ההבדל הוא שהגישה הבהיוריסטית עיקר ניסויה (לא רק) היא על בעלי חיים, משתמשת במונחים של התניות וגירויים. הגישה הזאת בגדול מדברת על להחזיר את היכולת לשלוט על מישהו - נניח על ילד או על בת זוג למשל בצורה של חיזוקים או עונשים. ווההתנהגות שאתה רוצה לשנות תמיד תהיה גלויה לעיןןןןןן. אם לדוגמא יש לך ילד קקה שאתה רוצה לחנך בעזרת הגישה הזאת תוכל ללמוד מה הבעיות שלו, לשלוט עליו ואז לראות גם תוצאות.
הניסויים הבולטים שם הם של אלברט הקטן שלימדו אותו פחד, כלב שלומד לרייר למשמע פעמון במקום אוכל על ידי לימוד התניה חדשה (התניה פאבלובית), קופסת סקינר שבודקת רכישה והכחדה של התנהגות על עכברים. וכמובן שיש עוד הרבה.הגישה הקוגניטיבית מדברת יותר על "הקופסא השחורה" (כלומר לכל אדם יש "קופסא" במוח שמפרשת דברים בצורה שונה - האחד יכול לשמוע ולראות משהו ולצחוק מזה והשני יכול לראות ולשמוע בדיוק את אותו דבר ולבכות מזה) ועל מה שסמוי מהעין, עיקר ניסויה (לא רק) הם על בני אדם. ניסויים מעניינים במיוחד שם זה ה two factors of emotions שגילתה בגדול שאנשים מפרשים סיטואציות לא רק באמצעות פירוש קוגנטיבי אלא גם באמצעות המצב הגופני הרגעי שלנו.
תכלס נושא סופר מעניין עשיתי קורס במבוא לפסיכולוגיה וזה היה אחד הקורסים היותר מעניינים