השוטרת אומרת לה "גברתי, למה הרכב שלך מסריח?? מה קורה?"
אשתי אומרת "על מה את מדברת? אני לא מבינה"
השוטרת - "אני צריכה לומר את זה בקול? ריח של מריחואנה! איפה זה??"
הם התחילו לאיים שתכף יבצעו חיפוש בכל הרכב + בדיקה שלנו.
השוטרת באה אליי ואומרת לי בפולנית משהו ואז בסוף "מריחואנה"
אני אמרתי לה כמו כלב מסכן:
Please, just give us a ticket for speeding and let us go. everything is ok

הם נכנסו לרכב עם הרישיון שלי והכל.
אני אמרתי לאשתי שאני אוהב אותה ושאני מצטער. חשבתי שהכל הולך להתפרק.
אני חיכיתי לרגע שעוד ניידת משטרתית (לא של משטרת תנועה) תגיע מאחורינו ותתחיל תהליך רציני יותר של חיפוש ובדיקה.
אחרי 5 דקות השוטר יוצא מהרכב.
מביא לי את המסמכים שלי.
מביא לי קנס ששווה ל 200 ש"ח.
אומר לנו "תאווררו את המכונית. היא מסריחה ממריחואנה. נסיעה טובה"
והלך.

מאז המקרה הזה, הלב שלי דופק.
אתמול בלילה לא נרדמתי רק מתוך המחשבה של "למה הם שיחררו אותנו?"
אני עדיין לא מצליח להבין למה שיחררו אותנו.
מריחואנה זה מאוד רציני בפולין.
במיוחד כשמדובר על נסיעה ברכב. במיוחד כשאתה הנהג ואתה עלול לנסוע מסטול ולסכן חיים. (לא נסעתי מסטול)
אני באמת לא יודע איך נתנו לנו לצאת משם...

מתאמול הפסקתי לעשן.
עד שאני לא מוציא רישיון רפואי ומקבל את זה חוקי, אני לא לוקח את הסיכון הזה יותר בחיים.
זה מעצבן אותי שאני צריך לחטוף סנקציות כאלה על משהו זעום שכזה (בעיניי).
זה מעצבן אותי שעצרו אותי שנסעתי על 64 בכביש של 50.
אבל שורה תחתונה, זה העולם ואני לא סטודנט ישראלי לכן לא יכול לקחת סיכונים כאלה יותר.
כל החיים שלי יכלו להשתנות אתמול.
פה בפולין הם מתייחסים לחוק בצורה שונה מאשר בישראל או בארצות הברית.
הם נאצים כאן בטירוף והולכי רגל לא עוברים אפילו רמזור אדום מתוך הפחד ששוטר ייפול עליהם.
הפחד היה שזה ייפגע במעמד תושב שלי כאן וייסכן את כל האפשרות שלנו לגור פה. (אנחנו רוצים להמשיך לגור פה בינתיים ולא במקום אחר)

חזרתי הביתה, זרקתי את כל הקנאביס. ניקיתי כל מה שהיה. שאם יהיה איזה מצב שפתאום יבואו אלינו הביתה לחיפוש, אנחנו מאה אחוז חוקיים.
כל הלילה, כולל עכשיו, אני בשוק. אני מוטרד לגמרי. אני בקושי יכול לדבר.
אני רק אומר לאשתי כמה שאני מצטער שהעמדתי אותנו בסכנה כזאת.
ואולי זה טוב שהזדעזעתי ככה... כי עכשיו אין יותר קנאביס.לפחות עד שאקבל רישיון חוקי.
אני אשכרה מרגיש צורך להתנצל כל 5 דקות לאשתי. אני מרגיש בושה. בושה שעמדתי ככה ליד שוטרים חסר אונים.
אני לא חושב שאי פעם בחיים הייתה ככה מזועזע ומפוחד.
ואנשים מתו לידי בצבא.