"משפט שמחזק אותי", אמרה השבוע, כשנשאלה איך היא מתחברת לדברים שכתב אהוד מנור. "כל פעם שקשה לי, אני קוראת אותו. כי נולדתי פה. האנשים שאני אוהבת חיים פה. ההורים שלי, החברים שלי. זאת מדינה יהודית? נכון. אבל זאת גם הארץ שלי. אני לא מדמיינת את עצמי גרה בשום מקום אחר. אני חושבת שכל אדם צריך להתגייס. אתה חי פה, גר פה? לך תגן על המדינה שלך. אז מה אם אני ערבייה?".

לפני כמה שבועות, בצעד חריג, התיר צה"ל לרב"ט אלינור ג'וזף להוריד את המדים בדרך מהבסיס הביתה ולעלות על אזרחי. ג'וזף גרה בלב שכונה ערבית, צמודה לוואדי ניסנס בחיפה. בבקשה שהפנתה למש"קית הת"ש כתבה: "המבטים שהשכנים הערבים שלי מפנים אליי כל פעם שאני מופיעה עם המדים, לא נוחים לי". היא גם ציינה: "אני מרגישה מוזר". המילה "פחד" לא נאמרה מפורשות.

רב"ט אלינור היא בחורה שמתנסחת בזהירות. היא לא מביעה דעה פוליטית, וכל ניסיון לגלות משהו על העמדות שלה נהדף בביטול. צה"ל, על כל פנים, בדק ונעתר. "אני היחידה שחוזרת על מדים לשכונה הזאת", אמרה השבוע. "וזאת שכונה של ערבים. אז אני מרגישה שכולם מסתכלים עליי. סוג כזה של מבט. אין לי איך לתאר אותו. הלם, שוק. כאילו עשיתי משו לא בסדר.
(...)
היא נולדה בגוש חלב (ג'ש). משפחה ערבית-נוצרית. היום, כשהיא מציגה את עצמה, היא אומרת שהיא "ערבייה, נוצרייה, ישראלית". בסדר הזה. אבא שלה היה לוחם בצנחנים, שירת בקבע ואחר כך גם במילואים. היום הוא מטפל באמה, חולה כרונית. יש לה עוד אחות, גדולה ממנה בשנה. משפחה "ערבית מודרנית", היא מעידה על הבית שבו גדלה. למדה בבתי ספר ערביים, והחברים שלה, עד שהתגייסה, היו כמעט כולם ערבים.
(...)
את שרה את ההמנון? "נפש יהודי הומייה"?
"כן. לימדו אותי את זה בטירונות. קודם לא ידעתי. לא הכרתי בכלל. אבל חברות לימדו אותי את המילים של ההמנון, לטקס ההשבעה, כשהתגייסתי".

היה לך קשה?
"תמיד יהיה קשה להגיד: 'נפש יהודי הומייה', כי אני לא יהודייה. אבל אני נמצאת בתוך צבא של יהודים. זאת התקווה שלהם, אני לא אדרוש מהם לשנות את זה רק בגלל שאני נמצאת ואני ערבייה".

ואת יום העצמאות, את חוגגת?
"לא. בשבילי זה יום רגיל. אני לא יוצאת לבלות. אבל אני גם לא יושבת ובוכה. אין לי על מה לבכות".
(...)
מה את אומרת?
"שזאת המדינה שלי, שאילו הייתה לי בעיה עם זה, לא הייתי נכנסת לתוך המערכת הזאת. לא הייתי מכניסה את עצמי למשהו שגדול ממני, מבחירה".

בעוד כמה שבועות תהיה לגדוד שלה השבעה. בהשבעה הזאת, בין השאר, יושר ההמנון הלאומי, "התקווה", וגם יניפו את הדגל. איך היא מרגישה כשדגל ישראל מונף, שאלתי אותה השבוע. "אני מתרגשת", אמרה . "כשהדגל מתנופף ברוח, הלב שלי דופק חזק. ותמיד, תמיד בהשבעות יש רוח".