להערכתי דור המילנאילס - בעיקר אלה שעובדים במשרות הי-טק - בדרכו לספג את המשבר חריג בהיקפו, ואני - אישית - מתחיל לראות את ניצניו.
1. רמת הדיסוננס בין איכות וניסיון כוח האדם לבין המשכורות חזרה לרמה שהייתה לפני המשבר של שנת 2000. לדוגמה, מתכנת עם שנה ניסיון יבקש שכר של 22-25 א"ש (30 אם הוא יוצא 8200), שכר שהיה שמור לראש צוות קרנל או SYSTEM בכיר עם עשר שנות ניסיון לפני עשור.
2. באופן דומה לשנת 2000, עובדים מתקשים מאוד להחזיק מקום עבודה יותר משנה וחצי - שנתיים, ו"נותנים גז" בסימן הראשון של קשיים או שכר גבוה יותר "בחוץ".
3. יש חוסר נוראי בכוח אדם מיומן. לדוגמה: החברה שלי מנסה לגייס שני אנשים בתפקידי מפתח כבר קרוב לחצי שנה, ופשוט אין מועמדים סבירים.
4. הפרש העלויות בין מרכז פיתוח בישראל לבין הקמת מרכז כזה במזרח אירופה או בהודו נמצא בנקודת שיא, פער הכישורים הצטמצם משמעותית ובתפקידים מסוימים אינו קיים עוד.אם החברה שאני שותף בה, אשר התנגדה מסיבות *ציוניות* להוצאת משרות מישראל, שוקלת ברצינות להוציא צוותים למזרח אירופה כפועל יוצא של יאוש מחוסר יכולת לגייס כוח אדם בארץ, ואם כל חברה שאני מכיר הוציאה או מוציאה משרות. אנחנו בדרך למשבר ענק.
הבעיה, שבניגוד למשבר שנת 2000, משרות שיצאו לחו"ל לא יחזרו. Amdocs, Nice ו - ECI לא תחזורנה להעסיק עובדים ישראלים גם שהמשבר יחלוף, וזה יאט מאוד את ההתאוששות.
מדוע מספר את זה בהקשר של שאלת האם-לתבוע-או-לא. אם אתה חשוב שיש *סיכוי* שאני צודק, את צריך לפעול באופן הגנתי, אתה לא תתבע מעסיק אלא אם אתה ממש, אבל ממש חייב, אתה תשדל להשיג משרה יציבה שתאפשר לך לייצר לעצמך התמחות מקצועית בתחום שבו יש סיכוי נמוך יותר למעבר למזרח אירופה (נניח: C++ בלינוקס או embedded ולא סתם עוד מתכנת fullstack) ולא תבחר סתם את המשרה עם התנאים הטובים ביותר.