אם חששתם שילדכם יגדלו בלי לקשט ווקמן ושהידע הקריטי על מדוע הקלטת זקוקה לעיפרון יימנע מהם, אתם יכולים לנשום לרווחה. המגזינים הכריזו, האפליקציות התיישרו, פסקולי סרטים הוליוודיים ואלבומים חדשים של להקות שוליים יוצאים על קסטות גם בימינו, ויש גם פאב בירושלים על שמה. הרטרו שזורק אותנו באחת לבוידעם לא מפסיק להפתיע.
(...)
פני ברסימנטוב, שהקימה את הבלוג "קסטה" בשנת 2006, וחגי מרום מהוצאת הספרים הנוסטלגיים "מרום תרבות ישראלית" מרכזים בשנים האחרונות חומרים לפרויקט "הקסטה", ספר שיעסוק בחשיבות הקסטות בתרבות הישראלית. ברסימנטוב היא חוקרת ומרצה על תרבות ה-makers, הדפסת תלת ממד ועל קסטות הטייפ בעידן הדיגיטלי. היא חברה למרום כדי לאסוף קלטות מעניינות שנשמרו בחורים שונים בארץ.

"אין דבר כזה שאנשים פשוט נותנים לנו את מזוודת הקסטות שלהם", היא מספרת. "הם תמיד שופכים המון סיפורים. קסטות לוחצות להם על איזשהו כפתור. הקסטות באות תמיד עם סיפורים וחוויות, על אקסים ואקסיות. סיפורים דומים, הם התחילו עם מישהי בעזרת אוסף שירים, או זרקו את החבר עם אוסף שירי פרידה. הם תמיד הכינו קסטות למסעות לחו"ל, ולכל שיר יש משמעות. לא תקבלי את זה בדיסק בחיים. קסטה זאת שריטה. ומי ששמר אותן עד היום, עשה את זה ממניע רגשי. היתר אומרים בקלילות שהיו להם הרבה והם זרקו הכל. האספנים הפנאטיים נפגשים אתנו בפינות חשוכות, תחנות דלק, והם מאוד פדנטיים על שמירת הסדר של הקסטות במזוודה, כי יש לו היגיון מבחינתם, מי שטרח לשמור – יש לזה סיבות".

כחלק מהתחקיר נפגשו השניים עם אהוד בנאי, לאחר כתבה ששודרה בטלויזיה ובה סיפר על הקסטות הרבות שהקליט בהופעות. הם מצאו המון סקיצות ומאסטרים, תוכניות רדיו, קלטות של מוזיקה מזרחית ומוזיקה פרסית. הם גילו גם קסטה של להקת השוליים "ישראל" שעוצבה בספריי בעבודת יד. ברסימנטוב דאגה להעלות את השמע לבלוג כדי להיטיב גם עם מי שאין לו ווקמן.

לכתבה המלאה: http://www.haaretz.co.il/gallery/music/1.2532206