בזמן האחרון יותר ויותר דברים גורמים לי לחשוב שאנחנו ממש לא מתאימים לעתיד משותף , וכאילו אנחנו סתם טוחנים מיים .לדוגמא היום , היא עבדה עד 18 , אני בבית אחרי משמרת לילה ,
אני לא יכול לישון אצלה בלילה במהלך השבוע (קטע מוזר של ההורים ואני לא בטוח אם זה לא ממש נוח לה גם)
אז ביקשתי שתבוא אליי אחרי העבודה תישן אצלי ומחר אסיע אותה הביתה
לפני שהולך ללימודים .
שתחסוך לי את הצורך לסוע אליה ולחזור בלילה ממש לא נוח .
קיצר אמרה אולי תבוא ברכבת , גילינו שהקו בין ת"א לרחובות לעת עתה לא עובד (עבודות) .
קיצר השלמנו עם זה שלא נתראה, ואז חשבתי יאללה כבר נעשה ג'סטה
כותב לה "תתכונני אני יוצא מהבית לקחת אותך אליי"
תכלס מזלי שהתעכבתי בבית קצת , רק אחרי איזה 15 עד 20 דק'
היא שולחת לי הודעה , עזוב אל תצא כי "היום אני אבוא אלייך נלך ובטח תלך לישון מוקדם ואני אשתגע "
כתבתי לה אני כבר בדרך , אז היא עונה "אבל אמרתי לך אל תצא"
קיצר כמו שכתבתי מזלי שהספקתי רק להגיע לאוטו חח
כל כך הכעיס אותי !! אבל יותר מהכל ביאס אותי
כי זה מראה תכלס שלא נסתדר , אני בנאדם של בוקר מצידי להתעורר ב 7 בבוקר
והולך לישון יחסית מוקדם 22 או 23 .
והיא מצידה להתעורר באמצע היום 11 , 12 וללכת לישון ב 4 לפנות בוקר
אז כשהיא ערה אני ישן כשהיא ישנה אני ער.
נראה לי שהקטע של "אסור לישון באמצע שבוע אצלה" לא ממש קשור רק להורים
או אתמול אני מדבר איתה בדרך לעבודה , מספר לה משהו ואז שקט ..
שואל אותה "מאמי את על הקו" , היא כזה "כן אבל אין לי מה לענות"
כאילו רבאק הרגשתי כאילו אני נושא מונולוג בא אומר את מה שיש לי להגיד
בלי שום התיחסות מהצד השני.
סורי על החפירה , ממש ממש הייתי צריך לשחרר קצת לחצים להוציא את זה ממני