"לאנשים קל יותר להודות שמישהו במשפחה שלהם ביצע פשעי מלחמה מאשר להתוודות שהוריהם גנבו מהשכנים שלהם", אומרת הִילְדָה שראם בשיחה בביתה בברלין. "בעיניהם מלחמה היא מלחמה — חיילים אולצו לשרת בצבא והיו כפופים למרות. אבל פגיעה בחוקים הבסיסיים של החברה האזרחית היא דבר שונה וקשה הרבה יותר, בוודאי אם היא נעשתה מבחירה חופשית". שראם, בת 78, מעולם לא חשבה להגן על המעשים של משפחתה. מי שהפכה לפעילה למען הנצחת השואה בגרמניה היא בתו של אלברט שפר, האדריכל הראשי של המפלגה הנאצית, שר החימוש בממשלתו של אדולף היטלר וידידו הקרוב.

שראם, שהיתה בת תשע כשהסתיימה המלחמה, זוכרת את ילדותה בקרב האליטה של המשטר הנאצי, אך מבקשת לא לדבר על כך. מסיבה זו היא גם נוטה להימנע מראיונות. לפני כ–25 שנים קיבלה בירושה עבודות אמנות שאביה רכש בזמן המלחמה. משחשדה במוצאן, לא רצתה כל קשר אליהן. היא החליטה למכור את היצירות ולהשתמש בכסף, יותר מ–130 אלף דולר, להקמת קרן לקידום אמניות ומדעניות יהודיות הפועלות בגרמניה. לעמותה קראה "צוּריקְגֶבֶּן" — לתת בחזרה, והיא פועלת להגברת המודעות לעובדה שפירותיו של השוד האדיר והשיטתי של היהודים בידי הנאצים ניכרים עד היום. לדבריה, רבים בציבור הגרמני עדיין לא יודעים — ולא רוצים לדעת — כיצד משפחותיהם הרוויחו מרדיפת היהודים.