הסיפור הוא כזה:
יש לנו מ"מ חולת נפש, לחוצה אש, לסיים ראשונה בהכל.
כאילו יש איזה תחרות ארצית או משהו..
כל פעם במטווחים היא צועקת על כולם, לוחצת עליהם ומאיימת בשעות ביציאה כדי שאנשים יזדרזו ונסיים ראשונים כמו תמיד.

אתמול עשינו מטווח בניצנים והיה חדל של שעה ומשהו (בגלל צבי ים או משהו כזה) והמפקדים אישרו לנו לשבת ולדבר בזמן הזה..
אחרי השעה ומשהו היה א' הרטבה והמ"מ הפסיכופטית הזאת צועקת על כולם לירות.
תוך כדי היריות אני קולט שנפל לי האטמים אז צעקתי "חדל", והמ"מ התעצבנה עלי ואמרה לי שיש לי 4 שעות ביציאה =/, שאלתי על מה והיא צעקה עלי שאני מעכב לה את המטווחים ושאני אעוף משם.
אני בא להסתובב ולעוף משם כפי שהיא אמרה, ואז היא צועקת עלי "מה אתה עושה?! שים את האטמים כבר!" אני שם את הראשונה (שדורש כל צד 2 ידיים- אחת למתוח את האוזן והשניה לדחוף), לא מספיק להשים את השניה היא צועקת "נוו תירו כבר תירו!!!"
לא וידאה בכלל ששמתי, אני שוב צועק "חדל", והיא שוב צעקה עלי "נוו כמה זמן לוקח להשים אטמים"..
בקיצור חולת נפש אמיתית. צריך להוציא אותה על נפשי.. לא איכפת לה לא מאיכות ולא מבטיחות העיקר לסיים ראשונה.

היום באמת היא נתנה לי 4 שעות ביציאה, וכשנסיתי לדבר איתה בצד היום אחרי הח' אז היא עושה לי "קיבלת 4 שעות ביציאה כי עברת את הקו יורים" =/ ולא עברתי ולא בטיח, ויכולים להעיד כל המקצה שלי על מה שקרה. אז אמרתי לה שלא עברתי, והיא בכלל נתנה לי על זה שנפל לי האטמים.. ואז היא עושה לי "אז בכלל מגיע לך 8 שעות, יש לך מזל שיש לך 4" YEAH RIGHT.

קיצור אחרי השיחה, שראיתי שעם הסתומה הזאת אי אפשר לזוז לשום מקום ביקשתי מימנה מס' אישי..

עכשיו לשאלה המתבקשת-

איך קובלים?

בכל מקרה, אתה לא צריך מספר אישי בשביל לקבול.
אתה יכול להגיד מ"מ א' פלוגה ה' מחנה 80, כולם ידעו על מי אתה מדבר.

עצה - לפני שאתה קובל תבקש שיחת מ"פ.
אם המ"פ לא תעזור אז תגיש קבילה.

קבילה זה תהליך איטי מאוד וזה כנראה לא יסתיים לפני שאתה תסיים את הטירונות כך שזה לא יעזור לך בטווח הקצר. שיחת מ"פ בהחלטת יכולה לעזור.
אם לא תהייה מרוצה מהשיחה תוכל תמיד אח"כ להגיש קבילה.

בקבילה מגישים מכתב אישי בו אתה מלין את תלונותיך ומתאר את האירועים, את המכתב אתה שולח לנציב קבילות החיילים בפקס. אתה צריך להיות ממוקד ולא חופר, לכתוב את הדברים החשובים ולא להתפזר!! תזכור שאתה קובל על מאורע ולא על התנהגות של בנאדם. אתה כן יכול להזכיר אירועים אחרים שגבלו בהתנהגות לא הולמת אבל אל תהפוך את זה לעיקר הקבילה. תסתכל על הכרטיסים שקיבלת במיטב שהתגייסת יש שם את המספרים ויש שם הסבר גם על התהליך.

מה שכן, חשוב שתעשה הפרדה - מההודעה שלך עולה שנענשת על כך שעברת קו יורים שאין בזה שום דבר נפגם אבל לא רשמת שום דבר על איזה עונש נתנה לך על זה שצעקת חדל? לא ברור בכלל מה קרה שם. אני מתקשה מאוד להאמין שמ"מ בצה"ל ובמיוחד במג"ל אמרה שבטיחות לא מעיינת אותה. אני מניח שלפי הסיטואציה זה היה באמצע מטווח.. החיילים האחרים שמעו? מה החונכות במטווח עשו?

בכל מקרה זה נשמע שאתה סתם עצבני עליה גם ללא קשר למקרה ואתה רוצה להחזיר לה באיזשהו אופן... אם אכן אמרה את המשפט שבטיחות לא חשובה אני מאוד מקווה שנקח"ל ידיח אותה מהתפקיד.

עצה נוספת - אם אתה סובל מצלצולים באוזניים, ירידה בשמיעה, הרגשת חוסר שיווי משקל או כל דבר כזה או אחר שנבע באופן ישיר מבעיית האטמים במטווח תגש כבר עכשיו לרופא היחידה ותלין על כך. אתה מאוד רוצה שצה"ל ידע על הארוע כדי שתוכל בעתיד לטעון שיש קשר ישיר בין האירוע לבין בעיית אוזניים אם וכאשר תצוץ.

נכנסת ברגל שמאל במחשבה שהצבא חייב לך משהו.

בלי קשר להודעה הזאת שלך לגבי קבילה או לא קבילה, מוצדקת או לא מוצדקת.
השלוש שנים האלה יהיו לך קשות מאוד אם לא תבין את המערכת ותחשוב שאתה יותר חכם מכולם שם.

אבל זה כולה טירונות, אתה מסיים עוד מעט, ואתה יותר בחיים לא תראה אותה. הקבילה הזו לא תתן לך כלום לדעתי.

לך למ"פ
תעשה איתה\איתו שיחה על הנושא.

טמבלים
אז אני שנתיים וחצי בצבא וקראתי את האשכול הזה והתעצבנתי בשבילו
למה שעוד שנה הוא יחשוב שהאשכול הזה מיותר?
לפי מה שמסופר באמת יש לה דפקה ואני בספק שאם האוזן שלכם היתה מקבלת 20 יריות של M16 בשנייה אז הייתם צועקים "חדל" כדי לא לאבד את השמיעה הייתם נענשים על זה והייתם ממשיכים בכיף

2. האם כדאי לך לקבול?
כן. ואם הכל התרחש כפי שסיפרת, מחובתך לקבול.
אני מס' לא מבוטל של שנים במערכת ואומר לך בפה מלא - קבול. ואם היא הייתה קצינה שלי כנראה שמזמן היא הייתה עולה למשפט על התרשלות במילוי תפקיד וסיכון חיי אדם כתוצאה מכך.

3. המלצתי: לפני שאתה קובל, תלמד איך מעבירים מטווח, תתייעץ עם חבר / משפ', מישהו שמבין בהעברת מטווחים (קצין, מ"כ, סמ"ב) ותבדוק שהיא באמת חרגה מהנהלים להעברת מטווח.

לכל הטוענים שהוא צעיר, שהוא יקרא בעוד כמה חודשים את האשכול הזה ויגיד "איזה צעיר הייתי" - יש לכם שכל בדיוק כמו למ"מית הזאת.
מטווח למי שלא מבין, זה חיי אדם, טעות לא במקום וזה ללכת לבקר את החייל שלך בר"מ 2 במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב זה להגיע לבית החייל עם קצינת הנפגעים החיילית ולנסות להסביר לאמא למה לעזאזל הבן שלה שהיה אמור להיות בטוח תחת "תחת המפקדים הראויים לכך" נמצא עכשיו כעוד מס' ביום הזיכרון.
אם הקצינה הנ"ל צריכה להיענש, שתענש ולא משנה אם היא מתכננת להיות התא"ל הבא או להשתחרר מחר.

קבילות כאלו לפעמים מגלות דפוס התנהגות של מפקדים ואף מפקדיהם, בבטיחות וכיו"ב.