זה באמת שינוי חברתי מרחיק לכת. מה שקורה הוא שגיל ההתבגרות הולך ומתארך, משום שזמן הלימודים וההכנה לרכישת מקצוע עם פוטנציאל בשוק תחרותי נעשה הרבה יותר ארוך, והילדים נותרים תלויים בהורים. עכשיו, כל עוד זה הוביל לעצמאות - לגיטימי. אבל אנחנו רואים תופעה מתגברת שבה הילד הולך לעשות תואר ראשון, ומחפש ללמוד מה שבדיוק מתאים לו, ואז הוא מתחיל להתברבר, או בוחר בתחום אזוטרי שאין לו שום פוטנציאל השתכרות, ואנחנו מקבלים צעיר בן 28 שמתגורר בבית ולא יודע לעשות שום דבר עם עצמו. זה תהליך באמת עכשווי, לא היה כדבר הזה. התפיסה שכל אחד צריך למצוא בדיוק מה שמתאים לו היא חדשה.
(...)
תאר לי איך נראה פרופיל כללי של משפחה שמייצגת את תופעת התלות התובענית.

הצורה הנפוצה ביותר היא צעיר שממשיך להתגורר בבית ההורים. יש לו מבצר מוחלט בתוך הבית, שזה חדרו, שם הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ואין זכות לתבוע ממנו שום דבר. החדר הזה הופך למקלט נגד החיים, וההורים מוסיפים שמן למדורה בכך שהם מאפשרים אותו. הצעיר מצוי בתהליך של חיפוש, כי הוא עדיין לא מצא בדיוק את מה שמתאים לו, או שניסה דבר או שניים ונכשל. אז החיפוש מנציח את עצמו, ובשלב מסוים הופך להיות תירוץ של חיפוש. אף אחד כבר לא מאמין שהוא באמת מחפש. להפך, מתחננים אליו שיחפש. אולי תיקח קורס במשהו. אולי תיפגש עם החבר הזה והזה שמחפש עובד. זאת תופעה מאוד נפוצה. המקלט שההורים נותנים לצעיר הופך למקלט מנוון, וככל שהוא חוסה בו יותר זמן, כך הוא מאבד עוד ועוד מיכולות ההתמודדות שלו.

איפה עובר הקו? אם זה מישהו שגר מחוץ לבית ואפילו הקים משפחה, אבל הוא תלוי כלכלית בהוריו, זה גם נחשב תלות תובענית?

אם הוא לא עובד למחייתו ולא מסוגל לקיים את עצמו, אנחנו רואים גם בזה מקרה של תמיכה הורית שמנוונת את הילדים. יש מקרים שבהם הצעירים מתגוררים בדירות שההורים קנו להם וממשיכים לקבל שירותים ותמיכה כספית, כך שמגורים בבית הם לא האינדיקציה היחידה.
(...)
איך אפשר להעביר לילד את המסר הברור שמצפים ממנו להיות עצמאי?

הרבה הורים אומרים: "אני לא מצליח לשכנע אותו. אני מסביר לו, אבל הוא לא משתכנע". התשובה שלי היא כמובן שאי אפשר לשכנע את הילד. הוא לא ישתכנע. ההורים יכולים רק להכריז על עמדתם. "הגענו למסקנה שלא נשלם יותר על כך וכך, משום שאין לנו כסף, או משום שאנחנו חושבים שזה לא לטובתך".

זה תמיד רק ילד אחד במשפחה?

לא. יש משפחות שבהן יש שלושה ילדים תלויים, שכולם מתנוונים זה לצד זה, כל אחד בסגנונו.

בוודאי יש קשר ישיר בין המצב הכלכלי ובין ריבוי המקרים הללו.

כמובן. מחירי הדיור כל כך גבוהים, אחוז הילדים שגרים בבית עולה, ומן הסתם אצל ילד שנמצא בבית ומקבל את כל התנאים, הסיכוי לתלות גדול יותר.

ילדים כאלה גם לא לוקחים חלק בחובות הבית.

כן. זה האלמנט התובעני. תפיסה של "מגיע לי". אנחנו תמיד שואלים את ההורים אילו זכויות הצעיר מקבל, והם אומרים, "לא, שום דבר". אבל כשאנחנו בודקים זה פשוט לא ייאמן. אינספור שירותים.

מה למשל?

שירותים כלכליים, כמובן. כסף לבגדים, לבילויים, לגדג'טים. מובן מאליו שהילד מקבל אוטו, תיקונים ודלק. היה לנו ילד שתקף את אמו כי מכל הדלק היה ריק בבוקר. שירותים ביתיים כמו כביסה, ניקיון, בישול, קניות, אפילו טיפול בחיות המחמד של הצעיר. בנוסף, ההורים פשוט מסדרים דברים בשביל הצעיר. כל העניינים עם השלטונות והחוק, ביורוקרטיות, אפילו ראיונות עבודה ויחסים חברתיים. הפחתת השירותים חיונית. כל עוד הם לא יופחתו, לצעיר אין תקווה. חשוב מאוד להבין את זה. זה תהליך מאוד משמעותי, כי הוא מוביל להחרפה של הסימפטומים, אבל ההורים חייבים ללמוד לעמוד בחיכוכים הללו. גם אם זה מגיע לאיומים אובדניים.
(...)
אני חושב שזה דור מאוד נהנתן. רואים את זה בבירור. דגש חזק על צריכה, חומרנות. אלה שינויים של מערכת הערכים בעולם שנעשה צרכני וקפיטליסטי, אנחנו רואים את זה יום־יום, שעה־שעה.

זה מכה עולמית וזה רלוונטי לישראל לא פחות.
אנשים הולכים ללמוד ואז אחרי התואר קולטים שלא בא להם לעבוד בתחום הזה, הולכים ושורפים את הזמן שלהם בעבודות חסרות עתיד, ותמיד יש תירוצים למה להשאר לגור עם ההורים.

אני חסר השכלה, אין לי בגרות, אין לי תואר, יום יום אני פותח את העיתון וקורא שאנגליה חצי מבני ה16-24 מובטלים, ועדיין, אני מקבל הענות מטורפת לקורות חיי ואני בקלות יכול למצוא עבודה שמשלמת לי סביר, וגר ללא ההורים שלי וטס לחופשות, ואוכל טוב ומה לא.

ואין בכלל מקום להגיד "אתה גר באנגליה לא חוכמה",אני פוגש אנשיםב מצב הזה באנגליה על בסיס קבוע, אנשים נשארים לגור עם ההורים כי כולם רוצים תואר וישר משכורת של 10 אלף שקל בחודש, אבל בפועל הם חסרי נסיון ושוק העבודה מוצף בתארים.