ערכתי לאחרונה בתאריך 25.08.14 בשעה 08:54 בברכה, 1337Swat
כתבתי פה לפני מס' חודשים על זוגיות שאני נמצא בה.שיש כל מיני פערים וכדומה...
מאותו זמן אנחנו יחד יציב, אני מחזק את עצמי ורק לעצמי כמובן, אין ספק שיש אחוז קטן שאני יודע שבזכות זה אני יכול להמשיך להיות איתה.
אני אוהב אותה וממש מאושר איתה, ברור לי שאני צריך לקחת בחשבון הרבה מאוד דברים ואני עושה את זה.
לפעמים אני אומר לעצמי שזה מעצבן שיש לי יותר מדי מחשבות, מה יהיה, האם זה נכון, מה עושים...?
כאילו יש לי חוסר זרימה או שאני יותר מדי עוסק בנושא הזה, הוא חשוב, זה ברור! אבל כאילו כולי נמצא בזה, הראש, הלב, הרגשות וכל דבר שקשור בגוף האדם :\...
אני עתיד לפגוש את ההורים שלה, בזמן הקרוב כמובן ומן הסתם הם הורים יותר שומרים מההורים שלי, במובן של לא לחפור על יתר המידה ולהוציא לי את המיץ בכל נושא הדת, לא מדובר בהורים חרידים, אלא דתיים לאומיים לייט...
כאילו יש לי זמנים שאני הכי בבאסה בעולם, שאתה כאילו מתייעץ עם כל העולם ואישתו ומנסה להבין איפה אתה נמצא, ופתאום בשניה, אתה מבין שזה הדבר הכי טוב שקרה לך...
בקיצור לא קל :|
לדעת שלגור ביחד, רק אחרי החתונה.
חו"ל? חופשה? צימר? רק אחרי החתונה.
יחסי מין, רק אחרי החתונה (יש אינטימיות, שלא תבינו לא נכון...).
- כאילו אני "תקוע" במקום כזה :|
הפחד המפגר הזה של לאבד אדם שאתה כלכך אוהב ומבין מה יש לך ביד, מבחינת הכל שזה מטורף, באמת שאין דברים כאלה.
אין דרך פלא להבין ולדעת.