אני שירתתי בכפיר שש שנים סיימתי שם כמ"פ באחד הגדודים, הרגשתי שירות משמעותי אבל הרגשתי שמיציתי את עצמי.
האם לא פחדתי בהתחלה מקרבי?
שבועיים ראשונים כל ערב הייתי בדיכאון וואלה הרבה פעמים דמעות בעיניים, ניהלתי עם עצמי יומן כי לא יכלתי לצאת לכאורה "בכיין" ליד החיילים(זה היה שבועיים של טרום טירונות שאתה עדיין לא יודע איזה גדוד תהיה) .
אבא שלי מכיר אותי הכי טוב בעולם, אמר לי בפלאפון שאין לי מה לדאוג ובמקרה הצורך יוציא אותי לקרייה(אין לו באמת יכולות לעשות את זה) .
הייתי בבאח וראיתי מחזור באימון מתקדם כלומר חזור מעליי, לא התביישתי ושאלתי אותם האם אין בהם את התחושה הזאת למות וכל זה ,הם אמרו שזה יעבור לי עם הזמן,ודווקא לקחו את דבריי בהבנה.שאתה מקבל נשק אתה יורה חמישה כדורים כדי להבין מה זה נשק, ולהוריד ממך פחד ,אני זוכר שפשוט עצמתי עיניים ויריתי וכולי חרדות.
לכאורה יש התאקלמות ואם רואים שאתה לא מתאים מוציאים אותך מקרבי,אם הם חושבים לא אם אתה חושב, אבל אני שהתאמנתי ביחידה לקראת גיוס ובאמת עשיתי גיבושים והיה בי רצון לתרום - תפסתי את עצמי וחשבתי איך אני מתנהג בצורה כזאת?
אחרי שבועיים חילקו אותנו לגדודים,הגעתי לגדוד נחשון ומשם זה סיפור אהבה. כבר בשיחה הראשונה עם המ"מ אמרתי לו שאני היה קצין , ולשם כיוונתי היה קשה, זה לא צחוק בייחוד שבטווח היה את מלחמת לבנון השנייה ועדיין המחשבות על ההרוגים שם שאני שומר על המחנה לא עזבו אותי.
אבל לאט לאט המחשבות האלו עוזבות אותך, אתה מתרגל הצבא עושה תהליך לפעמים איטי ולפעמים מהיר מאזרח ללוחם, וכבר בעפרת יצוקה ואיוש וגם בצפון הן בתור מ"פ או חייל אתה לא חושב על הפחד למות כמשהו בשיגרה, אולי זה הכחשה אולי כי אין זמן לחשוב על זה.
בתור מפקד תמיד ציינתי תמיד חיילים שלי את הסיפור שלי כי לפעמים אנשים נשברים סתם, אני חושב שהשירות מוסיף ערך לחיים שלא ניתן לקנות אותו בכסף, עד היום אני מקבל הודעות מדי פעם מאנשים שהיו חיילים שלי שבאו עם התנהגות ועבר שלא היה משאיר להם סיכוי לחיים נורמליים ועכשיו הם חזרו לנורמה לומדים מקצועות שלא חלמו עליהם,ומשרתים בעבודות בכירות.
המחשבה לפעמים חוזרת שאתה מקרה קיצון, אבל לרוב יש לידך חיילים ותמיד הרגשתי מוגן . זאת הרגשה טבעית אל חשש היא תעבור לך .
דווקא ראוי לציין שבמילואים בצוק איתן ההרגשה הזאת חזרה כי פתאום שאתה בא מהאזרחות אתה מרגיש יותר אחריות, יש לך חיילים תותחים ובוגרים נשואים עם ילדים הם יודעים דבר או שניים על החיים.
אני ממליץ לך ללכת לכפיר , זה כבר לא כמו בעבר הם משרתים בצפון דרום ואיוש, סגרו שם גדוד אחד כדי לפנות מקום ומשאבים לגדסר, מאחל לך בהצלחה .
@AvivOz@
צ'וקי נהרג בטרם עת , בג'ונגלים
בבוליביה.