מורה צריך ללמוד ולמצוא עוד ועוד דרכים לעזור לילד למצוא נתיב שיגרום לו לרצות בלמידה,
כמובן שגם ההורים = בסופו של דבר האחריות שלנו היא לסייע לילד להיות עם לב וראש פתוחים
ואם משהו סגור, כנראה שמשהו נפגע או חסר שם, בגלל זה הוא עוד ילד/נער
ואנחנו המבוגרים - כדי לסייע לו לראות מה הוא יכול ולסייע לו לרצות במה שמתאים לו.

נכתב כמורה המתמודדת עם הקשיים האלה...וגם כתלמידה שהלב שלה עוד אטום כלפי
המורות שהיו לי בתחילת דרכי במערכת ה(אנטי) חינוכית,
מערכת שגרמה לכך שלקח לי שנים רבות מדי להבין שאני בעצם כן סקרנית ורוצה ללמוד ולדעת - בדרכי שלי.

לא הייתי ילד ערס, הייתי מאחר כל הזמן ב5 דק׳ לשיעור הראשון כי היה לי קשה לקום בבוקר והייתי מבריז כל הזמן מבית הספר כי היה לי משעמם בשיעורים.

אחרי הגיוס הוציאו אותי לחובשים מהיחידה ושם למדתי ללמוד. הייתי מצולק מבית הספר ובהתחלה כל הזמן נכשלתי עד שהבנתי איך ללמוד ופתאום הייתי מהראשונים בקורס.

כשהשתחררתי מהצבא והלכתי ללמוד גם כן הייתי בטוח שלא אצליח, עבדתי מאוד קשה והייתי בטוח שאני טיפש ולא מתאים ללימודים. בסוף סיימתי בהצטיינות, שנתיים מצטיין דיקאן שנה אחת הצטיינות יתרה (ממוצע 98).

היום אני במקום אחר לגמרי בחיים, יזם, עובד קשה ומממש את עצמי לפי מה שאני רוצה ולא מקשיב לכל מי שאמר לי שלא אוכל לעשות משהו.

האנשים היחידים שיכולים להבין זה מי שעבר את זה ויודע מה זה שאומרים לך כל החיים שאתה לא תצליח ובסוף אתה שובר את תקרת הזכוכית. משם השמיים הם הגבול.

אף אחד לא אומר שצריך להצליח בתיכון כדי להצליח בחיים אבל מצד שני יש מערכת וצריך לדעת להתאים אליה בדיוק כמו שכתבת על קורס חובשים. כשאתה ילד מי שצריך לעצב אותך זה גם ההורים.

ועם כל הכבוד המורים האלה שאנחנו מדברים עליהם גורמים לנזקים משמעותיים לתלמידים שלהם בטווח הרחוק.
לא לכל אחד יש סביבה שתומכת וכוח רצון שיכול לגרום לו לצאת מהסחרור הזה שהמורים מכניסים בגילאי 16-18.

היום שאני בן 30, כשאני שומע ממישהו ביקורת שהיא לא בונה אני קם והולך. בגיל 17 כילד מחונך שההורים שלו הסבירו מגיל צעיר שצריך להקשיב למורים לא הייתי עושה את זה. הבעיה היא שמורים לא מעבירים ביקורת בונה, אלא מבקרים את ההתנהגות של התלמיד בלי לנסות להבין מה הסיבה שהוא מתנהג כמו שמתנהג.