2. יש לו חברים ולצערנו הרבה חברים לא טובים, כאלה שגם מעשנים וכנראה גם עושים דברים יותר בעייתיים, אבל אני לא יכול להגיד מה שאינני יודע. אני רק יודע לקרוא אנשים כמו ספר פתוח ומפגישה עם חברים שלו, אלו אנשים שהמלצתי לו לא להסתובב איתם ולהגיד להם שלום. והוא אחד שיכול כי הוא סוג של ALPHA בכל החברים שלו ובחור עם כריזמה ובטחון, רק שהוא מנתב את זה למקומות הלא נכונים לדעתי כי הוא ילד בראש.

3. לא משנה מה, כל מי שניסה לדבר איתו בין אם דודים, שכנים \ חברים, ואפילו בני דודים קרובים לגילו (שהפצרתי בהם לדבר איתו) הוא מסרב ליישם.

כמה פעמים שוחחתי איתו, שיחות של שעתיים-שלוש והוא מבין את כל הדברים שהוא עושה לא בסדר, יש לו מודעות והוא אדם חכם, אבל ברגע שהוא קם והולך, הוא שוכח הכל ופועל אימפוליסבית כמו חייה לא מעולפת כאילו עשה RESET למוח שלו ולכל מה שדיברנו איתו. מה גם שהוא סוג של שקרן פתולוגי, אומר לך "כן כן" ומשקר במצח נחושה.

מילא למבוגרים (בני 30-+) הוא לא מקשיב, אבל גם לבני דודים בני גילו הוא לא מקשיב וזה כבר משהו שאין לנו מושג איך להתמודד איתו.

פתחתי את האשכול הזה כי דיי עייפתי (הוא הצליח לעייף את כולם), "רדפתי" אחריו כמה שבועות והוא בקושי מחזיר שיחות או SMSים כי כנראה נמאס לו ש"חופרים" לו, אז הוא בוחר להתעלם. ולי נמאס, לא בכוח... מצד שני אני נחוש לעזור.

באמת שנגמרו לנו הדרכים...
אילו יכלתי, הייתי מבקש מחברים ומכרים (קצינים במשטרה) להפחיד אותו, אבל אני ריאליסט, משטרה לא משחקת משחקים, אצלם הכל שחור ולבן, הרי לא באמת אכפת להם שהילד עם לב זהב אבל סוג של מנגנון הרס עצמי. במקום לעזור לו עד כה בכל המפגשים שלו עם החוק, להפך דחקו אותו לפינה ובסוף סיים עם תיק.

ותוכנית פעולה? ריבוי תגובות רק יוסיף ל"פרדוקס הבחירה" לצערנו.
פייסבוק נהדרת לדברים אחרים כמו תרומה לנזקקים וכאלה...

יש ילד אחד ממש חרא של בנאדם וגם מסוכן שאני יודע שמדרדר אותו, צלצלתי אליו פעם אחת ואיימתי עליו שאם אשמע עוד פעם אחת שהוא מביא לו דברים, חבל לו על הזמן.

אז אני יודע שהם דיי התרחקו, אבל לא אוכל באמת להחליט עבור השכן שלי, הוא לא בן 5, אלא בן 20, לא יכול להשפיע על הבחירה החופשית שלו באיומים.

נגיד יש לי עוד שכנים, אתיואפים, זוג צעיר עם כמה ילדים, לצערנו הילד הקטן שלהם חלה בחורף והמצב הדרדר ומת תוך כמה ימים.

כמות האנשים היפים מעם ישראל היפה ששמעו על המקרה ובאו לנחם אותם, כולל צדקה, כספים, מתנות לילדים, ומה לא - כל פעם שהלכתי אלייהם נדהמתי.

אשתדל, למרות שלא פעם לקחתי אותו לשיחה בגובה העיניים, אפילו עם חבר'ה אחרים על בירה כדי שידע שיש אנשים שאכפת להם ממנו. אבל זה לא ממש עבד, גם כשהנחתי את הביוקרת בצד.

כאילו מהדברים שמתאים לו הוא לוקח ושוכח, מהדברים שלא מתאים לו הוא בורח ומסנן אותך בלי בושה.

מכל מה שתארת אולי התנדבות הכי תעניין אותו כי הוא עשה את זה בעבר וגם קיבל תעודות הוקרה וכאלה. אנסה לבדוק את העיניין.

באשר לטיסה ותחביבים יקרים, אין מצב - הוא מרושש והדאגה היא שלא יתפתה ל"כסף קל" (שאף פעם לא משתלם) כמו למכור וויד חלילה ודברים כאלה שרק יסבכו אותו יותר.

בקשר לוויד אם הוא אוהב את זה אז תעזוב אותו בנושא הזה כי הוא לא יסכים לוותר עליו.
שיתחיל משהו שיעשה לו טוב ואתה תראה שלאט לאט הוויד פחות ופחות יעניין אותו יכול לקחת גם כמה שנים, אנשים צעירים אוהבים את העשב המתוק .

רק בדרכי נעם.
ההפחדה וכל הנו נו נו לא עובד כמו שבטח שמת לב

אבל במקרה של האשכול, מדובר בנער בן 20 ובוא נגיד ככה בניגוד למבוגר עם מודעות עצמית ואחריות, נער זה עולם אחר לגמרי. תוסיף לזה סביבת חברים רעה והופ, קיבלת כר פורה לבעיות. אני מעולם לא הבנתי את אלה שמתמכרים (גם כבן נוער), לכן לא רואה משהו רע באלה שמעשנים פעם בחודש או אפילו פעם בשבוע, אבל אלה שלא יודעים את הגבול זו כבר בעיה רצינית.

מה גם שבמקרה שלו ושל חבריו מפחיד אותי שהם כבר מנסים \ ינסו דברים אחרים. כי אחד החברים הרעים שלו שעליו יצאתי כבר שמעתי עליו סיפורים שהוא מסניף וכאלה.

מה אני אגיד לך, אם אדם נורמלי (אני, אתה והרוב כאן) היו חוטפים צרות כאלה בגלל עישון (לא הכל פירטתי כאן) ועד לפתיחת תיק, כנראה שרובנו כלל לא היינו ישנים בלילה וחוטפים זאפטת התעוררות בעצמנו.

אבל הילד הזה לא לומד ולא חוטף. במקום להכיר בבעיות ולפתור אותן אחת אחת הוא מתעלם מהן, אפילו לא פותח דואר על הלוואות וחוב וזורק אותן לפח בלי לקרוא.

בוא ונאמר שזה הדרך שאני היתי הולך בה

בא לבחור ומציע לו שאני מוכן להשקיע בו ולשלם לו חדר כושר ובהמשך לימודים של מאמן כושר.

תגיד לו שלא אכפת לך עם מי הוא יוצא ומה הוא מעשן כל עוד הוא עומד בתוכנית הספורטיבית.

המטרה היא להתיש אותו שגם אם ירצה לא יוכל לצאת עם חברים או לעשן.

והצופר אם הוא עומד בזה - טיול לו ולחברה שלו לקפריסין או כל מקום אחר.

נכון זה עולה כסף אך לדעתי אם הוא אוהב את זה ויתחיל בזה זה יתן לו כיוון חדש בחיים.

מה גם שאתה מרגיע אותו שלא תתערב לו בחברים ובעישון.

באשר ל"להיות חבר" זה קצת קשה כשהוא מרחיק אפילו את בני הדודים שלו שהם בגילי (30-34) כי הוא טוען בלי בושה שאנחנו מבוגרים ממנו ולא באמת נבין אותו...

בהצלחה שוב

ואם אני לא מצליח, אז מה הם יגידו... וכבר מזמן הילד הזה הוא פרויקט מבחינתי ואחרים, אבל שום דבר לא ממש יתקדם עם אדם שלא רוצה בטובתו שלו.
הבנתי שהוא גם היה אצל פסיכולוגית וגם אצל עובדת סוציאלית כשאמא שלו נפטרה, אבל גם הם לא ממש הצליחו לעזור ובסוף הוא נטש את התהליך.

כפי שכתבתי למעלה, גם לקחת אותו לבירה ודיבור בגובה העיניים לא עזר.
מצד שני מה אני יכול להגיד אם חברה שלו, בגילו, אחת שמנסה להלחם עליו לא מצליחה ממש לשנות משהו. קטונתי, אבל נמשיך לנסות. אולי משהו ישתנה לו בקופסא ויתחיל לחשוב קצת. כי כאמור, לוותר ולהרים ידיים זה הכי קל (וגם אנוכי מבחינתי, לכן לא מוותר לו).

ואם במשך סתם דוגמה שנה היית עושה לו שיחות נונונו או משהו בסגנון ו אז פתאום לבוא בגובה עיניים לרוב לא משכנע מספיק.

תנסה לחבר אותו למוזיקה ספורט טיולים בטבע או כל דבר שיכול לתת לו טעם מסוים.
ובדרך כלל מנקודה כזו מגיעים למסקנה שהסמים הם לא הכרח