אז תיראו אני ישתדל להיות מובן אבל אני לחוץ + מתרגש אז...תבינו.
אז ככה אני משרת ביחידת מיטב (בקו"ם) בתור רל"ש של סגן אלוף מאוד בכיר בארגון. שהגעתי לתפקיד היה הכי כיף בעולם שעות סבבה והכל. אבל בשנה האחרונה נהיה קצת פחות טוב המפקד נהיה פחות סבלני והשעות הפכו ל מ7:30 בבוקר עד 8-10 בלילה, מאוד מאוד קשה לתפקד ככה.יש תפקיד אחד שאני חולם עליו הרבה זמן וזה נציגות צה"ל בנתב"ג שם נמצאים שלושה חיילים ששייכים ליחידה שלי(מיטב) ועובדים במשמרות של יום בשדה תעופה יומיים בבית. התפקיד הוא בעצם לתפוס עריקים / משתמטים (לדוגמא הייתה צריך להתגייד לפני חודש וחזרת לארץ היום) ולהעמיד בפניהם את האופציות לדוגמא להגיד לו שהוא הולך לכלא, להחתים אותו על מסמך שהוא מחר מגיע להתגייס ועוד כל מיני שיטות טיפול.בזמן שאתה בשדה אתה על אזרחי חוץ מהרגעים שאתה ניגש למשתמט ( אולי 4 כאלה במשמרת). בקיצור אתה הרבה בבית, אבל כשאתה שם אתה לבד בלי עוד חיילים.
כשאני הגעתי למיטב לתפקיד שלי מי שהחלפתי אותו עבר לנתב"ג ושמרנו על קשר והוא סיפר לי כמה כיף שם וכאלה..ומאז אני חולם על התפקיד הזה..לפני 7 חודשים התפנה שם התקן וביקשתי מהמפקד שלי לעבור והוא לא אישר. הפעם ביקשתי לעבור שוב והוא אישר לי. ברגע שהוא אישר לי קיבלתי רגליים קרות.
אז אחרי החפירה המאסיבית הזו..מה אתם אומרים ?
