מן הסתם יש שאיפות לעתיד, אבל מאוד טוב לי כך, אני לא אתלונן אם הסטטוס יישאר כך וכמובן שאשמח אם יישתפר בעתיד.

מה פספסתי? - רציתי ללמוד לנגן על כינור ולא הספקתי, מקווה שאמצא לזה זמן.

כלכלית בסביבות גיל 33 כבר הייתי מספיק עצמאי אבל עדיין המשכתי לעבוד עד שלפני 3 שנים בגיל 40 החלטתי שאין הרבה טעם (ברמת ההוצאות אצלי כבר יכולתי לממן שניים כמוני בלי לגעת בקרן) אז הפסקתי כמעט לגמרי ומאז עושה בעיקר דברים שאוהב. המצב הזה לא רק תוצאה של קריירה אלא במידה רבה גם מזל עם השקעה מסויימת משנות העשרים שלי שהצליחה מעל ומעבר, דבר שהיה רחוק מכל תחזית בזמנו.

לאחר השחרור החלטתי להכיר את התעשייה מבפנים וללמוד הכל ע"מ יום אחד להעיז להקים חברה משלי, ונשאבתי לאזור הנוחות של "כלוב הזהב" ולכן אין ספק שאני מרגיש קצת פספוס שלא יצאתי לעצמאות כבר בגיל 25-26. אבל מצד שני המחשבה של "לעשות אקזיט עד גיל 30" הייתה מחשבה נאיבית של ילד בן 21! אני בטוח שזה יקרה מתישהו בעתיד :-)

הון עצמי ונכסים - תמיד השתכרתי יפה, ותמיד קיבלתי העלאות שכר מרשימות, גם אם דרשתי וגם אם לא, אבל בניגוד למה שרבים מחבריי חושבים, אתה לא מתעשר מלהיות שכיר אפילו בהייטק! במדינה שלנו חצי הולך למדינה (מסים וכד') ולא תמיד דאגתי להשקעות, אבל איפה שהשקעתי ראיתי קצת תשואה כך שתמיד יש לאן לשאוף.

משפחה - הייתי אמור להתחתן עם מישהי מיוחדת כבר בגיל 26-27 אבל בסוף החלטנו שזה לא זה, אבל לא מצטער על כך כי היו סיבות טובות להחלטה. ולמרות שתמיד האמנתי שאין כמו להיות אבא צעיר, לדעתי זה חשוב להכנס לחיי נישואין כשאתה יציב, מבוסס, ובוגר.

מבחינה מקצועית - מרגיש שהדברים לא מתקדמים כמו שצריך, ואני לא מבין למה. מיד אחרי השחרור הלכתי ללמוד מקצוע בתחום ההנדסה ולא "בזבזתי את הזמן" על לחפש את עצמי. הלימודים היו מעולים, אבל העבודה לאחר מכן הייתה משעממת ובלי שום אופציה ליצירתיות. בנוסף, נפלתי על מקומות עבודה "חאפרים" שהוסיפו לתחושה הרעה. אחרי מס' שנים עשיתי הסבה לתוכנה והיום נמצא במקום מעולה. עם זאת, מרגיש שאני יכול לתת מעצמי הרבה יותר אבל אני לא מסוגל להצביע על מה בדיוק.