הוא חי חיים טובים וארוכים, אך כעת הוא זקן, חולה ומבולבל - כ"כ מבולבל,
שלמעשה, הוא לא זוכר את שמו. זהו הסיפור הקצר של בנימין מנשה בימיו
האחרונים.הסיפור של בנימין מנשה מתחיל במיטת בית החולים, בהמתנה מורטת עצבים
לתוצאות הבדיקה. הרופא נכנס לחדר, עם הבעה חמורת סבר על פניו.
"אני מצטער מר מנשה", מתחיל הרופא, "אבל יש לי שני הודעות רעות שאני צריך
לספר לך עליהם. הראשונה, נידבקת בסוג חדש של וירוס, שאנחנו קוראים לו
עכשיו "וירוס X". בדיקות שנעשו הוכיחו שהוירוס הזה הוא קטלני, אני מצטער
להודיעך, אך נשארה לך פחות משנה לחיות."
בנימין מנשה נאנח למשמע החדשות, הרופא השהה את דיברו אך ממשיך.
"ההודע המצערת השניה שעליה אני צריך לספר לך היא, שבחדר 319 נמצא אדם
הנדבק גם הוא בוירוס חדש, אותו אנחנו מכנים "וירוס Y". מבדיקות ראשונות
שערכנו אנו למדים שישנו קשר בין "וירוס Y" ל"וירוס X", הקשר הזה בא לידי
ביטוי ע"י כך ש"וירוס Y" גורם לכל ורק מי שחולה ב"וירוס X" סבל רב וחוסר
נוחות, אשר מתגבר עם הזמן. איננו מבינים עדיין את הקשר בין שני סוגי
הוירוסים, אך השורה התחתונה היא כזאת: כל עוד החולה בחדר 319 חי, אתה
תסבול יותר ויותר, עד שבסופו של דבר תמות בעצב רב."
הרופא מפסיק שוב את הסברו, כשהוא ממשיך הוא מדבר בלחש.
"ישנה פיסת מידע קטנה מעודדת בכל הסיפור, אתה יודע מר מנשה אתה מזכיר לי
את סבי, שנפטר לאחרונה לאחר סבל ארוך ומתמשך ומוות מצער. בגלל זה, אני
מתכוון לעשות משהו שנוגד את החוקרים של בית החולים ואת עקרונות משרד
הבריאות. באם תסכים, אתן לחולה בחדר 319 שילוב קטלני של מנת-יתר של
תרופות וזריקות. החולה בחדר 319 לא ירגיש דבר ולא יסבול, הוא ירדם ובשקט
יעבור לעולם הבא. עם מותו תחדול פעילותו של "וירוס Y", שימנע ממך את הסבל
הרב שממתין לך בעתיד. איני יכול להציל את חייך מר בנימין מנשה, אך אני
יכול למנוע ממך את הסבל העתיד לבוא, זו מתנתי אליך.
מר בנימין מנשה קפא שד, גם לנוכח משמע ההודעה המצערת על מחלתו וגם לנוכח
ההצעה הבלתי מוסרית שהוצעה לו. מר מנשה רוצה למנוע כל סבל עבורו, אך הוא
מחשיב עצמו לאדם מוסרי, לכן הוא אינו אוהב את ההצעה של גרימת מוות לאדם
חף מפשע. בחיפושו אחר דברי חוכמה שיביאו לו פתרון בנושא, הוא נזכר בשיעור
בנושא מבוא אתיקה שלקח לפני שנים רבות.
"למרות שזכרוני בוגד בי, אני מצליח לזכור סיטואציה דומה שגורמת לליקחת
חייו של אדם על חשבון האחר" מתחיל בנימין מנשה לספר לעצמו "הזכות להגנה
עצמית מאפשרת לך להרוג, כמובן, אבל אני מניח שהמקרה שלי אינו המקרה של
הגנה עצמית. במובן אחד החולה השני אינו מאיים על חיי, בקרוב אמות אם
אסכים להצעת הרופא ואם לאו - העובדה שהחולה המסכן ימות לא תציל את חיי."
"אך אני נזכר בדבריו של הפרופסור שלי לגבי פרופורציה" ממשיך מר בנימין
"אחד יכול לגרום לפציעה של האחר במידה מסוימת, אך לא באופן חמור הרבה
יותר מאשר במקרה ולא הייתה נגרמת הפציעה, מוות לא נראה הרבה יותר גרוע
מסבל מתמשך ומתגבר. אז אולי אני יכול יכול לקבל את ההצעה של הרופא אחרי
הכל"
"ברור שאין פה מקרה של הגנה עצמית, כ"כ הידוע לי החולה בחדר 319 ללא שום
ספק חף מפשע בכל הסיפור הזה, הוא לא רוצה לפגוע בי, לא מגיע לו להיהרג"
"אך אני נזכר במקרה של 'כנר' מפורסם , שהיה אמור להופיע ולהראות שאדם
מסוים יכול להרוג אדם אחר, חף מפשע, על מנת למנוע סבל, איני זוכר במדויק
את פרטי המקרה, אך אני זוכר שהפרופוסור הסכים עם הסיטואציה."
"יופי, זה מה שאני אעשה, אם כך. המוסר מאפשר לי להרוג אדם אחר על מנת
למנוע את הסבל שלי, כך אעשה."
עצוב לקראת מותו הקרב, אך שמח בכך שימנע את סבלו ההולך ומתגבר, בנימין
מנשה מסמן לרופא שלו, מהנהן בראשו וקורץ. הרופא קורץ לו בחזרה, שולף מזרק
מהכיס ומזריק נוזל נקי לתוך העירוי של בנימין מנשה. בנימין מנשה מופתע,
אך סקרנותו מתחלפת מהר מאוד בתחושה כבדה של הרדמות. בעוד הרופא פותח את
הדלת ויוצא, בנימין מנשה מבחין בפעם הראשונה שמספר החדר בו הוא מאושפז
לאורך כל כך הרבה זמן הוא: 319.
כך מסתיים הסיפור . בסיפור הזה ישנו רק חולה אחד, מטופל אחד - בנימין
מנשה בחדר 319. הקשר בין "וירוס Y" ל"לוירוס X" הוא קשר של זהות (וירוס X
הוא וירוס Y) - הקשר הזה העסיק הרבה פילוסופים בעבר. "וירוס Y" באמת
מכאיב אך ורק ולכל מי שנדבק ב"וירוס X". הריגת מטופל בחדר 319 באמת תציל
את בנימין משה מסבל עתידי.
בקצרה, הרופא בסיפור שלנו לא שיקר, למרות שלא סיפר את כל האמת.
ישנם 2 דברים שניתן ללמוד מהסיפור הזה:
1. התנייה: אם אתם מקבלים את ההחלטה המוסרית של בנימין מנשה בהריגת החולה
בחדר 319, אתם גם מסכימים להמתת חסד. אחרי הכל, הריגתו של מטופל 319 ע"י
בנימין מנשה מוצדקת מוסרית אם ורק אם בנימין מנשה מסכים להרוג
את עצמו, שהרי מטופל 319 זה הוא עצמו. לכן, המתת חסד מוצדקת באופן מוסרי
אם הריגתו של מטופל 319 ע"י בנימין מנשה מוצדקת באופן מוסרי. אך חלק
יגידו שזהו "אם" גדול, מכיוון שבעוד הריגה של תוקפן לצורך הגנה עצמית הוא
דבר מוסרי, הריגה של אדם לא תוקפן לצורך הגנה עצמית שנויה במחלוקת.
2. הסכמנו שהריגתו של מטופל 319 ע"י בנימין מנשה מוצדקת מוסרית, על רקע
של הגנה עצמית (בעצם קיומו של חולה 319 פוגעת בבנימין זאב). לכן, שוב,
מכיוון שהריגתו של מטופל 319 ע"י בנימין מנשה מוצדקת מוסרית בגלל הגנה
עצמית, הוא יכול גם להרוג את עצמו באותה טענה (שהרי בנימין מנשה הוא חולה
319).
לכן אסכם ואומר את דעתי: הזכות להמתת חסד שמורה למטופלים סופניים, מתוקף
הגנה-עצמית (החולה מגן על פגיעה בעצמו מפני עצמו).
מה דעתכם?
מקורות להשראה לתוכן הסיפור:
1. “Abortion and the Concept of a Person,” Canadian Journal of Philosophy 5 (1975)
2. “A Defense of Abortion,” Philosophy and Public Affairs 1 (1971)
3. "יחסות ותוקפנות פסיכותית: השוואה בתואריית הקרמינלוגיה והחוק", ישראל ' סקירה מס' 8 (1973)
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
