בכל מקרה ביקשתי מהמפקד שלי שיפנה אותי כבר עכשיו למיון כי היה לי כאבים ממש חזקים (בערך ב8-9 בערב) והוא בדק את העניין ובסוף הביא תרוצים שכבר מאוחר ובעיה לפנות עכשיו כי נחזור מאוחר בלילה ונצתרך אישור כניסה מיוחד לבסיס ועוד כמה חרטות.

בקיצור פינו אותי רק למחורת בבוקר שכל הלילה הייתי עם אצבע שבורה ומת מכאבים, במיון היו בהלם שלא פינו אותי באותו רגע, ואחרי הבדיקה ראו שיש שבר באמת.

עכשיו בתכלס לא יודע אם נגרם נזק ממשי שהתווסף למצב שלי חוץ מהאי נוחות שנגרם לי בגלל הכאבים, הקטע זה שהשאירו אותי ככה ללא טיפול ובלי לדעת מה יש לי ולקחו סיכון שיגרם לי עוד נזק לאצבע.

מקרה שני:
שברתי את הקרסול בשטח, והמפקד חשב שאני עושה הצגות, אז הוא היה גבר והחליט לעקב לי את הפינוי למרות שרופאה קבעה שאי אפשר לשלול שבר(וגם היא בת יונה שהיא לא הוציאה אמבולנס)בנוסף לזה שהוא החליט לסדר את המטוווחים עם האמר ולהתחיל לפנות דברים ולאכול ארוחת צהריים,
האמר נתקע באמצע הדרך לבית חולים, והפתרון של המפקד שלי זה:"תעלה על א, ותתפנה בתחבורה ציבורית"

אבא שלי הגיעה לצומת אשלים אמצע המדבר מרעננה כדי לפנות אותי.
בסוף שבר בקרסול פטישון לטרלי+ניתוח פלטינות ואיזה 9 ברגים.

הצבא הזה פשוט ביזיון, גועל נפש.

עזוב את זה שהייתי מאושפז שבוע לא ראיתי בנאדם אחד בא מהיחידה.
בכלל אני חודשיים בבית אף אחד לא ביקר אותי(חוץ מחברים מהצבא שבאו באופן פרטי)

ויהי מה לצבא הזה אני לא חוזר, בטח שלא בתור לוחם וגם לא בתור ג'ובניק,
ימות העולם מדים לא יעלו עלי שוב, לא בתור סדיר, ולא בתור מילואים.

עוד מקרה שלא קבלתי עליו:
2: בלילה אני מועד ונופל, 3 שיניים נשברות מלא דם אני מעיר את החופ"ל אומר לי תחכה עד הבוקר!

לא הלכתי לישון עישנתי סיגריות כדי להרגע מהכאב, בבוקר התפנתי בתחבורה ציבורית

3 טיפולי שורש 2 כתרים השלמה אחת.

העצבים של השיניים נחשפו ויצאו החוצה, ויצאו לי החוצה אשכרה והייתי ככה יותר מ12 שעות כאבי תופת כל נשימה.

אם בסוף באמת גילו שבר,לך עם זה למרפאה ותדבר עם הרופא האחראי במרפאה שלך,אחראי מרפאה או מישהו שאתה מכיר,ותגיד לו שאתה מעוניין להגיש קבילה כנגד הרופא...