אז התגייסתי לפני כמעט חודשיים, עשיתי טירונות בבה"ד חיל הים, והגעתי לימ"פ באילת.
הימ"פ - חרא, רע, זין, וכל מילה אחרת מיותרת. אין רגע אחד של נחת, יודעים מעולה איך להשביז ואיך לטרטר (תרגול נוסף יש לציין). תכלס ידעתי שככה זה יהיה, אז אני לא מתרגש יותר מדיי.
בכל מקרה - כמו שאמרתי אז, תכננתי להגיע ולחתום ויתור, והאבן הזאת יושבת לי חזק בלב ואני ממש מחכה להיות אחרי זה כבר. כבר הבהרתי למפק"צ שלי את הכוונה שלי, ביקשתי ממנו כבר לחתום ויתור ואני אצטרך לחכות עוד שבוע עד סוף הסדרה הנוכחית (סדרת מפרשיות).

מבחינתי - כל מה שידעתי שיהיה אכן קרה. ים בשבילי זה בסופ"ש עם חברים וידידות, מעבר זריז במקלחת, וחזרה הביתה. לא יותר. נשמע קצת מפונק, קצת כוסית, אבל זה אני. שירות בים זה לא בשבילי. ברור לי שבמקומות אחרים לא יהיה יותר קל, אבל לעבור קשיים בלי המוטיבציה המתאימה ובלי המטרה העתידית הנכספת - זו משימה קשה מאוד.
מבחינת אנשים - אדיר. הצוות שלי מעולה ובכלל הרוב הגדול של המחזור שלי אנשים באמת איכותיים. איכשהו המפק"צ בחר בי להיות חנט"ר צוותי שזה דיי חרא, אבל בסדר. הפלוס שלי שאני לא ממש מתרגש מביקורת או מהערות של המפק"צים, כי בכל מקרה אני לא מתכנן להשאר יותר מדיי - אבל אני מנסה לתת את המקסימום בכל רגע ולהיות חייל הכי טוב שיש (עזבו חובל הכי טוב שיש. בתור חייל מנסה לתת את המקסימום ולא לעשות בעיות בכלל. ולא, אני לא צהוב ).

חוויות יש בשפע, אבל זה לפעם אחרת.
בנתיים התכנון שלי זה לחתום ויתור ביום ראשון אחרי שלושה שבועות וחצי בימ"פ (יש לי עוד שבוע), ואז לחשוב על המשך הדרך - כרגע זה או לנסות לקבל תפקיד מעניין בחיל מודיעין (דרך המלצות), או להגיע לשבוע ראיונות בשאיפה לקבל עוקץ שמאוד מעניין אותי.

שיהיה אחלה סופ"ש!