http://www.themarker.com/ibo/images/it/it_rashit/1209438-r.jpg

הודעת טקסט, אס-אם-אס, היא בלי ספק אחד מסוגי התקשורת המועדפים על הישראלים. ההערכות מדברות על שמונה מיליון הודעות שנשלחות ביום חול. רוב המסמסים מודעים לכך שהודעת טקסט אחת מוגבלת ל-70 תווים - אותיות, ספרות, רווחים וסימני פיסוק (אורך המשפט הראשון בפסקה הזאת, למשל, הוא 73 תווים). במרבית הטלפונים אפשר אמנם לשלוח ולקבל הודעות ארוכות יותר, אך בעת השליחה הן מפוצלות לכמה הודעות של 70 תווים, שכל אחת מהן מחויבת בתשלום. לעומת זאת, מעטים יודעים שבהודעת טקסט באנגלית, ישנם 160 תווים. הסיבה לאפליה אינה אנטישמיות, אלא שריד למגבלה טכנולוגית, לפיה תו בשפה לטינית הופך במערכת הדיגיטלית לשבעה ביטים, בעוד תו בשפה לא לטינית - ל-16. במלים אחרות, כל המסרונים נולדים שווים, אך באלה העבריים נכנסות פחות אותיות.

לחברות הסלולריות כמובן לא אכפת ששתיים ושלוש הודעות נשלחות יחדיו, והקופה שלהם רושמת, ועוד איך. העברת הודעת טקסט כמעט לא עולה להן כסף. לצורך השוואה, מחיר ממוצע של דקת שיחה הוא 60 אגורות והרווח הנקי ממנה לחברה הוא כ-16 אגורות (26%). לעומת זאת, אס-אם-אס ממוצע עולה 40 אגורות, כש-34 מהן הופכות לרווח נקי (85%). למרות קוצרה, מחירה הממוצע של הודעת טקסט בישראל דומה למחיר הודעה ארוכה בארצות הברית, קנדה ודנמרק (אך היא זולה משמעותית מאחותה שנשלחת במערב אירופה).
המסקנה הצרכנית לדוברי עברית, ערבית ורוסית בארץ, היא שכדי לחסוך בהוצאות, עדיף לסמס באנגלית, ועדיף ב-txtese, סלנג הקיצורים, שבו, למשל, המלה great (נהדר) נכתבת כך: GR8.

פנינו למשרד התקשורת בשאלה אם ניתן לגרום לחברות הסלולריות לחייב אותנו בתשלום אחד על כל שתי הודעות טקסט. מהמשרד נמסר כי "לדאבוננו, מדובר בבעיה טכנית שעדיין לא נמצא לה פתרון. כמו בסוגיות צרכניות אחרות, כאשר יימצא הפתרון הטכני לכך, המשרד יפעל להסדרת הסוגיה". בינתיים, תחיית שפת העם העברי בארצו תמשיך להכות בכיסנו.