תעבוד במה שמעניין אותך ומאפשר לך יותר זמן פנוי, גם אם זה אומר פחות כסף.

זאת קריירה שניה שלי ואני אוהב מה שאני עושה אבל לכולם יש ימים של אי רצון לעבוד במשהו שהם עושים כול יום על בסיס קבוע.

למדתי להתנתק מהעבודה שאני בבית ולהיות עם האישה ולהנות ממה שיש, עד שלא נזכה בלוטו אין ברירה וצריך לעבוד לצערנו....

אני שער שהיו בעבר התלבטויות, בסופן בחרת דרך. בכל הגילאים ובכל מיני נסיבות. חלקן משפיעות לטווח קצר, חלקן לטווח ארוך.
לא לשכוח שמה שנראה לך מהותי בגיל 16 - כיום נראה 'שריטה' של מתבגר.
כמו אם ללמוד/לעבוד במקום X או Y, איפה לגור, איזה רכב לקנות, לנגן על תופים או גיטרה, לשחק כדורגל או כדורמים...

אל תקצין את הבחירה כרגע. למה ? היום אתה ברוויה, רוצה יותר זמן בית. אולי להקנות יותר חינוך והרחבת אופקים.
חשוב לתכנן עתיד כלכלי לכמה עשרות שנים, ואם תרצה ממש להעמיק - פגוש יועץ פרישה (אפילו בגילך, הם רגילים לזה) לתכנון עד 100+.
עם שקלול חובות, הוצאות שיהיו, והם בדרך כלל גדלות עם השנים.

חשוב מה יקרה עוד הרבה שנים: עוד טיול? סבבה. עוד כמה שעות על משחק במחשב? נהדר. (אישית אני סבור שיש כאלו שמפתחים חשיבה ותכנון ושומרים על רעננות המוח). לבנות עוד רהיט? אפשר, אבל כמה כבר לא צריך. עוד פעילות שאתה אוהב? בסדר.
ככה 60 שנים? באמת איני יודע מה לומר. אני אוהב גיוון והתנסות בעוד ועוד, לשמור שגרה בריאה, גם כי אני אוהב לעבוד ולעשות, ומידי פעם לשנות עם איזו יציאה. אפילו שי שכאלו שכועסים ומתרגזים כי אני מראה רג'קטים ומציע שיפורים. אבל ראה לעייל, מי כבר רוצה לשמוע, שלא לומר להקשיב...

עוד 5 או 10 שנים - הילדה תגדל ותהיה רק נהג או ספק מזומנים/כלכלה ולפעמים יועץ בנסיון חיים, לא להעלב, ככה אצל כולם. ואח"כ היא תלך בדרך שהיא תבחר.
הבט מסביב: מגיל מסויים הצעירים בטוחים שהם יודעים הכל - אתה אולי רואה זאת גם בעבודה, העידן הנוכחי הוא של חוסר סבלנות (ולצערי גם סובלנות) וזלזול בלכ מה שיש.

הבית יהיה כבר מתוקתק ומטופח. ואז, שוב לבטים/משבר כי גם העיסוקים האלו כבר פחות נדדרשים? רק רוצים שיהיה טוב ככה עד 120.

איני ידוע אם אתה עובד במקומות קטנים יחסית, סביבת אנשים קטנה או גדולה, עם/מול ארגונים קטנים או גדולים, כי השוני עצום.
מצויין שאתה מרגיש טוב מאוד עם היכולות, אבל בצד תנסה לראות מה שאנשים חושבים עליך וכישורייך.

פעם אמר לי מישהו דבר נכון, כשהייתי בערך באזור הגיל שלך: אתה מקצוען, אתה מצויין, א-ב-ל >> רק בשביל ארגון כמו שאתה עוזב.
היות ואין כאלו אחרים, ואתה לא רוצה לעבוד בחו"ל - תצטרך להתחיל מהאמצע, להתמקצע בעוד סוגי עבודה בתחום ובמקומות אחרים.

אז מה אתה יכול לעשות?
תמיד ללמוד. בתוחמים שלך יש כל הזמן מה והרבה שינויים וחידושים, להתמקצע בנישה X או Y,

אפשר לקחת חצי שנה או שנה חופש מעבודה. נ-ה-ד-ר. היה לי כייף. נדמה לי שחצי שנה יש דמי אבטלה אז יש גם קצת הכנסה.

נסה לעבור למקום שונה לגמרי במאפיינים, רק שאינו מלחיץ בשעות.
אני מניח שירידה מסויימת ברמת הכנסה לא מטרידה אותך.
אם היום אתה במקום קטן יחסית - חפש מקום גדול, 4 ספרות כמות עובדים.
להיפך? לא בטוח, כי במקום קטן העומס והלחצים גדולים יותר. אבל בינינו - כייף!

לדוגמה: ארגונים פיננסיים כמו בנקים, ביטוח, חברות אשראי. אולי פחות הכנסה אבל התנאים טובים ויותר מכך. לא עובדים יותר מ- 8 או 8.5 שעות. אין שעות נוספות. לחץ? יש רק לצרכי החצנה וקיטורי מנהלים, בתכלס כמעט ואין.
לעיתים רחוקות יש צורך במשהו חריג מבחינת שעות העבודה.

לדעתי זהו לא מקרה לפסיכולוג. כי אין בעיה נפשית, להיך: אתה מציג טוב את הלבטים ומחפש נקודות לחשיבה או כיוונים.
בחיוך: תתחיל להתאמן, ביחד עם בת הזוג, מה אומרים למתבגרת שיום אחד תצטרך לבחו מגמה/מסלול ו"אבל כלום לא מעניין אותי". ואז,בצד, תראה מה אתה אומר לעצמך על השאלה שלך....

נסה לשוחח עם יועץ תעסוקה - אבל ותיק ואמין - אולי יאיר נקודות ויתן כיוונים להתלבט עליהם.
שיהיה טוב ! ובהצלחה!

א ברור. נרצה לא נרצה, ישראל במלחמה ומשקיעים פחות אוהבים מלחמות.

ב אולי פחות ברור, אבל בלתי נמנע, ארה"ב שוקעת אט אט למשבר כלכלי עמוק, שלא ברור איך תצא ממנו, ותהיה לזה השפעה קטסטרופלית על הכלכלה המערבית (וישראל בתוכה).

ג. זה סעיף שרבים מתעלמים ממנו, אבל חשוב להכיר בו. אחרי למעלה מעשר שנים שבהם התנגדתי מסיבות מוסריות \ ציוניות, חוסר היכולת לגייס כוח אדם בארץ (בו בזמן שאני במילואים מזה 8 חודשים) הכריחו אותי ואת שותפי לגייס כו"א במזרח אירופה.
ובגדול, יש לנו (ההי-טק הישראלי) בעיה.
העובדים במזרח אירופה אולי פחות יצירתיים ופחות מגדילי ראש, אבל הם עובדים קשה, מאוד גמישים, איכות העבודה שלהם טובה ובעיקר, אין שם חוסר בכו"א והשכר נמוך מהותית.

ד. יוצא לי מפעם לפעם לבדוק את התקדמות מנועי ה AI השונים ככל הקשור לכתיבת קוד, וההתקדמות שלהם פנומנלית.
אם עד לפני 3 שנים, הם התקשו בלייצר 30 שורות קוד סבירות, היום הם מסוגלים לכתוב קוד קרנל נסבל.
כולנו נושפע מזה. ורבים מאיתנו לא ישרדו את זה.

ולמה טרחתי לכתוב את כל זה?
כי אני שרדתי שלושה משברים קשים בתחום ההי-טק. 96, 2000 ן - 2008.
בכל אחד מהמשברים הללו, עשרות אלפי אנשים נשרו המתחום ולא חזרו.

אם אני צודק, עכשיו זה הזמן האחרון לקבל החלטות, בטח כאשר הגרזן מאיים על הראש של כולנו. ההיפך, זה הזמן להתמקצע, ולהפוך מישהו שכל ארגון *פשוט* חייב. גם בעולם של קיצוצים, גם בעולם של AI.
או במילים אחרות, יהיה לך ים זמן לוואלאבאללה (ע"ע ברקוני) אם לא תיזהר.
הרבה יותר מכפי שאתה יכול לדמיין.

איפה מתחילים? בשינוי מיינדסט, איך אתה רוצה לחיות את החיים, מה אתה רוצה לעשות. הספר שהכי עזר לי עם זה הוא "4 שעות עבודה בשבוע". הספר הזה ליטרלי שינה לי את החיים.
אני מן הסתם לא עובד 4 שעות בשבוע (או ביום), אבל הטיפים שהוא נותן לגבי ניהול הזמן, ניהול משימות, מיני פרישות (טיפ משנה חיים כשלעצמו) ועוד - שווים זהב. זה ספר שצריך לקרוא אותו כמה פעמים לפני שאתה בכלל מצליח להטמיע את השינויים הנדרשים מרוב שזה נשמע לך הזוי בקריאה ראשונה.

אחר כך - עברתי לספר של ה"מתקדמים" שנקרא die with zero - שהוא נותן לך כאפה ומסביר לך שאין לך מה לאגור כסף ולהוריש מיליונים לילדים במוות שלך. צריך לקרוא כדי להבין את הרציונל, המימוש נשמע לך מדע בדיוני. לא נתקלתי בו בעברית אגב, הזמנתי אותו מאמזון.

אחרי שאתה מחליט מה המטרות/יעדים שלך - תבין איך אתה מגיע לשם, תבנה לך דרך, כל בוקר תקום ותשאל את עצמך מה עשית אתמול כדי להגשים את היעדים/מטרות שלך ומה אתה הולך לעשות היום כדי להגשים אותם.
זה נשמע סיזיפי, רוב האנשים (ואני ביניהם) לא מתמידים בזה יותר מכמה חודשים, אבל אחרי שאתה משיג כמה מטרות כאלה - החיים שלך משתנים וכל הפרספקטיבה עליהם מקבלת מימד אחר.

בסופו של דבר - אתה לא צריך לחיות ככה.