אחד הרבנים שהלכתי אליו , אמר לי שהיא יכולה להתגייר ואין שום בעיה, אפילו אמר לי להפך עדיף לך, ככה תלמד עוד שפות, תבקש ממנה שתלמד אותך.

הבעיה שהגויה רצתה להתגייר אחרי שעשיתי לה שיחה על זה, ואני פשוט נמנעתי מלתת לה לעשות את זה, כי עדיין הרגשתי שזה לא תקין, ושהתגיירות זה עדיין לא 100 אחוז, יכול להיות שאני שרוט ואני טועה ואני מפספס את ה-אחת ויכול להיות שלא.

ולא יודע לגבי הגיל אחי, אם לא הייתי קליל וצוחק כל פעם שיש דיבור על חתונה, אז הייתי נשאר רווק לכל החיים.

לא רואה סיבה לדבר על חתונה בחודשים הראשונים של הקשר, באמת שאני לא רואה סיבה.

משם הדרך רק למעלה, החושים מתחדדים, ההבנה האהבה והנתינה.

ומי שלא משדרת באותו גל, לא צריכה להיות לצידי.

אני יודע איזה "סבל" כביכול הן עוברות בתהליך גיור הזה.

צריכים לרצות את זה, ואני מרגיש, יותר נכון הרגשתי, שאני אדחק אותה לפינה והיא תעשה את זה בכח ולא מרצון.
וזה לא תהליך של יום יומיים...

אם היא גם ככה הייתה רוצה להתגייר המצב שונה.

מישהי שאני מכיר הכירה בחור משוויץ בפייסבוק שכבר תכנן פחות או יותר להתגייר.. (אוהב ישראל כזה) ואוטוטו הם הולכים להתחתן.
התהליך אגב לקח לפחות שנה או יותר אם אני לא טועה.

וזה לא ממש פשוט, הופכים אותן מהיסוד תאמין לי.

יצאתי עם מישהי שמסתבר שהייתה נערת ליווי בדובאי במיאמי ובכל העולם, דוברת רק אנגלית, רצתה להתגייר, אני לא הצלחתי לחבר את כל הנקודות, עד שהתחלתי להכיר אותה ולהבין מה עבר עליה בחיים האלה, אמרתי תודה רבה שלום שלום .

היום אחרי חצי שנה, ראיתי תמונות שלה בפייס אחרי שהתגיירה, התחתנה עם בחור שלא מבייש דתי מ 100 שערים בלבוש.
היא עם כיסוי ראש ופאה, ואני מדבר עם בחורה עם שיער בלונדיני עד החריץ, סיליקון בגימור F אם לא יותר.

שינתה את השם כמובן, ואוקצור סחטיין עליה.

עברה באמת תהליך של גיור, הרגישה מחולחלת מכל כיוון כבר ואני מבין אותה.

בעיני זה באמת חשוך, אבל לדעתי אם אתה באמת אוהב מישהי גם ההורים שלך יקבלו אותה, וזה לא יפריד בינכם (בינך ובין ההורים), אם על זה תיכנסו לריב אז זה הזוי בעיני.

גם אני קיבלתי את זה פתאום בבום , והכל מדעות קדומות אין לי ספק.

אבל לך תשנה את העולם של ההורים בגיל שלהם ואחרי כל מה שהם עברו וגידלו אותי עד הלום, אי אפשר להילחם בהם בשביל האהבה שלי.

אפשר לנסות להסביר, אבל אם העקשנות הופכת למשבר משפחתי, זה כבר לא שווה את זה.
שום דבר לא שווה את זה.

אבל זה אני, כשאגדל ילדים משלי אני אוכל לעשות מה שאני רוצה ולשאת בתוצאות.

אני בטוח שאני אמצא את עצמי מרוצה בארץ, רק צריך להתחזק ולקבל את התשובות הנכונות.

אבל יפה יפה שאתה נותן כבוד ככה לסבא וסבתא לפני הנושא של השואה.

אני מאמין שלא הייתי עיוור, פשוט לאורך כל ה 7 שנים לא הרגשתי שזאת האמת עם כמה שזה עצוב.

וכמובן שהיו פרידות בדרך והיו חברות, ואיכשהו רק ההרגל תמיד החזיר אותי.

העיקר שמכל הדברים האלה אנחנו רק לומדים ומתחשלים .

אבל כן, לגבי ילדים זה בכלל חשוב הנושא של הגיור..

אנחנו עדין לא יודעים , כשיגיע הזמן נברר מה הולך עם זה.
העניין שכנראה זה יהיה איפה שאנחנו נהיה.

וכן אתה צודק ב 100 אחוז , ב1000 אחוז.

אבל גם מהדתייה למדתי, כנראה נשלחה מלמעלה להראות לי את הכיוון

שוחררה לדרכה הבחורה, לקחתי פסק זמן , הבנתי שאני משקר לעצמי, המילים שלך גם חיזקו את המחשבה הזאת

ותכלס? היא לא עשתה לי את המוות, היא לא עשתה משהו רע , היא פשוט לא עשתה לי כלום.

אני הייתי שם באמת בשביל ללמוד מכל היבט אפשרי, ועל הדרך אם אפשר קצת לכייף בין לבין, למה לא...

את הרגש באמת אי אפשר לשקר אין עוררין על כך .

מה שכן, הדרך של המסורת צריכה להישאר לא משנה מה, בתור בן אדם, לא משנה לאן אפנה
דרך הדת תמיד תישאר בי, ואמשיך לדבוק בזה, עד רמת חיים תקינה.
כי צדיקים אין בעולם הזה, בוודאות , אנשים טובים יש