כשאני מדבר איתם ואומר להם שאני מגביל את הילדים שלי בכמות תכניות הטלוויזיה ביום וגם באיכות התכניות, בכמות הממתקים ביום, חצי שעה טלפון, הם מרימים גבה כאילו נפלתי מהירח "אצלי הוא בטלוויזיה כמה שהוא ירצה, יש לי שקט" או "הילד שלי אלוף ב Brawl Stars, הוא כל היום משחק בזה".הייתי רוצה להאמין שאני מחנך את הילדים שלי כמו שחינכו אותי, עם כל ה"לא" וה"כן", במיוחד כשאני יודע באיזו סביבה אני גדלתי ומה היה יכול לקרות לי אם לא היו שמים לי מעצורים. ונכון, לפעמים אני חוטא בקצת יותר מדי "לא", אבל זה בהחלט עדיף על האלטרנטיבה של יותר מדי "כן".