1. מצד המשפחה - זה הפוך - המשפחה שלה יחסית קרה ואני מרגיש שלא כל כך אוהבת אותי
בין אם זה מנטליות ובין אם זה סוג של הגנה על הילדה שלהם (אני טס עוד חצי שנה ללמוד בחו"ל לכמה שנים טובות וסביר להניח שזה יגמר)
והמשפחה שלי מאוד מאוד מאוד חמה ומחבקת ומרוקאית חחח
וגם לי לא נח להיות אצלה ואני כמעט ולא מגיע אליה
וזה מאוד מפריע לה אבל אני משתדל לעשות את המאמצים אין מה לעשות.

2. לגבי הטראומה - הכרתי את חברה שלי כשבדיוק חבר שלה בגד בה והם נפרדו
ואני קיבלתי את כל הריקושטים מה שנקרא
תשמע אני לא יכול להגיד לך יותר מדי, זה תלוי המון בך ובה בנפרד
וכמובן שגם בכם ביחד

אתה מצד אחד צריך לתת לה את התמיכה
אבל מצד שני אתה לא יויו והיא צריכה להבין את זה
שהיא לא יכולה כל שני וחמישי לשנות מצב רוח
זה משהו שאני אמרתי לחברה שלי גם כשהיא היתה בסרטים שהיו לה
הייתי שם בשביל לתמוך בה אם היא היתה בשביזה או כאלה
אבל אני לא יכולתי שהיא תלך צעד קדימה ו2 אחורה ויום אחד הכל טוב
ויום אחר פתאום היא מרוחקת ולא חייבת לי כלום

והאמת שהקשר הזה באמת שאין לי מושג איך הוא שרד כי אכלתי הרבה חצץ בשביל להיות איתה
וברוב הקשרים האלה או שהגבר חותך כי נמאס לו או שהאישה חותכת כי הגבר יותר מדי פאפי שלה וזה נמאס לה ונעשה חסר עניין והוא הופך לריבאאונד

בכל מקרה תנסה למצוא את האיזון - תן לה את הספייס ותנסה להבין אותה
ומצד שני אל תכנע ל"קריזות" שפתאום נופלות עליה
אתה לא צריך לקבל את הריקושטים אתה צריך להיות הכתף התומכת!

תזכור את זה אחי

לקחו לי משהו כמו חודשיים וחצי-3 של מרורים עד ש"נעשינו חברים"
ועוד איזה חודש עד שהעניינים התייצבו