איזה חיים חרא אין לי מזל בגרוש...
אני אשכרה יושב כאן ובוכה כמו ילד קטן....
הייתי היום בלשכה.. הלכתי לראות את האורטופד... (למי שלא יודע עברתי ניתוח בברך בחודש דצמבר של שחזור רצועה קדמית ואני כרגע בשיקום, השיקום עצמו הוא לתקופה של חצי שנה) בקיצור היה לי תור היום לאורטופד בלשכה לבדיקות חוזרות והערכת מצב.. הייתי בטוח שעם כל האישורים שהבאתי מהאורטופד הפרטי שלי ומביה"ח שלא אמורות להיות בעיות מיוחדות ושהוא יקדים לי את הגיוס... המניאק אפילו לא הסתכל עליהם.. ישר כשנכנסתי הוא פתח את התיק הרפואי שלי... רשם כמה דברים ואמר לי "טוב, אתה יכול ללכת.. תבוא שוב עוד 4 חודשים ונראה אם אנחנו מגייסים אותך או לא"... לא עזר כל מה שלא אמרתי.. הוא לא היה מוכן להקשיב.. אמרתי לו שאני מוכן לעשות כל תפקיד בצבא לנקות שירותים אבל רק להתגייס כבר... לא עזר.. הוא לא היה מוכן לבוא לקראתי בשום מצב.. יכול להיות שתגידו שהוא צודק.. שאלו הכללים וכו' ויכול להיות שאני גם יבין.. אבל אתם צריכים להבין משהו.. בשבוע שעבר חגגתי 19.. כל החברים שלי התגייסו כבר.. אני לא מוצא את עצמי בבית... בכל פעם שהם חוזרים שזה משהו כמו פעם בשבועיים אין לנו שפה משותפת..
אני משתדל להעסיק את עצמי עוד איכשהוא.. אני עובד מדי פעם אבל לא בימים ולא בשעות קבועות.. אף אחד לא מוכן להעסיק מישהו לתקופה יחסית קצרה כמו זו.. במיוחד שאני לפני גיוס... אני הולך גם למכון כושר ובריכה אבל השעמום של להיות בבית הורג אותי...
אני פשוט מרגיש שאין לי חיים... 
אני ממש לא מתכוון להתגייס בגיל 19 וחצי.. יש לי חיים שאני רוצה להתחיל כבר... אני רוצה לעשות משהו עם עצמי וזה בטח לא הולך להיות בגיל 22 וחצי.. שנה אחרי שכולם ישתחררו ויתחילו עם החיים שלהם בזמן שאני עדיין על מדים.....
אני כבר מדוכא.. התחלתי לחשוב ברצינות על דרכים איך לא להתגייס.. זה פשוט נראה לי הפתרון הטוב ביותר כרגע