אהלן.

שמי ג׳, בשבילכם אהיה ״500נשים״.

תחילה, אספר קצת על עצמי:
אני רווק תל אביבי בן כ- 30.
על פניו, נראה כי יש לי את כל הנתונים של גבר ׳מצליח׳:
לעניות דעתי - אני נראה טוב מהממוצע, גובהי 1.80+ ואני מתאמן מדי יום בחדר כושר.
אני יוצא יחידה קרבית יחסית מובחרת. בסדיר וכן במילואים שירתתי בחזית כל מלחמות ומבצעי ישראל שהיו בשנים האחרונות:
לבנון השנייה, עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן.
אני איש הייטק, עוסק בתוכנה וסאטראטפים מאז שאני זוכר את עצמי - ועובד קשה מאוד למחייתי:
עזרתי להרים מאפס מספר מיזמים וחברות שקמו לתחייה כאן בארץ הקודש - בדם, יזע, בדמעות ובאהבה גדולה.
מזה מספר שנים שאני גר באיזור המרכז:
בתחילת הדרך גרתי עם שותפים. בשנים האחרונות, אני שוכר דירה יפה ליד הים בתל אביב.

אתחיל בוידוי ראשון:
הקשר האחרון שהצלחתי ליזום עם בחורה היה לפני כ- 6 שנים.
התחלתי עם בחורה מהממת ביופיה בפייסבוק וזה צלח.
היא הייתה גדולה ממני ב-15 שנים. גרושה, אמא לילד.
במשך כשנה ניסינו את מזלנו יחד.
אני הייתי צעיר ונסער, לה היו חיים קצת אחרים. זה היה מועד לכישלון.
לפניה, גם אחריה, לא הצלחתי להרים שום קשר אמיתי.

במשך 5 השנים שעברו מאז האקסית התחלתי עם מאות בחורות.
ייתכן וזה הגיע גם למניין של אלפים.
אני פייטר לא קטן. אני לוחם, אינני וותרן.
הצלחתי להשיג כל דבר שרק רציתי בחיים האלה, רק בזכות העובדה שנפלתי אינסוף פעמים,
ומהנפילות האלה קמתי על הרגליים מחדש והסתערתי בכל הכח על היעד הבא.
ניסיתי את מזלי בכל מישור בו רק יכלתי,
וניסיתי לשפר את סיכויי בכל הזדמנות שרק נראתה לי הגיונית:
החלפתי מקומות עבודה, החלפתי מעגלים חברתיים, החלפתי מקומות מגורים, ניסיתי ברשתות חברתיות, ניסיתי במציאות במקומות שונים ומגוונים,
נרשמתי לאתרי דייטינג, שילמתי לאתרי דייטינג. ביליתי קבוע אפילו ב-shaker, למי שזוכר.
כלום לא צלח.

את הדיון הבא החלטתי להרים בעיקבות זעקה גדולה שאני שומע לאחרונה רק בחדרי חדרים,
אך אותה - אף אחד לא מעז לצעוק מחוץ להם.
החלטתי לשים לזה סוף.
אני שומע שוב ושוב על גברים מצליחים, שנראים טוב, מרוויחים טוב.
גברים - גברים אמיתיים, חברמנים, אוהבים לצחוק, לבלות, ללכת לים:
אתם יודעים. כאלה שעל פניו נראה כי הם יכולים להשיג כל דבר שרק ירצו. אך למרות זאת,
הם בודדים מאוד.
הם בדיוק באותה הסירה כמוני, אך הם לעולם לא יודו בכך -
בגלל שלדעתם - עצם ההודאה, או החשיפה, מורידה מערכם.

אז במשך שנים לא הלך לי והאשמתי רק את עצמי.
ניסיתי כל הזמן להשתפר, להתייעל. להשתנות.

אתם בטח שואלים את עצמכם - ״למה אתה עושה את זה?״
התשובה לכך די פשוטה:

א. כדי להבהיר לגברים אחרים שנמצאים באותה הסירה כי הם לא לבד.
זו הרגשה נוראית לדעת שאתה מצורע וכלום לא הולך לך: נדמה לך כי אתה היחידי בעולם שחי עם התחושה הזו. אתה לא לבד, פשוט האחרים מפחדים לדבר.
ב. כדי להבהיר שזה בסדר להגיד את האמת בקול רם.
הרשתות החברתיות מוצפות במקרים בהם נשים מאשימים את העם הגברי בהמון דברים זוועתיים. אני חלילה לא אומר לרגע שהם לא נכונים,
אני רק בא לשים את הדברים על דיוקם ולהבהיר שגם לנשים יש צד בסיפור הזה.
ג. לא באתי להאשים, רק לומר את האמת שלי ולספר על חוויות שעברתי.
ד. אם ירצה השם, אצליח בכך לשנות את הנורמה ולגרום לכך שגברים לא יצטרכו לחיות בתחושה שהם לא מצליחים בגלל שלא הולך להם עם נשים.
ראיתי גברים מבריקים שלא זכו להאדה מצד נשות ישראל. זה פגע להם מאוד באגו והציף אותם בתחושות קשות.
אני כאן כדי לומר להם (או לכם) בצורה חד משמעית - זה לווא דווקא אשמתכם.
ה. כדי לשנות סטטוס קוו
נשים צעירות תופסות מגברים בוגדניים, שקרנים, ״ציידים״, ״מחפשים״ - ועוד כל מיני מילים שהופכות לי את הקרביים כשאני מציין אותם.
לא כולנו כאלה, רוב החברים שלי עם אנשים טובי לב שלא פגעו בזבוב מימיהם וסך הכל מחפשים קשר. לא כולנו חארות, חלקנו רגישים ולוקחים מאוד ללב דברים שעושים לנו או אומרים. כל גבר שיגיד ההפך, מבחינתי הוא לא גבר אלא רובוט.

בדיון הבא אפרט על כל מאות הכישלונות שהיו לי בשנים האחרונות,
בדרך הקשה והזוועתית שעברתי כדי למצוא לי את האישה המיועדת: זו שתעמוד לצידי ושתהיה לי לעזר כנגדי, לצידה אשבור את הכוס והיא תוליד את ילדיי.
מכיוון שאני שונא ׳שיימינג׳ ואין לי כל כוונה לגרום השפלה ולו לבחורה אחת מביניהן:
לכל בחורה אדביק כינוי תאטרלי ואתאר את השתלשלות האירועים ביני ובינה, כאן בצורה כללית. לעולם לא אכתוב טקסטים מדוייקים.
על כל בחורה אכתוב תגובה נפרדת כאן באשכול זה, כדי שרצף התגובות שלכם יהיה ענייני לאותו המקרה הבודד.
מדי יום אוסיף כאן מקרה חדש, על בחורה אחרת שסרבה לצאת איתי (במקרה הטוב), או כמו שזה לרוב קורה -
סירבה בכלל לענות לי.
אני חוזר בשנית: המטרה היא לא להכות את עצמי, לא להוריד מערכי, לא להתלונן ולא לבכות. המטרה היא להוציא את האמת לאור.

אני אומר מראש:
1. אני אעריך מאוד כל תגובה וכל עצה שתנתן כאן. זה בסדר להגיב ולכתוב את דעתכם.
צאו מנקודת הנחה שלא תמיד אוכל להגיב לכם על הדברים שכתבתם, בעיקר משום שהמקרים האלה נגעו לליבי מאוד ונחרטו אצלי בלב בצורה קשה מאוד.
מבקש מראש סליחה לכל אלה שלא אוכל לתת להם יחס.
2. ברור לי לחלוטין שיגיעו לכאן גברים ויציינו שאין להם מושג על מה אני מדבר.
הם ישללו לחלוטין דעות שכתבתי ויאשימו אותי במקרים שקרו לי.
זה לא מרגש אותי במיוחד, אני מקבל כל דעה ודעה בשמחה רבה - ועומד בראש מורם אל מול האמת שלי.

ודבר ראשון זה כשאתה פוגש בנות חדשות אל תהיה עצמך
ניסית את זה מלא פעמים וזה לא עבד

דבר שני אתה לא נשמע נואש אלא מעבר לזה כאילו השלמת עם זה כעובדה

לדעתי תעשה חושבים עם עצמך מה לא בסדר,אישית (ואל תפגע ככה אני רואה את הדברים) אתה נאחז בכל המסביב ושוכח את העיקר,לא מעניין אף בחורה איכותית אם היית במגלן או בגבעתי או אם אתה עובד בגוגל או במספרה,הכל נתונים חיצוניים שיעבדו רק על הבחורות השטחיות שזה מה שמעניין אותן,מה שחשוב זה הבפנים-איך אתה מדבר ומציג את הדברים,אם אתה בנאדם טוב או לא,וכו וכו...
אני יכול לתת לך טיפ קטן שקיבלתי מבחורה שעזר לי מאד בתחום ונשמע כאילו זה ברור אבל מעט אם בכלל אנשים עושים את זה-וזה לתת מחמאה לבחורוצ גם אם אתה לא מעוניין בהן-למשל מישהי בעבודה שלך נראית טוב היום-תגיד לה -נטלי-את נראית טוב היום ;) וזהו בלי לעוף עליה בקטע של לעשות לה טוב לא בקטע של להתחיל איתה...

יש דימיון בלתי מוסבר בין האשכול שלך לאשכול הזה :

אנשים אפילו לא מבינים איך לא הולך
ואני מנסה את כל הגישות החל מהחנון עד המנייאק
כמובן אני עושה זאת בצורה המתאימה לבחורה

ברור שאני לא בדיכאון או משהו כזה
כי אחרת לא הייתי ממשיך לנסות להכיר אני לוקח את הכל כעוד ניסיון
והכל בצחוק

בא נגיד שאת כל התחום של הבושה והפחד איבדתי מזמן

אנשים לא מבינים איך לא הולך לי
כי רואים איך אני פונה לנשים והם נמשכות אלי
אני יודע להגיד את המילים הנכונות באותו הרגע
אבל משהו שקשור למזל קורה וזה לא ילך חחח

גם אני אני עובר את השלבים
1) מצב בכלל שמדברות איתי
2) מצב בו באמת יש משיכה
3) מצב שאם כבר יש משיכה אז היא נותנת את הטלפון
4) מצב בו אתם מדברים בטלפון ויש עניין
5) מצב בו אתם קובעים דייט
6) הדייט שהולך בסדר וגם יש משיכה
7) אחרי הדייט אתם מדברים וגם הבחורה רוצה להיפגש איתך

והשלבים האלה כלכך קשים
אני עושה דברים פסיכולוגיים שעובדים בהסתברות גבוהה
אני ממש לא סומך על המזל ולהיות אני כי אם אני נהיה אני וסומך על המזל 100 אחוז לא ימשיך בינינו הלאה

אז גם אני עובר את כל השלבים האלה
משהו יקרה ולא ימשיך בינינו הלאה

מה שבדרך כלכך קורה שהמצב לא ממשיך בינינו הלאה בשלבים הרבה יותר מתקדמים לא משנה מה אני עושה

בדיוק מה שאתה אומר שיש גברים שלא מבינים על מה אתה מדבר
זה הכי מובן לי חברים משפחה תמיד יגידו
אולי אמרת משהו לא בסדר אולי הגישה שלך אולי איזה תירוץ מצוץ מהאצבע
ויש מישהו אחר עם מזל שאומר דברים לבחורות כמו
אני לא רוצה להפריע לך תרשמי לי את הטלפון
והם רושמות לו הוא עוד אומר לי תנסה ... ניסית?

בא נגיד שניסיתי ואף פעם זה לא עבד
תמיד החברה שלה תיקח אותה והיא תלך עם החברה
או שהיא תגיד לי בפנים לא רוצה לרשום לך
או שהיא בחורה קצת עדינה והיא תניד את הראש בשביל לא לפגוע ותלך משם

הסיבה שכבר הפסקתי לדבר עם אנשים על זה
כי אנשים לא מבינים ונותנים לי תירוצים שלא מתקבלים

מה שמפריע לי בעיקר זה לא שלא הולך לי עם בחורות
ולא זה שאין לי חברה עכשיו או לא יודע מתי אני אתחתן

את הגולדיגרית הכרתי לאחר השיחרור, עבדנו יחד כשנה שלמה בעבודה מועדפת.
עדינה, יפהפיה, מהממת. עיניים כחולות שרואים אותן מנצנצות גם מקילומטר. היא יכלה לככב בכיף על כל שער של מגזין ספורט, או לצדי רכב יוקרה. לידה, הרכבים היו נראים כמו גרוטאות.
אני זוכר את הפעמים הראשונות שיצא לי לראות אותה:
על אף שעבדנו יחד, היא הרגישה לי כמו סנובית על, עם האף בעננים.
זה התפוגג מהר מאוד והתחברנו.
במשך חודשים היא למדה אותי ואני אותה.
מהר מאוד יצא שתאמנו יחד משמרות כדי שנעבוד האחד עם השנייה,
נדמה היה שלא הצלחנו להתנתק אחד מהשנייה.
ידעתי והרגשתי שאנחנו קרובים מאוד, אבל שיחקתי כל הזמן על ה friend zone,
וזו סכנה של ממש.

הגולדיגרית סבלה מהמקרה הקלאסי של סינדרלה, שנות ה-2000.
כל התקופה הזו היה לה חבר שגרם לה להרגיש אומללה בכל רגע נתון שרק הייתה איתו.
הוא היה זבל של בן אדם. אומר זאת בפה במלה מהיכרות קצרה שלי איתו,
וגם מהיבט של אנשים שהכירו אותו אישית. הוא אליה כמו חרא, בלשון המעטה, אבל היא - היא הייתה מאוהבת בו בצורה עיוורת.
הוא היה מעיף אותה מהמדרגות בכל יומיים (במובן המטאפורי, מן הסתם) -
אבל היא, הקטנה והשברירית הז... היא הייתה זוחלת דרך תעלות של בוץ, חרא ואבק. היא צללה לעומק 2 מטר של שלוליות שתן וסולר, רק כדי לחזור ולהיות איתו שוב.
הם נפרדו, חזרו, נפרדו וחזרו.

התחברתי אליה מאוד, אבל ידעתי שהיא גם מאוהבת מכף רגל ועד ראש -
לכן ידעתי שאין לי סיכוי לנסות אפילו. נתתי לזמן לעשות את שלו,
תוך כדי שניסיתי ליידע את התת מודע שלה שאני כן מעוניין.
בסופו של דבר הם נפרדו סופית (טוב נו, נפרדו סופית בפעם המי יודע מה).
אני ידעתי שהיא הייתה שבורת לב, לכן לא ניסיתי לעשות שום מהלך.
נתתי לזמן לעשות את שלו, היה ברור לי שאם לא אנסה ליזום משהו - אפספס את ההזדמנות.

עברה שנה והבהרתי לה מעל כל ספק שאני רוצה אותה.
אמרתי לה שאני מעוניין בה מאוד. תחושות המעיים שלי בישרו לי שהיא גם כן בי,
אבל מזמן למדתי שבמערכות יחסים לא תמיד הקישקעס שלי צודקים.
היא לא הססה לרגע וענתה לי כמעט מיידית -
״מה?! אני?!?! אין מצב. אני מזרחית ואתה אשכנזי! זה בחיים לא יילך״.
חטפתי חלסטרה. כאילו מה, באמת!? זאת התשובה שנתת לי?!
כמה שטחית את יכולה להיות?!
היא נפנפה אותי מאז והבהירה לי שהיא לא מעוניינת בי. מן הסתם התאכזבתי,
אבל אני האחרון על כדור הארץ שימאיס את עצמו על בחורה.

היה ברור שבאותה הנקודה לקחתי סיכון ענק לשבור את קרח ה friends zone.
זה לא צלח, וכתוצאה מכך הקשר בינינו ניתק כמעט לחלוטין.
היה לי קשה מאוד ליצור איתה קשר לאחר מכן - לא דיברנו במשך שנתיים.
אני בזמן הזה כבר עזבתי את העיר בה שנינו התגוררנו ועברתי למרכז.

רצה המזל ויום אחד חזרתי לעיר המקורית שלי, בה ההורים שלי גרים.
נסעתי ברכב, ברחוב לא ממש ראשי, וראיתי אותה נכנסת בכיכר אליה גם אני השתלבתי.
המבטים שלנו הצטלבו, ובאופן די אינסטינקטיבי וללא תכנון מראש, שנינו עצרנו בצידי הכביש בתחנת אוטובוס.
הגיעה השיחה הרגילה, אתם יודעים. כזו שאין לכם ממש כח לעשות, אבל אתם עושים אותה בכל מקרה -
היי. מה המצב? וואלה.. מה איתך? איזה יופי.
סיפרתי לה שאני חוזר העירה לתקופה מסויימת, אחרי כמה שנים שהייתי במרכז.
להפתעתי הרבה היא די שמחה,
היא אמרה לי לבוא לבקר אותה במקום העבודה שלה ושנחליף סיפורים.

---
פלאשבק:
איזה אידיוט אני, יא אללה. אני פשוט לא לומד.
---

ברור שהלכתי לבקר אותה. קרקרתי אחריה כמו תרנגול אמיתי.
הודעות, וואטסאפ, ביקורי בית.
כל הזמן הזה ניסיתי להעלות שלב, חשבתי שאני מקבל ממנה רמזים חד משמעיים לזה שהיא כן מעוניינת:
היא שלחה לי תמונות שלה, שאמנם לא היו פרובוקטיביות, אבל אכן העלו רמזים שהיא מנסה למשוך אותי אליה.
ההודעות בוואטסאפ היו מלאות באמוג׳ים של נשיקות, חיבוקים וכדומה.
נכוותי ממנה כבר פעם אחת, אז לא מיהרתי לשום מקום.
בשלב מסויים אפילו ישבתי עם ההורים שלה לארוחת ערב שישי.

כל הזמן ניסיתי למצוא את הנקודה הנכונה להעלות את הקשר בינינו:
דהיינו - ליזום איזשהו מגע פיזי איתה.
לא הצלחתי, היא גם לא ממש הראתה שהיא מעוניינת שזה יקרה. או במילים אחרות,
היא לא דאגה להראות שהיא רוצה להתקרב אליי, כמו שאני הראתי שאני רוצה להתקרב אליה.

לא ויתרתי.
תכננתי בראש כל הזמן מתי אני כבר אשיג את האומץ ואגע בה, אעלה את זה שלב אחד קדימה.
אמרתי לעצמי כל הזמן - היום זה היום. היום זה קורה.
האסימון נפל לי מאוחר מדי - היא דאגה לזה שזה לא יקרה באופן יזום.

ביום מן הימים, כמו תמיד, הלכתי לבקר אותה במקום העבודה שלה,
תוך כדי שאני משנן לעצמי את המנטרה היומית הרגילה - היום זה היום.
היא מייד אמרה לי, ברגע שראתה את פניי -
״עוף מפה. עוף מפה מהר?@$?״
היא נראתה מאוד לחוצה.
מודה, נבהלתי. לא ממש הבנתי מה קרה, אבל הבנתי שהיא בהיסטריה -
אז קיבלתי את הבקשה שלה ועפתי מהמקום.
חשבתי לרגע שאולי המנהל שלה נמצא שם והיא לא רוצה שהוא יידע שאני מבקר אותה בזמן העבודה,
או שהיא ממש עסוקה ולכן אין לה זמן אליי.
לא לקחתי את זה יותר מדי ברצינות..

באותו הסופ״ש ישבתי, כמו תמיד, עם חברים בפאב השכונתי.
לפתע הגולדיגרית הגיחה, מצויידת בחבר חדש.
הוא הילד הכי עשיר שיצא לי לפגוש בחיים שלי, בן למשפחת טייקונים.
הפנים שלי החווירו, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. לא האמנתי שהסיפור הזה קורה לי שוב.
מאותו הרגע בפאב ראיתי שחור בעיניים. לא יכלתי להסיר ממנה את המבט, ובעיקר באידיוט שישב איתה שם, החזיק לה את היד ונישק אותה מדי פעם.
איבדתי פוקוס לגמרי מחברים שלי. אלף מחשבות רצו לי בראש, כולל הכאה עצמית,
קללות פנימיות בזמן שלחלוחית הלכה והתעצמה לי בלבן של העיניים.
היא דאגה לא להפנות את המבט שלה אליי כל הזמן הזה, והתיישבה לכיוון אחר.
מדי פעם היא זרקה לכיווני מבט והצליבה איתי מבטים, אבל היא דאגה לטייח בכל רגע נתון מהחבר החדש שלה-
את העובדה שמישהו שכבר שנים רודף אחריה נמצא בדיוק בפינה השנייה של המקום.

כעסתי מאוד.
הפסדתי בחורה שוב והאשמתי בלי סוף רק את עצמי -
שלא עשיתי מהלך בזמן. שלא יזמתי כמו שצריך, או שלא הבהרתי לה שאני רוצה בצורה מספיק חד משמעית.
כעסתי עליה, כעסתי על עצמי. הייתי מדוכדך בגלל אותה בחורה, שוב, במשך מספר חודשים.
בדיעבד אני יודע להגיד שהיא לא באמת רצתה אותי,
היא רק נהנתה מזה שחיזרתי אחריה. אני, כמו דביל, נפלתי למלכודת הדבש הזו.

חלפה שנה וזוג היונים כבר הספיקו לעשות טיולים מסביב לעולם, פעמיים.
על חשבונו, כמובן.
כעבור שנה קיבלתי ממנה טלפון, אחרי שלא דיברתי איתה בכלל, בזמן שהייתי בחדר כושר-
מאוד רציתי לא לענות לה, אבל משהו גרם לי כן לעשות slide על המכשיר באותו רגע:
״ג׳ איפה אתה?״ . - ״בחדר כושר״.
-״תצא מהר.״
יצאתי מחדר הכושר באיחור אופנתי וראיתי את הגולדיגרית יוצאת מרכב מלא בחברות שלה,
עם חיוך שלה המרוח מפה לאוזן.
קיבלתי ממנה חיבוק ענק, כזה שכנראה לא הייתי מקבל מחולה סופני שהרגע תרמתי לו כלייה:
״ג׳, אני מתחתנת?!@$?!@$?@?$״
עם חיוך שקרי איחלתי לה המון מזל טוב. קיבלתי ממנה הזמנה במעטפה והיא שאלה אותי -
״אתה מגיע, כן?״
עניתי לה -
״ברור. מה אני, זבל? את יקרה לי מאוד, כל מה שקרה בינינו בעבר. אשמח לראות אותך, ברור שאגיע!״

במשך שנים רדפתי אחרי הגולדיגרית, חשבתי שיהיה לזה happy ending.
טעיתי.
היא ידעה את זה, היא ניצלה את זה, היא אהבה את המצב בדיוק כפי שהיה ולא רצתה שום דבר מעבר לכך.

אז.
תהיו בטוחים שלא הגעתי לחתונה..

תקנה גם אוטו ספורט זה עדיין לא יעזור לך.

אם לא תשנה את הגישה שלך בחיים ותתמיד בלהיות "קורבן" תשאר במצב הזה.

בנות נורמליות מחפשות ביטחון עצמי וראש על הכתפיים - מה שכנראה אין לך.. כי החלטת שאתה מבין הכל ויודע הכל.

"כל העולם דפוק ורק אני בסדר".

אתה לבד בסירה שלך חבוב, ומי שאיתך באותה סירה פתטי בדיוק כמוך.

ואגב זה הכי גלוי בארץ מי הבן אדם האמיתי שעומד מאחורי הפוסט.

כמובן בלי להעליב
זה נשמע כמו עוד סיפור רגיל של שברון לב
שום דבר מיוחד לא מצאתי שום גולדיגרית
הבעייה בסיפור הזה היא רק אתה ויכולת לעשות דברים כדי שלסיפור הזה יהיה סוף שונה

צורת הכתיבה שלך היא צורה של סיפור על בחורות "מיוחדות"
ואתה מאוד מהלל את הבחורה הזאת בסיפור אם תשים לב

שזה יגיע זה יגיע, יש הרבה דגיגונים בים, נקבות זוועתיות לא חסר במדינה שלנו(חומריות)