מבצעים במהלך אינתיפאדת אל אקצה, כחלק מהרצון לשמור על כשירות שוטפת של צוותי יחידות מיוחדות בצה"ל.

שייטת 13 הנה יחידת הקומנדו של חיל הים הישראלי הפועלת בים ביבשה ובאוויר כאחד. בסיס הקבע של היחידה שוכן בעתלית. מוטו היחידה: "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ בזעם".

שורשיה של השייטת נעוצות בימי שלטון המנדט הבריטי, כאשר פעלו מספר יחידות קומנדו ימי כגון,יחידת מבצעים משולבים Combined Operation שנוסדה מקבוצת הכ"ג ופעלה בעורף האוייב הנאצי במסגרת הצי הבריטי המלכותי, החוליה לחבלה ימית שפעלה במסגרת הפלי"ם, פלוגות הים של הפלמ"ח. הם פעלו בעיקר נגד ספינות סיור בריטיות כשהם משתמשים באמצעים פרימיטיביים כדי להטביע ספינות קרב ואוניות תובלה שנועדו למנוע את ההעפלה לארץ.
עם הקמת מדינת ישראל ופריצת מלחמת העצמאות המשיכו לפעול מספר יחידות קומנדו ימי, שביצעו מספר פעולות נועזות שהמפורסמת ביותר ביניהן היא הטבעת האמיר פארוק, אוניית הדגל של הצי המצרי. לאחר המלחמה התגבשו מספר יחידות של קומנדו ימי, יחידת סירות הנפץ בפיקודו של יוחאי בן-נון שהייתה מוצבת ביפו ויחידת הצוללנים בפיקודו של יוסף דרור שהייתה מוצבת בשדות ים. בסוף שנת 1949 הוחלט לאחד את כל היחידות וב-1 בינואר 1950 הוקמה היחידה המאוחדת שנקראה שייטת 13, מאחר וחברי היחידה נהגו להיפגש ב-13 מידי כל חודש עוד מתקופת הפלי"ם; זאת בעקבות אירוע שאירע ב-13 לחודש בו טבעה ספינה ועליה אחד מחברי היחידה, אולם הצליח להגיע בשחייה אל החוף ולהינצל, החליטו חברי היחידה להיפגש בתאריך זה ולהרים כוסית. הדבר אף הונצח בפיזמון "שושנה", מאת חיים חפר, בשורה הבאה: "ב-13 דן (בן אמוץ) הרים עוד כוסית, לפתע הגיחו ספינות המשחית". בעת שנבחרו מספרי היחידות, ביקשו חברי היחידה את המספר "13".‏‏.

מסלול הכשרת הלוחם בשייטת נמשך כ-20 חודשים ונחשב לאחד הקשים בצה"ל. המסלול מתחיל בששה חודשים וחצי של טירונות חי"ר ואימון מתקדם, ולאחר מכן טירונות יחידה ("המכין"), קורס צניחה, צלילה קרבית, ניווטים ולוחמה בטרור בים וביבשה, שייט, הפעלת סירות תקיפה וכלי-שיט תת-ימיים, ושלב ייעודי. בסיום הקורס מוענקים לבוגרים סיכת לוחם הקומנדו הימי ודרגת סמל ראשון.
לוחמי היחידה נדרשים לשנה וחצי שירות קבע מעבר לשירות הסדיר.
כלי הנשק העיקריים של שייטת 13 הם רוס"ר M-4, מיקרו -עוזי, רמינגטון M-870 ואקדח גיבו גלוק c19 (חברת גלוק מוציאה ערכה מיוחדת לאקדח זה להגנה מפני מי הים ואפשרות לירות אפילו מתוך המים הרדודים ולכן הוא נמצא בשימוש בכוחות ימיים בכל העולם). כציוד בסיסי נושאים החיילים סכין מיוחדת על מדיהם כדי לחתוך במקרה שנתפסו ברשת או כדומה במים. בנוסף יכולה השייטת להשתמש בכלי נשק רבים נוספים לפי המשימה הספציפית.
היחידה מפעילה בחופשת הקיץ קורסי הכשרה לבני נוער בוגרי כיתות י"א, במסגרת גדנ"ע צלילה.

סיירת מטכ"ל הידועה גם בתור "היחידה" ו-"יחידה 269" (או "יחידה 262" ), היא יחידה מיוחדת בצה"ל, המסונפת לאגף המודיעין. ייעודה המקורי של סיירת זו הוא איסוף מודיעין מעבר לקווי האויב, אך היא מאומנת בכל סוגי הלוחמה היבשתית. בסיס הקבע של היחידה הוא מחנה סירקין .

הסיירת הוקמה בשלהי 1957 ביוזמתו של רב סרן אברהם ארנן, בתמיכתו של אל"מ דוד אלעזר, חבר קרוב של אברהם ארנן וסגן מפקד גייסות השריון. הסיירת הוקמה בשילוב של מסתערבים יוצאי הפלמ"ח, ותיקי חיל המודיעין, יוצאי יחידה 101 ויחידת הצנחנים וכן צעירים בני קיבוצים. עצם קיומה לא אושר רשמית עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, ויכולותיה ופעולותיה נחשבות סודיות ביותר עד היום. המוטו שלה הוא "המעז מנצח" (המוטו מושאל מהיחידה המקבילה בצבא הבריטי, SAS).

הקבלה לסיירת ומסלול האימונים שלה הם מהקשים ביותר בצה"ל. מועמדים שנמצאו מתאימים לאחר הצו הראשון מקבלים זימון ליום סיירות. ביום הסיירות נערכים מבדקים גופניים. אלה שעוברים ובוחרים ללכת לסיירת מטכ"ל מקבלים זימון לראיון עם פסיכולוג שבודק את התאמתם ליחידה, והמתאימים מוזמנים לגיבוש. הגיבוש נמשך שישה ימים ונערך בניצנים, העוברים אותו מקבלים זימון לבדיקות רפואיות מקיפות אחרונות (שלב ההמתנה) שבסופו נודע למלש"ב האם התקבל. המתקבלים מגויסים לסיירת ומתחילים בסדרת אימונים הנמשכת שנה ושמונה חודשים. בחצי השנה הראשונה מתאמנים חיילי הסיירת כצנחנים מן המניין. לאחר מכן מתחיל האימון המתקדם שבו מושם דגש מרכזי על ניווט, והמסיימים אותו זוכים להתקבל כלוחמי סיירת לכל דבר.
רוב פעילותה של הסיירת בזמן שלום היא איסוף מודיעין או תגובה לפעולות טרור נקודתיות. בזמן מלחמה התקשתה הסיירת למצוא את מקומה. במלחמת ששת הימים "רדפה" הסיירת אחר המלחמה וכמעט בכל מקום שהגיעה אליו הושגה כבר הכרעה. במלחמת יום הכיפורים נלחמה הסיירת בעיקר בסיני ובחרמון.
במלחמת לבנון התעקש מפקדה, שי אביטל, שהסיירת תהווה יחידת חי"ר לכל דבר, וכך היה.

סיירת מטכ"ל הצמיחה כמה מהמפקדים והמנהיגים של ישראל. בין בוגריה ניתן למצוא שני ראשי ממשלה: אהוד ברק שהיה מפקד היחידה ובנימין נתניהו שהיה מפקד צוות. שאול מופז היה סגן מפקד הסיירת וגם מתן וילנאי. עוד מבוגרי הסיירת הם הרמטכ"ל משה יעלון שהיה מפקד היחידה, ראש השב"כ אבי דיכטר, ראש המוסד דני יתום, ח"כ אבשלום וילן והאלופים עמירם לוין, עוזי דיין, נחמיה תמרי ושי אביטל.

יחידת "עוקץ" היא יחידת הכלבנים של צה"ל, שתפקידה להפעיל כלבים במסגרת הצבא למשימות ייעודיות. היחידה הינה עצמאית (מטכ"לית) ומקבלת את פקודותיה ישירות מהפיקוד הבכיר של צה"ל.
חיילי יחידת עוקץ עונדים סיכה של היחידה וחובשים כומתה אדומה עם סמל חי"ר. אורך מסלול הכלבנים הוא 17 חודשים. רוב הכלבים הם מגזע מלינואה, מיובאים מהולנד בגיל 12–18 חודשים ואז עוברים אימונים אינטנסיביים ביחידה. בעבר הכלבים ב'עוקץ' עסקו רק במשימות ייעודיות כמו חיפוש, הצלה ולוחמה בטרור, אך כיום הכלבים מועסקים גם במשימות שגרתיות במחסומים ביהודה ושומרון.

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/f/f5/Kalban-oketz01.jpg

בשנת 1939 הוקם "ארגון נוהגי כלבי כשירות" - יחידת הכלבים של ההגנה. הכלבים שאולפו על ידם פעלו במגוון משימות כמו איתור מטענים, גישוש ואבטחה. בשנת 1948, עם הקמת המדינה, עברה היחידה לצה"ל ובסיסה נקבע בבית הספר לכלבי נחייה של ד"ר רודולפינה מנצ'ל בקריית חיים.
בשנת 1974 הוקמה יחידת כלבים ללוחמה בטרור, שתפקידה היה לאמן כלבים לתקיפת חוטפים בפיגועי מיקוח. היחידה הוצבה תחת פיקוד קצין חי"ר וצנחנים ראשי. בתחילה שירתו ביחידה רק אחד עשר כלבנים וכלביהם- כל היחידה מנתה אז פחות מעשרים איש. היחידה הייתה סודית ביותר, ורק קומץ אנשים ידעו על קיומה, לא כל שכן על תפקידה. מאז היחידה גדלה, וכיום משרתים בה כמה עשרות כלבנים וכלבניות.

היחידה קיבלה תשומת לב וחשיפה ראשונה במבצע שיחרור בני הערובה בקיבוץ משגב עם בשנת 1980. זו הייתה הפעם הראשונה שהיחידה הפעילה כלבים ללוחמה בטרור בפעילות נגד חוטפים. ה'כלבייה' שזוהתה עד אז רק במספרה הרשמי, זכתה לשם רשמי: יחידת 'עוקץ'.

במבצע כחול וחום בלבנון בשנת 1988 נעשה ניסיון כושל להשתמש בכלבים שלגופם הולבשה חגורת נפץ, אשר היו אמורים לרוץ לבונקרים של מחבלים ולהתפוצץ בהם. מאז לא עשתה עוד היחידה שימוש בכלבים "מתאבדים".
במהלך אינתיפאדת אל אקצא הוחלט לתגבר את המחסומים בשטחים בכלבניות 'עוקץ' ובכלביהן, אשר מאומנים באיתור חומרי נפץ ואמצעי לחימה מוסלקים בעזרת חוש הריח. בשנת 2007 יצא תג יחידה רשמי ליחידה.
בדצמבר 2008 הודחו ונאסרו קצין וארבעה מפקדים נוספים שעסקו בהכשרת הטירונים של היחידה, בשל התעללות בלוחמים.

הימ"מ היא יחידת העילית של משטרת ישראל ללוחמה בטרור.
היא ידועה בשם "ימ"מ" שהוא ראשי תיבות של "יחידה משטרתית מיוחדת" אך לעתים רבות נקראת היחידה ללחימה בטרור.
הימ"מ מקבילה ליחידות לוחמה בטרור מקבילות בעולם, כגון יחידות ה-SWAT האמריקניות, ה-GIGN הצרפתית וה GSG-9 הגרמנית (שהוקמה בעקבות רצח המשלחת הישראלית באולימפיאדת מינכן) שהוקמו באירופה בשנות ה-70 כדי להילחם בחטיפות מטוסים על ידי מחבלים פלסטינים. הימ"מ נחשבת לאחת היחידות המקצועיות בארץ ובעולם, למרות תקציבה הקטן יחסית.

הימ"מ נועדה בראש ובראשונה לטפל באירועים של בני ערובה, אך בנוסף לתרחיש זה היחידה נועדה לטפל באירועים שונים של טרור ואלימות - הן על רקע לאומני והן על רקע פלילי.
תפקידי הימ"מ:
שחרור בני ערובה (אירועים על רקע לאומני, טרוריסטים).
שחרור בני ערובה (אירועים על רקע פלילי, פושעים).
מניעת טרור (פעולות סיכול בקו התפר ובשטחים).
ביצוע משימות מיוחדות עבור השב"כ.
יחידת משטרה עילית (SWAT) - טיפול בפושעים מסוכנים.
עבודת משטרה חשאית.
אבטחת אח"מים שלא זוכים להגנת השב"כ.

רוב המבצעים של הימ"מ מסווגים וחלק מהפעולות שכן מפורסמות נזקפות לזכותן של יחידות אחרות. למרות זאת, הימ"מ זוכה למוניטין גבוה במיוחד בקרב מומחים ללוחמה בטרור, יחידות עילית אחרות וכן בקרב הציבור הישראלי.

למרות שהימ"מ מזכירה מאוד יחידה צבאית בארגונה ובאימוניה, היא יחידה משטרתית הפועלת במסגרת משטרת ישראל וכפופה ישירות לפיקוד המרכזי של משמר הגבול. היחידה מבוססת על לוחמים שהם יוצאי יחידות קרביות בצה"ל, המעוניינים בקריירה משטרתית ביחידה. אם הם עוברים את המיונים הם מגויסים ליחידה ומקבלים משכורת חודשית כמו קצין במשטרה. העבודה ביחידה היא במשרה מלאה ומלבד פעולות מבצעיות, מקדישים הלוחמים את רוב זמנם לאימונים וכוננויות.

הימ"מ בנויה כך שהיא תהיה בלתי-תלויה ביחידות אחרות ולכן היא זו שמאמנת את לוחמיה במגוון תחומים ומקצועות. אימונים בסיסיים כוללים קליעה, כושר גופני, קרב מגע, טיפוס, גלישה ועוד. בנוסף, כל לוחם מתמקצע בתחום מסוים:
יחידת פריצה - הלוחמים הפורצים אל תוך הבניינים, חותרים למגע עם המחבלים ומאבטחים את השטח.

"קופי טרור" - לוחמים פורצים המומחים בטיפוס, גלישה וסנפלינג.
צלפים - לוחמים המאומנים בקליעה מדויקת מרחוק, מצוידים ברובי צלפים מיוחדים לשם כך. מטרת הצלפים היא לנטרל מחבלים וחמושים מרחוק.
חבלנים - מטרת החבלנים היא עיסוק בחומרי נפץ, מטעני חבלה, פריצת דלתות, סילוק פצצות וטיפול במטענים של האויב.
כלבנים - תפקידם לאמן ולהפעיל כלבי משטרה ללוחמה בטרור.
בנוסף להכשרת הלוחמים בכל המקצועות, הימ"מ גם מקיימת אימונים משותפים בין הכוחות השונים (למשל: בין הצלפים לכוח הפריצה) על מנת להגדיל את התיאום בין הלוחמים השונים ולפתח תרגולות ללוחמה בטרור ואירועי בני ערובה.

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/thumb/e/ea/Sayeret-yael01.jpg/250px-Sayeret-yael01.jpg

יחידת יהל"ם כפופה לחיל ההנדסה הישראלי / מקה"נר (מפקדת קצין הנדסה ראשי) ומחולקת ל-5 פלגות מבצעיות ו-4 פלגות בניין כוח. על היחידה מפקד קצין בדרגת סגן אלוף (עקב השינוי הארגוני שחל ביחידה בשנתיים האחרונות, המפקד בסופו של דבר אמור להיות בדרגת אלוף משנה).
הפלגות המבצעיות הן:
סיירת יעל
הס"פ (נקראת באופן פופולרי "יחס"פ")
סמו"ר ("סליקים ומנהרות")
הבזק - פלגת הרובוטיקה
מדרון מושלג - פלגה שהוקמה בעקבות לקחים מניסיון החילוץ של נחשון וקסמן, מתמחה בפריצה חמה.
הפלגות העוסקות בבניין הכוח הן:
הפלגה הטכנית
פלגת התכנון והפיתוח
פלגת ההכשרות
פלגת האימונים
בתור יחידת ההנדסה הנבחרת של צה"ל, תפקידיה של יחידת יהל"ם רבים ומגוונים, וחלק רב מהם כולל עבודה עם חומרי נפץ.
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/b/bc/ANDROS-sap1.jpg/250px-ANDROS-sap1.jpg

סיירת יעל

אימון של סיירת יעל המשלב צליחת מכשול מים
סיירת יעל היא אחת מיחידות הקומנדו בצה"ל. פעולותיה המיוחדות בדרך כלל אינן נחשפות לציבור וגם על המעטות שכן היחידה לא נוהגת לקחת קרדיט אלא לתת אותו ל"כוחות הנדסה" (שם כללי המתייחס גם לכוחות הנדסה רגילים). היחידה הייתה פעילה ביותר בלבנון בשנות ה-80 וה-90 ועסקה בפעולות מסווגות כנגד חזבאללה. בתקופת אינתיפאדת אל-אקצא היחידה פעלה באופן אינטנסיבי ומספר פעולות פיצוץ והריסת מבנים יוחסו לה (כגון פיצוץ מבנים במוקטעה של רמאללה וחברון וכן הריסת גשרים בבית חאנון). מבצעי המודיעין של היחידה לעומת זאת, אינם נחשפים בשל אופיים "השקט" ובשל רמות הסיווג והמידור הגבוהות הנלוות אליהם.
תפקידי היחידה:
סיור ומודיעין הנדסי.
ביצוע מבצעי הריסה מדויקים, שתילת פצצות ממוקדות וחומרי נפץ שמטרתם לגרום נזק ממוקד.
השמדת תשתיות אויב והריסת מבנים באמצעות חומרי נפץ.
מבצעי חבלה חשאיים בעורף האויב (פיצוץ מטרות אויב ללא השארת עקבות).
פינוי שדות מוקשים.

ס"פ

רובוט סילוק פצצות מדגם "אנדרוס" הנמצא בשירות יהל"ם
פלגות הס"פ (פירוש השם: "סילוק פצצות"), שנקראו בעבר יחס"פ "היחידה לסילוק פצצות", הן היחידות הנבחרות של חיל ההנדסה וצה"ל לנטרול מטעני חבלה, פצצות מתוחכמות, ראשי קרב של טילים וטיפול בתחמושת שלא התפוצצה (נפלי תחמושת).
היחס"פ מורכבת כיום משתי פלגות: פלגת ס"פ ופלגת ספי"ר (ס"פ אוויר). למעשה כמעט ואין הבדל בין שתי הפלגות, והן עוברות הכשרה משותפת. ההבדלים היחידים בין שתי הפלגות הינם הגזרות השונות בהן מוצבים הלוחמים, וכן העובדה שפלגת ספי"ר נותנת מענה לחיל האוויר בכל הקשור לעבודת ס"פ.
למעשה, היחס"פ הם החבלנים של צה"ל. בשל מומחיותם בנטרול חומרי נפץ ואף בהגנה מפני איומי אב"כ הם לא אחת מסופחים ליחידות מיוחדות אחרות כאשר יש חשש ממטענים רציניים. היחס"פ גם אחראית על טיפול בכלי נשק ותחמושת ישנה שמתגלית, מאחר ותחמושת ישנה נהיית לא יציבה עם הזמן ולכן מסוכנת.
הס"פ משתמשים במגוון שיטות לסילוק פצצות: השמדה מרחוק באמצעות בארט M82A1, נטרול באמצעות רובוטים, פיצוץ מבוקר ולעתים אף פירוק המטען בעזרת רובוט או באמצעות הידיים.
היחס"פ מתמחה גם בסיוע ליחידות מיוחדות אחרות (כגון סיירת מטכ"ל ושייטת 13) בתחום החבלה, חומרי הנפץ וההנדסה קרבית בלוחמה בשטח בנוי. במסגרת תפקידים אלה, לא אחת מסתפחים לוחמי הס"פ ליחידות האחרות לצורך משימות מסוימות.
המכון הלאומי לחקר ופרוק התחמושת
גוף זה עובד בצמוד לפלגות הס"פ ומטרתו היא לתעד ולחקור את כל סוגי התחמושת בהם ניתן להיתקל, ללמוד את ההרכב והמבנה של התחמושת ולפתח תרגולת כיצד לפרקה בבטחה. המכון מחזיק מאגר מידע נרחב לגבי סוגים נרחבים של תחמושות, פצצות, מטעני חבלה וחומרי נפץ - לרבות תחמושות מיושנות והיסטוריות.

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/thumb/f/fd/Samur-Dec10-tunnel.jpg/250px-Samur-Dec10-tunnel.jpg
סמו"ר

סמו"ר, יחידת הסליקים והמנהרות של יהל"ם, חשפה מנהרת טרור בצפון רצועת עזה, ליד מעבר ארז, ב-10 בדצמבר 2005. המנהרה נחפרה בעומק של כ-5 מטרים ואורכה למעלה מ-30 מטר.
סמו"ר (פירוש השם הוא "סליקים ומנהרות"), היא פלגת הקומנדו התת-קרקעי שהוקמה על בסיס צוות המנהרות שפעל בדרום רצועת עזה בציר פילדלפי ואזור רפיח. הצוות, שפעל אז כצוות עצמאי בפלוגת "אבירי הפלדה", פלוגת הצמ"ה והמנהרות של אוגדת עזה, הוכפף ומוזג עם יחידת יהל"ם על-מנת שיוכל להתמקצע בתחומו, לקבל אימונים והכשרה מסודרים וטובים יותר וכן יהיה בעל גישה לתקציבים ואמצעים טובים יותר.
צוות המנהרות היה תחת פיקודו של סרן אביב חקאני באירוע שבו נהרג יחד עם 2 מחברי הצוות, סמ"ר זאור סמיילייב וסמ"ר ליאור וישינסקי, ושני לוחמים נוספים כאשר לוחם פלסטיני ירה על הנגמ"ש בו נסעו רקטה נגד טנקים ממטול RPG-7, וכל חומר הנפץ שהיה בפנים התפוצץ. אסון הנגמ"שים התרחש ב 12 במאי 2004 ובעקבות הפיצוץ האדיר יצאו חיילי צה"ל לסרוק ידנית בחול אחר שרידי הגופות כדי להביאן לקבורה נאותה בישראל. בעקבות הירי של מחבלים פלסטינים על הסורקים, פתח צה"ל במבצע קשת בענן לניקוי רפיח מתשתיות הטרור שלה. עד נפילתו, צוות המנהרות בפיקודו של חקאני חשף למעלה מ-90 מנהרות.
אחרי שמוזגו עם יחידת יהל"ם הוחלט להרחיב את תפקידם גם לאיתור והשמדת סליקים ומחבואי נשק ואדם ביהודה ושומרון. חלק מייעודה של הפלגה ממשיך להיות איתור, טיפול ופיצוץ של מנהרות להברחת מחבלים בדרום הרצועה ומנהרות תופת שחופרים הפלסטינים בחלקה הצפוני של רצועת עזה. ב-10 בדצמבר 2005, לראשונה מאז ביצוע תוכנית ההתנתקות, נחשפה מנהרה שכזו בצפון רצועת עזה. כמו כן, פלגת סמו"ר מוציאה גם מבצעים על מנת לחשוף סליקי אמל"ח, אדם ומנהרות, איום שחשיבותו התגברה לאחר חטיפת החייל גלעד שליט באמצעות מנהרה שנחפרה מתחת למוצב בו שמר.

הבזק - פלגת הרובוטיקה
הבזק היא פלגת הרובוטיקה של יהל"ם. היא עוסקת בפיתוח ותפעול רובוטים צבאיים למגוון מטרות, לרבות סילוק פצצות. הפלגה מבוססת על מחלקת הרובוטיקה, שהתרחבה באופן ניכר בעקבות אינתיפאדת אל אקצה, וגדלה לפלגה על מנת לענות על הדרישות המבצעיות. הפלגה היא למעשה החלוץ בכל הקשור להפעלת רובוטים צבאיים בצה"ל. מלבד צוות פיתוח שאחראי על פיתוח אמצעים לרובוטים ושכלולם קיימים ביחידה מספר צוותים התופסים כוננות בפיקודים השונים ומסתפחים לכוחות אחרים בפעילות מבצעית הדורשת רובוטים. בעתיד מיועדת היחידה להפעיל רכבי סיור בלתי מאוישים, בעיקר בפיקוד דרום.
על אף העובדה שפלגת הבזק הינה פלגה מבצעית, לוחמי הפלגה אינם מוכרים כלוחמים ביחידה, ולא מקבלים את סיכת הלוחם. כיום מאכלסים את הפלגה בעיקר חיילים שנפלו ממסלול הלוחם בשלב מאוחר יחסית.

יחידת מורן הוקמה בשנת 1984 כיחידה מובחרת תחת פיקוד חטיבת הצנחנים, שנועדה ללחום בגזרת סיני. סיווגה הגבוה של היחידה נבע מסיווגם של כלי הנשק בהם השתמשה. בשנת 1993, כחלק מארגון מחדש כלל צבאי, יחידת מורן הוכפפה לחיל התותחנים. ליחידת מורן שייך הגדוד המבצעי "מיתר", הכפוף לפיקוד הצפון.
כיום (2008) מפקד גדוד מיתר הוא סא"ל אופיר לויוס, שנפצע ברצועת עזה בשנת 2005 ורגלו נקטעה. העיתון "ידיעות אחרונות" דיווח כי בשנתיים האחרונות חיסלו חיילי היחידה עשרות מחבלים ברצועת עזה.

יחידת החילוץ והפינוי בהיטס (יחידה 669) היא יחידת החילוץ של חיל האוויר הישראלי, ונחשבת לאחת מהיחידות המיוחדות של צה"ל. היחידה כפופה למפקדת כוחות אוויר מיוחדים (מכא"ם) בחיל האוויר. בסיס הקבע של היחידה הוא תל נוף. סמל היחידה הינו חתול בעל עיניים ירוקות ועיתים לוחמי החילוץ מכונים בשל כך "חתולים".

היחידה שומרת על כשירות מבצעית גבוהה ועל יכולת טכנית ורפואית כתוצאה מביצוע מתמיד של חילוצי אזרחים ממצבים מורכבים, מצבי אמת כוללים טיפול חרום בפצועים חילוצם והסקתם לבתי חולים. הכשרה ואימונים רבים באים לידי ביטוי בפעילות אמת המוסיפה לנסיון חיילי היחידה ושמירה על כשירותם המבצעית.

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/c/c9/Unit669.jpg/250px-Unit669.jpg

היחידה הוקמה בשנת 1974, בעקבות תאונת טיסה קטלנית שארעה כשנתיים קודם לכן. שני מטוסי F-4 פנטום ("קורנס") התנגשו באוויר בעת טיסת אימונים מעל הים. שלושה אנשי צוות ניצלו ואילו הרביעי, סגן אהרן-נעם (עמי) ארנון, טבע בעת נסיונות החילוץ וגופתו לא נמצאה עד היום.
ועדת חקירה שהוקמה בעקבות האירוע, המליצה במסגרת סיכומיה להקים גוף אשר יתמחה בחילוץ אנשי צוות אוויר אשר נטשו את מטוסם, באימונם בטכניקות נטישה, מילוט והשרדות, ובפיתוח תורת לחימה ואמצעי לחימה ייעודיים לתחומים אלה. המטה הכללי הציע לשפר את הנוהל הקיים לפיו האחריות על צוות החילוץ המצוות למסוק מבוזרת בין חטיבת הצנחנים (במקרים של חילוץ יבשתי) לחיל הים (במקרים של חילוץ מהים). מפקד חיל האוויר דאז, בני פלד, התעקש על הקמת יחידה מיוחדת במסגרת חיל האוויר. בעקבות מלחמת יום הכיפורים קיבלה דרישתו משנה תוקף ובינואר 1974 החלו תהליכי הקמת יחידת חילוץ ומילוט 669. צוות ההקמה כלל את המפקד יורם שחר ואת סגנו אבנר אילנאי אשר התמחה בנושאים אלה וטיפל בהקמת היחידה עוד לפני המלחמה. באפריל 1974 התיצבה בבסיס חיל האוויר תל נוף קבוצת החיילים הראשונה, רובם יוצאי חוליית חוף של חיל הים, והקורס הראשון בפיקודו של אבנר אילנאי החל את אימוניו. בדצמבר 1974 הוכרזה היחידה כמבצעית. באותה עת כללה היחידה כתריסר לוחמים בלבד.

בסוף 1978 צורפה ליחידה 669 יחידת הפינוי בהיטס ירפ"א 386 אשר כללה רופאים וחובשים בהיטס ושמה של היחידה הוסב ל"יחידת חילוץ ופינוי בהטס 669". החל משנת 2004 הורחבה אחריות היחידה גם למשימות של איתור הנעדרים, והחל משנת 2006 שונה שמה ליחידת החילוץ והפינוי הקרבי בהיטס. היחידה קיבלה ציון לשבח יחידתי ממפקד חיל האוויר על פעילות במלחמת לבנון השנייה.

הדגמת חילוץ מוסק של היחידה בטקס סיום קורס טיס, עם מסוק יסעור
הגם שייעודה המקורי היה חילוץ טייסים שנטשו בשטח אויב, היא מתפקדת כיחידת החילוץ המוסק (חילוץ באמצעות מסוקים) של צה"ל, והיא משמשת לחילוץ כוחות לוחמים ופינוי פצועים משדה הקרב, חילוץ מטיילים שנפצעו, חילוץ צוותים ימיים, פינוי בהטס של פצועים לבתי חולים וביצוע סריקות אוויריות וקרקעיות לאיתור נעדרים. בנוסף מאמנת היחידה אנשי צוות אוויר בטכניקות נטישה, מילוט וחילוץ. היחידה עושה שימוש במסוקי הסער של החיל - ה-UH-60 בלק הוק ("ינשוף") וה-CH-53 סי סטאליון ("יסעור").

היחידה מורכבת מגף חילוץ הכולל לוחמי חילוץ, גף פינוי הכולל צוות עזר אויר במערך הרפואה בו לוקחים חלק רופאים, פאראמדיקים וחובשים מוטסים, גף טכני העוסק בפיתוח ציוד ותחזוקתו, בית ספר המכשיר לוחמי חילוץ ומאמן אנשי צוות אוויר, וכן גף אית"ן (איתור נעדרים) המורכב מסיירים ואנשי שטח מיומנים.

מסלול הכשרת הלוחם ביחידה אורך כשנה ושישה חודשים. הוא כולל טירונות בבא"ח גבעתי, קורס חובשים קרביים, טירונות יחידה, קורס מ"כים, ושלב ייעודי - שכולל קורסי צניחה, צלילה, מילוט, אימוני מסוקים, ואימוני חילוץ מכל תנאי שטח ומזג אוויר - יבשה, ים, קניון, צוקים, כלי שיט, חילוץ מכלי טיס ורכב ועוד. בוגרי המסלול נדרשים למלא שירות קבע של 16 חודשים.
צוותי הרפואה והפינוי המטוסים ממוינים ומאומנים, בהתאם לדרישות הצוות, המתארים השונים וסביבת העבודה בקרקע ובהיטס.

יחידת מסתערבים או יחידה משטרתית סמויה הוא כינוי למספר יחידות מסתערבים השייכות למשמר הגבול ולמחוזות שונים במשטרת ישראל.

יחידות ימ"ס

החל מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 פועלות במסגרת משמר הגבול ובמסגרת משטרת ישראל מספר יחידות מסתערבים.

* יחידת ימ"ס איו"ש הפועלת באזור יהודה ושומרון וכפופה למפקדת משמר ביהודה ושומרון.
* יחידת ימ"ס עזה אשר פעלה בגזרת רצועת עזה והייתה כפופה למפקדת משמר
* יחידת ימ"ס ירושלים, פועלת בעיקר בתחום מחוז ירושלים ובפאתיי איו"ש.

דרכי פעולה

מקור המילה "מסתערב" נעוץ במונח הערבי "אסתערב", דהיינו מצב בו אנשים שאינם ערבים חיים ומתנהגים כערבים לכל דבר. לוחמי הימ"ס לומדים תוך כדי הכשרתם להכיר היטב את הטופוגרפיה של האזורים בהם הם פועלים, להכיר את המנהגים של כל כפר, להכיר את דרך הדיבור ולהכיר את החמולות ואת יחסי הכוחות ביניהן. בעת פעולה, לוחמי הימ"ס נטמעים באוכלוסייה ערבית עוינת לצורכי איסוף מודיעין, מעצרים, וטיפול בהפרות סדר שונות.

המפקד הראשון של ימ"ס איו"ש, שהוקמה כיחידה ב-1991, היה רפ"ק אלי אברם, שבהמשך שירותו נורה למוות על ידי מחבלים במהלך ניסיון מעצר.

קבלה ליחידה

כדי להתקבל לימ"ס על המועמד לסמן בשאלון העדפות את משמר הגבול (מג"ב) כאפשרות המועדפת ביותר, ואם נתוניו ימצאו מתאימים, יקבל המועמד זימון לשרת במשמר הגבול, המועמד יתחיל את הטירונות ובסופה יוכשר כרובאי 05 כעבור חמישה חודשים, לאחר שהמועמד הוכשר בטירונות, הוא מבקש בקשת זימון לגיבוש "היחידות המיוחדות של משמר הגבול", וכאשר קיבל תשובה חיובית לגבי הגיבוש, מקבל המועמד שוב שאלון העדפות ובו הוא מתבקש לסמן באיזו יחידה הוא רוצה לשרת במידה ויעבור את הגיבוש כגון: (ימ"ס, מתיל"ן, ימ"ג, סיירת מג"ב ועוד).

במקרה והמועמד עבר את הגיבוש בהצלחה הוא מקבל זימון לקורס ימ"ס אשר נמשך כארבעה חודשים, הקורס כולל אימון מתקדם והכשרה מסווגת.

אלה שיתקבלו ליחידה וימצאו בעליי האופי המתאים ביותר,יצאו לקורס הסתערבות.

יחידת "האלפיניסטים" הנה יחידת מילואים מיוחדת של חיל רגלים תחת פיקודו של פיקוד הצפון בצבא ההגנה לישראל.

ייעוד היחידה הנו כיחידה ללחימה בתנאי מזג אוויר קיצוניים ובתנאי שלג בגזרת הר החרמון וגבול הצפון.

יחידת האלפיניסטים מבצעת אימוני הגנה מרחבית, התקפה וירי תוך כדי תנועה מהירה בגלישה בציוד סקי מתקדם, אופנועי סקי וחתולי שלג מיוחדים בעלי עבירות גבוהה. החימוש של היחידה כולל רובי סער מדגמי M4 קרבין ותבור, מקלע קל "נגב" ורובי צלפים מדגמים M24 ו SR-25.

היחידה מורכבת מאנשי מילואים אשר שרתו בסדיר ביחידות המיוחדות של צה"ל אשר עושים ימי מילואים רבים ואינטנסיביים מאוד בשטחי איו"ש, אזח"ע ובחרמון.

מפקד היחידה הנו סגן אלוף שמעון פריינטה אשר זכה בשנת 2005 בפרס מפקד זרוע היבשה למפעל חיים על פועלו ביחידת האלפיניסטים.

אחרי מלחמת יום הכיפורים וכיבוש הר החרמון הבינו שיחידות רגילות וגם יחידות עילית לא יוכלו להיסתדר בגובה הרב ובמזג אויר הקיצוני והחליטו להקים יחידה שתיהיה מומחית לתנאים אלו.

לקחו קבוצה של לוחמים בסדיר מסיירת אגוז וסיירת גולני בראשות דוד מטק (אגוז) וכמובן היו מבחני מיון למניהם:כושר,ניווט וכו'.

הביאו מדריכים וציוד מארצות הברית והתחילו ללמד ולאמן את הלוחמים בהליכה ניווט בשלג ובסופות שלג (מתי שהיו),מערות שלג,כמובן סקי ועוד. כך כמה יחידה חדשה: האלפיניסטים.

החרמון המוכר לנו היום היה בידינו והנקודה הישראלית הגבוהה ביותר- מצפה שלגים 2224מ'. אבל להר החרמון יש נקודה גבוהה יותר: השיא מעל 2800 מטר- בחזקת הסורים.

זוהי נקודה אסטרטגית ביותר לטובת סוריה ולכן ישראל החליטה לצאת במבצע לכיבוש שיא החרמון: באפריל 1974 יצאו לוחמי יחידת האלפינסטים ביחד עם סיירת מטכ"ל בפיקודו של עמירם לוין, סה"כ 60 לוחמים- לשיא החרמון הסורי שם חיכו לוחמים של הקומנדו הסורי.

התינהל שם קרב קשה אך מוצלח שבסופו שיא החרמון נכבש על ידי לוחמי צה"ל. מספר ההרוגים של הסורים היה כנראה 12 ועוד מספר של שבויים.

מתוך ה-60 שעלו נפצעו 30, הקרב היה כמו שנכתב בספרים: איגופים והסתערויות תחת ירי והפגזות של הסורים. ישראל העבירה את שיא החרמון לחזקת האו"ם.

לפני כמה שנים עמירם לוין הכריז שהקרב היה אחד החשובים בתולדות מדינת ישראל אך סיפורו נבלע בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

בקיץ שלאחר הקרב אחרי שרבים מלוחמי היחידה נפצעו, התפרקה היחידה והשאר עברו לפלס"ר שריון וחלק לסיירת מטכ"ל.

ב-1978 היו ידיעות שהסורים הולכים לנסות לכבוש או להתקיף את החרמון. בעקבות זאת קראו ללוחמי היחידה למילואים, להקים מחדש את האלפינסטים ביחד עם צוות מילואים של צנחנים (חלקם מהסיירת וחלקם לא). לאחר שנה הגיע צוות מילואים מסיירת גולני וכך היחידה הפכה ליחידת מילואים.

חלק מהחבר'ה של 1974 חזרו לקבע של ביחידה על מנת לאמן סיירות בסדיר (צנחנים,גולני,669).

היחידה גם לקחה חלק במלחמת של"ג ומאז ועד היום היא מתפקדת כיחידת מילואים בעיקר בחורף ומגיעים אליה בעיקר יוצאי סיירת גולני ואגוז וגם מעוד יחידות.

יחידת מצדה היא יחידת ההשתלטות המיוחדת של שירות בתי הסוהר. היחידה הוקמה בסוף שנת 2003. לוחמיה, בדומה ליחידות מיוחדות אחרות במשטרת ישראל ובשב"ס, הינם חיילים וקצינים בוגרי יחידות מובחרות. עד להקמת היחידה נאלץ שירות בתי הסוהר להעזר בכוחות סיוע של משטרת ישראל וצה"ל במקרים של התפרעויות ומהומות בבתי הכלא.

היחידה מתמחה בשימוש באמצעי אל-הרג, ומתאמנת בקביעות על תרחישי בני-ערובה בכלא, מהומות, התפרעויות, בריחה מהכלא וכך הלאה. תורת הלחימה של היחידה פותחה על ידי אנשי היחידה עצמם. הקבלה ליחידה כרוכה במעבר מבדקים ומיונים קשים ומעבר הכשרה מפרכת, שמנפה את מרבית הפונים להתקבל ליחידה ויוצרת גרעין מנוסה של לוחמי קבע אשר מתמקצעים בתפקידם. אף על פי גילה הצעיר וקיומן של יחידות מקבילות ווותיקות בשאר כוחות הביטחון, היחידה נחשבת למקצועית ביותר בתחומה וחולקת ידע ותו"ל עם יחידות מקבילות ברחבי העולם. ללוחמי היחידה סמכויות של שוטר, המאפשרות להם לתרום מניסיונם ומיכולתהם מחוץ לכותלי בית הכלא. ידוע על הפעלת לוחמי היחידה כמסתערבים בפיזור הפגנת פעילי שמאל בכפר בילעין בשנת 2005.

במהלך תוכנית ההתנתקות נכללה היחידה במעגל השני של הכוחות המפנים, בכוננות למקרים קיצוניים של התבצרות התושבים המפונים.

אמצעי הלחימה של היחידה כוללים בין היתר רובי ציד מדגם Remington 870, תמ"ק עוזי, מטולי רימונים מדגם 'רינגו' המשמשים לירי רימוני גז, שלל אמצעי ראיית לילה וצייני לייזר

http://www.ips.gov.il/NR/rdonlyres/DF608F4C-E6ED-4F79-9712-6B9C6371C0B7/0/ZIVMEZADA01.JPG

http://rotter.name/User_files/nor/49a91be3708ac2e31.jpg

http://rotter.name/User_files/nor/49a91be3708ac2e32.jpg

http://rotter.name/User_files/nor/49a91be3708ac2e33.jpg

http://rotter.name/User_files/nor/49a91c22715842021.jpg

לוט"ר אילת הנה יחידת חיל הרגלים מובחרת הכפופה לעוצבת אדום בפיקוד הדרום של צבא ההגנה לישראל. היחידה הנה יחידת מילואים.

יעוד היחידה

עקב ריחוקה הגדול של העיר אילת וסביבותיה ממרכז הארץ ועל מנת לתת מענה מהיר במצבי טרור ומיקוח בגזרה הוקמה היחידה כיחידת התערבות הפועלת במרחב. היחידה שייכת לפיקוד דרום של צה"ל. בשנת 1989, לאחר שטיפלה בהצלחה באירוע מיקוח בקיבוץ לוטן, קיבלה היחידה מעמד של יחידת השתלטות, בדומה לסיירת מטכ"ל ולימ"מ. בגלל המחסור באזור הדרום ביחידות מיוחדות של המשטרה קמה היחידה. כל הלוחמים ביחידה הם יוצאי יחידות מובחרות של כוחות הביטחון (ימ"מ, סיירת מטכ"ל).