טוף, אני אחרי שסיימתי שירות החלטתי שאני רוצה לעבוד
בתחום שאני מתעסקת בו שזה פרסום וגרפיקה.אבל, מיד אחרי השחרור הבנתי שאני חייבת מזומנים וניגשתי לח.א.ש דרך ידידה של אחי..
נתנה לי את ההרגשה שהעבודה בכיס, כנ"ל המראיינת, דבר שגרם לי לזלזל בראיון עבודה שהתקיים בידיוק 5 דקות..
כמובן שאמרו לי שיחזרו אליי, שמרתי על קשר עם המנהלת, היא כמובן נתנה לי את ההרגשה שתוך יומיים יש תשובה ואתקשר אליה בלה בלה..
אחרי שאמרו לי שהזמינו לי מדים והכל נדמה היה סגור, כולל שכר..
הכל נשאר באוויר, מסתבר שגם אם נדמה שהכל בכיס שלך, צריך להתאמץ.
המשכתי לחפש דברים, אבל שום דבר לא מצא חן לי כי זה לא היה בתחום שלי..
התחלתי לעבוד בעיתון 'כותרות' פה בעיר, הסתבר שמה שכתוב במודעת דרושים ומה שיש בשטח זה שני דברים שונים.
המודעה "דרושה מנהלת פרסום"
השטח- סוכנת מכירות שטח- לכי תעברי מחנות לחנות ותציעי לפרסם אצלנו.
אחרי יומיים אמרתי שלום ונפרדנו..
לפי שבוע קיבלתי מהמערכת שלהם טלפון שרוצים אותי לגרפיקה, כמובן שנעניתי בחיוב והלכתי להתנסות בעבודה.
בלי שילמדו אותי על גדלים לעיצוב, ודרישות באופן כללי במודעה,
אמרו לי לעצב, זרקו לי עבודה באוויר.. אני בטוחה שעמדתי בה!
זה היה בשבילי פיס אוף קייק האמת, מה שנקרא בלימודים שלי "מודעת זבל"
אחרי שעיצבתי 3 מודעות לאותו לקוח, שהיו שונות בתכלית..!
הבנתי שהעובדות שם פשוט מפחדות על התחת שלהן ולא יודעות איך להעיף אותי משם כדי שלא אתפוס להן את מקום העבודה.
אמרו לי "זה לא ילך, נגיד למנהלת שאת צעירה ולא מספיק משופשפת בתחום".
וככה הלכה לה עוד עבודה..
מיותר לציין שלפני זה התקבלתי לישראל היום בתור מעצבת מודעות..
רק שלא הסתדר לי עם הלימודים (הייתי צריכה לעבוד בישראל סופה"ש),
מה שנפל על יום לימודים שלא הסכמתי לוותר עליו..
ככה שנאלצתי גם שם לוותר על העבודה. התנחמתי בעובדה שמעריכים את העבודות שלי והידע שצברתי בלימודים.
אפילו אמרו לי שכשאסיים ללמוד הם ישמחו לקבל אותי לעבודה שם..
אחרי שקרעתי את התחת בחיפושים חוזרים ונישנים ושליחת אלפי קורות חיים בכל אתר אפשרי.. קרה הנס, בלי להתאמץ קיבלתי הצעת עבודה.
היום אני מלמדת את שנה א' בבי"ס שאני לומדת בו.
המנהל שלי דאג שזה יסתדר לי עם הלימודים והעיקר שאוכל לעבוד בראש שקט עם האנשים שם 
אתמול לימדתי בפעם הראשונה, והאמת? היה טוב להפתעתי..
אחרי שחדלתי להאמין שמשהו יסתדר לי באמת מכל המקומות שהייתי בהם,
מצאתי את עצמי עם אנשים נחמדים שרק מחכים שאפתח את הפה שלי ואדבר..
אז אני רק יכולה להגיד לך שתהיה אופטימי, כנראה שלכל אחד מחכה המקום שלו 