אהלן אנשים,
הייתי שמח לשמוע את דעתכם בנושא הבא :
היינו חברי ילדות, מעגל קטן של ארבעה חברים. חלקנו הרבה שנים יפות ביחד וצברנו המון חוויות.
או במילים אחרות, חברים שאפשר לקרוא להם אחים (או ככה לפחות חשבתי).
בכללי אני יכול לומר על עצמי שאני בנאדם שלא אוהב להטריח אנשים, גם את אלו שהכי קרובים אליי, ואם אני יכול לעשות משהו ולהסתדר לבד.
זו תמיד תהיה הברירת מחדל שלי, אבל אם מכר קרוב יצטרך עזרה, סביר להניח שאני אהיה הראשון שיתן לזה התייחסות ואם אוכל גם אתן עזרה.
אז אני יכול לומר שנדירות הפעמים שאני מבקש עזרה, גם מהחברים הכי טובים.
לפני משהו כמו 5-6 שנים (איך שהזמן טס), הייתי צריך עזרה קטנה - הקפצה לשדה תעופה (נסיעה של 25 דק' לשד"ת).
אמרתי לפני שאני סוגר מונית, אשאל את החברים אם מישהו יכול להקפיץ אותי.
שלחתי הודעה בקבוצה של החברים מספר ימים לפני הטיסה (שהייתה בשבת בצהריים), והפלא ופלא - דממת אלחוט,עובר יום, אני שואל שוב, עוברים יומיים ושום ישועה לא ניראת באופק.
אני יכול לראות שקראו וראו את ההודעות, ועדיין, שום מענה או התייחסות.
פתאום אחד החברים הואיל בטובו לענות, אמרתי לעצמי - וואלה יש צדיק אחד בסדום!
יום לפני הטיסה אני מעדכן אותו לגבי השעת יציאה, והוא אומר לי : "אני לא יכול לקחת אותך בשעה הזאתי, יש לי מסיבת בריכה שאני הולך אליה"
עניתי לו, שסבבה, אני אסתדר כבר ואבדוק עם האחרים.
שולח שוב הודעה, יום לפני הטיסה, חבר אחר מעדכן אותי שהוא יהיה בטיול בצפון ושהוא לא יוכל.
ונשאר חבר נוסף אחד, שבמשך כל התקופה שאין שום תגובה ממנו.
הגיע הערב לפני הטיסה, והבנתי שמהם לא תגיע הישועה, בסוף הסתדרתי בכוחות עצמי ומצאתי דרך הגעה.
החבר שהלך למסיבת בריכה חזר אלי אחרי שהוא ראה שאף אחד לא הגיב, עניתי לו שהסתדרתי והוא בתגובה "מה, אבל אמרתי לך שאני אולי אוכל לקחת אותך, ושאני אאחר בגלל זה למסיבת בריכה"עניתי לו שהכל טוב, ושהסתדרתי שלא יטריח את עצמו יותר מדי שחס וחלילה לא יאחר למסיבה.
איך שאני עולה על המטוס, פתאום כל הקבוצה קמה לתחייה ושולחים איחולים לבביים שתהיה טיסה נעימה - כולל החבר שלא הגיב אפילו פעם אחת.
מפה לשם, באותו רגע קיבלתי סיבוב. תכלס לומר?
נפגעתי, גם בפעם היחידה שאני מבקש עזרה זה היחס שאני מקבל? לא רוצה לדעת מה יקרה במצב שאני באמת אצטרך אותם.
מפה לשם, חזרתי לארץ,עברתי לעיר אחרת בגלל לימודים ונעלמתי מהרדאר - או במילים אחרות ניתקתי איתם קשר וזה היה למשך כמעט שנה.
אחרי שנה, החבר שהיה בטיול התעקש שנעשה סולחה, אמרתי יאללה, גם ככה עבר זמן, אין טעם לנטור טינה, באתי, הסברתי שנפגעתי מהיחס שלהם
והפתעה - זה לא היה נראה להם כמו ביג דיל בכלל... גם את זה החלקתי.
מאז הסולחה עברו כמעט 5 שנים, שבהן התראנו פעמיים בערך..
הם נשארו מרוחקים, וגם התברר לי שהם עדיין לא שחררו והם "פגועים" ממני.
תכלס? לא מתחרט לרגע...
שחררתי, סלחתי, המשכתי, והם בשלהם
מה אתם חושבים על המצב הזה?