ואולי אתה צריך להחליף שוב פסיכולוג..
גם אחותי הולכת קבוע לפסיכולוגית..
הסוד הוא שצריך לבחור אחד שמתאים לך, יש כאלה שסתם מחפשים לשבת עם מישהו
שמכיר אותם טוב, יודע איך הם מסתכלים על העולם, ומבין אותם...
ויש כאלה, במיוחד כאלה עם בעיה ספציפית, שצרכים מישהו שחותר למצוא את המקור
מישהו שלא סתם יעביר את הזמן, אלא יתן עבודה..אני אישית לא מאמין בפסיכולוגים מהסיבה הפשוטה שאם יש לך בעיה, הם עוזרים
לך לטפל בה ולא מטפלים בה בעצמם. אם תהיה 100% כנה עם עצמך, תבקר את עצמך
על כל דבר שאתה עושה, אתה תגיע לאותם מסקנות / תובנות לבד וזה יהיה יותר אפקטיבי לעצמך.
בכתבה שהבאת מדובר על תופעה פסיכו' אצל ילדים בני שנה וחצי-שנתיים.
זה כנראה לא מה שיש לך.
קשה להיפתח באמת לאנשים חדשים. אבל זה לא אומר שאתה לא צריך לנסות.
בתחילת קשר, אתה מציג את עצמך איך שאתה רוצה ורוב האנשים לא באמת נפתחים על ההתחלה..
תנסה, ואם יבוא לך תפתח ואם לא אז לא.
בכל מקרה אין לך מה להתייאש, תמיד יש לאן לשאוף.. תמיד יש מה לראות..
הרבה פעמים אנשים מדוכאים בגלל שהם לא עומדים בנורמות החברתיות של האנשים מהסביבה שלהם.. אין להם חברה, או עבודה, או מטרה בחיים..
זה הכל שטויות. תעשה מה שכיף לך, כל אחד נולד עם ארגז כלים אחר בחיים..
יש כאלה שמכיתה א' הם המגניבים של הכיתה ויש כאלה שגם בגיל 35 עוד לא מצאו את הביטחון העצמי שלהם.
אם תשתף, אולי תמצא פה עוד אנשים במצבים דומים, לפעמים לדבר עם בנאדם במצב כמו שלך- פותח לך דרכי מחשבה חדשות, טובות.. תנסה.. אתה אנונימי כאן..
אני לא חושב שאני פסיכולוג או משהו, אני רק כותב מה שהייתי אומר לאחד מהחברים שלי אם הוא היה מספר לי על דבר כזה. "עצה חברותית".