קרובת משפחה שלי, אחלה בחורה, מעריכה אותי והכל, כל דבר שיש לה ייעוץ תמיד פונה אליי ראשונה והכל סבבה... אבל מה הבעיה? שכשאנחנו מדברים על משהו שהיא לא התכוונה מראש לשאול את דעתי, ואם אני מזהה שהיא טועה, או הטעו אותה או אפילו עבדו עליה, קשה לי להתאפק ולא להגיד לה על זה, מהסיבה שכאתה מעריך או אוהב ודואג לבן אדם, אתה תגיד לו את מה שטוב עבורו נכון?אבל הצרה היא שלא כולם מבינים את זה כנראה, כיי במקרים כאלה שהיא לא רצתה לשמוע עצה או דיעה, היא תמיד מתווכחת וחושבת שהיא צודקת, בד"כ אני אדם רגוע שלא מרים את הקול ודואג לא לצאת מהכלים, אבל בוויכוח האחרון היא פשוט העלתה לי את הסעיף... וזה מטריף אותי שאנשים לא מבינים שתעשה הכל לטובתם כי אכפת לך מהם גם אם זה אומר לנסות להראות להם את הטעות מזווית אחרת... אבל לא, כנראה שזה לא תמיד עובד כשהאדם בטוח שהוא צודק.
להפך, גיליתי היום שהיא עוד הלכה הביתה ואמרה לאחותה שאני נודניק 
מסתבר שלייחל לטובתם של יקיריך יכול להחשב כ"נודניק" כשאנשים לא רוצים לקבל עצה או דיעה שהם לא רוצים לשמוע... כמה נוח... לא מבין אנשים כאלה...
תיד הייתי פתוח לקבל ביקורת גם לטובה וגם לרעה, בטח שמאנשים שקרובים אליי, לא מבין את אלה שמתלהמים... רק מוריד את החשק לעשות משהו בשביל מישהו שלא יודע להעריך זאת... וזה לא הפעם הראשונה איתה...
מה אתכם? כשאתם רואים שאין עם מי לדבר אתם מוותרים או עדיין מתאמצים בשביל אדם שאכפת לכם ממנו?
“I love my haters, they rage and rage and all they do is spreading my word”
― J.Y
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
